על הסדנאות כתומכות בתהליך האישי
השתתפות בקבוצות "המאפשרים", בתג קס"ם ובסדנאות, תומכת בתהליך האישי של תלמיד המודעות הרוחנית, והיא חיונית ביותר. בסדנה – ולא כל-כך משנה הנושא שלה (!!), או משך הזמן שלה – כל סדנה היא זר פרחים ובכולן אנחנו פורחים – באות בדרך-כלל לידי ביטוי החוויה העמוקה של "וואוו, אכן התקדמתי", עם ההכרה של "ועכשיו – ברצוני לעלות מדרגה".
גם אנשי הקבוצה, שמשתתפים בסדנה, מאפשרים מראה מעולה, רבת-פנים, ואף מעניקים, בעיקר בעת ה'שיתופים', מעין-גיבוי אוהד, חום שמעניק תחושת "איני לבד בתהליך", ועידוד.
אני מביאה כאן להדגמת הדברים, מאין-ספור המשובים שהתקבלו ומתקבלים אחרי סדנאות – משוב אחד המשקף את הדברים.
תודה רבה לכותבת על ההרשאה לפרסם את משובה.
שוש יקרה,
זו אכן הייתה ה-סדנה עבורי. באתי מוכנה ובשלה לעבוד בעצמי לתוכי, לפגוש מחסומים ולשחררם, לפגוש עוד ולשחררם וללכת עם ההכוונה הפנימית שלי שידעה מעבר לכל הקושי שאני יכולה. כל אחד יכול ואני יכולה. ואני בשלה ומוכנה.
את, שוש, היית עבורי מדהימה! יודעת , נוכחת, מדויקת, בהירה, נוקבת, לא מתפשרת באמון הטוטלי בנו ובאהבה המאפשרת שאין לה גבולות. הרגשתי שאני מקבלת ממך את כל מה שהיה באפשרותך לתת. הייתי בביטחון וברוגע פנימי שלמרות הקשיים שאני פוגשת בדרך יש לי על מי לסמוך (מעבר על עצמי בכל הממדים). העבודה של השנתיים האחרונות בהנחייתך הבשילה לקפיצת מדרגה משמעותית והתוצאה שאת פרותיה אני רק מתחילה לפגוש שווה כל רגע.
אין משהו יותר מעצים מרגע החיבור הפנימי. המודעות הרוחנית שלתוכה נכנסתי בחניכה האוהבת שלך היא הדבר הטוב ביותר שקרה לי במהלך חיי כאן.
מכאן יש דרך לעשות, ללמוד את השפה הפנימית לטפח את הגן הפנימי הקסום, לדייק אותו, להפרות ולהפריח לדשן ולהאיר, להתחבר לעוד ועוד איכויות מעצימות אור וחיבור. אני בעיקר מרגישה שיש לי סבלנות, שנרגע המקום המאיץ, שאני יכולה לקבל את מה שיש בסבלנות לעצמי , בסובלנות לאחרים ובאמון בחיבורים הגבוהים שלי שמנווטים אותי כאן על פני הפלנטה.
אני מסתכלת בחיוך על הפחד שליווה אותי, מ'מה יהיה' ופעם נוספת יודעת שכשיש פחד, יש בסך הכל עוד מכשול לפני חוויה מופלא חדשה. כל מה שצריך הוא לאפשר לשחרר את הפחד מהפחד וללכת הלאה, פנימה עם הקול הפנימי הבוטח שהכל חוויה והכל בסדר.
הקבוצה המופלאה והמחויבת, שהתקבצה לה בסדנה, איפשרה מאוד. כל אחד עם עצמו לעצמו, ובכל זאת: ביחד מאוד מחזק ומגבה.
תודה ואהבה, נ"ש
(אחרי סדנת ההתעלות – 2011)