בהפגנה

ההמלצה למפגינים – בזמן ובמקומות שונים, היא לא לצאת מתוך 'אנטי', מה שעלול למגנט שליליות ולהביאה אליכם מבחוץ פנימה. כדאי לצאת להפגין מתוך 'בעד' ולא 'נגד', גם אם משתתפי ההפגנה מוחים על משהו ומתנגדים לו. אם תפגין 'נגד' תהיה מצוי בעל-כורחך בהפרדה, וכך גם תמגנט הפרדה; גופי האור שלך אינם יודעים שלעניין ספציפי זה (או זה) מוצדק להתנגד, והם סופגים אנרגיית הפרדה כשאתה משדר אותה בהפגנה, אפילו במקרה שהיא מתונה ולא מתלהמת מאוד.
באנרגיית התנגדותך בזמן ההפגנה אתה יוצר בגוף האור שלך קונפליקט של 'אני נגד!', ובכך מאפשר מצע נוח לקליטת אנרגיה בעייתית. לכן, למשל, האמירה 'העם דורש צדק חברתי', המנוסחת על דרך החיוב, אמורה להגן עליך משליליות כשאתה משתתף בהפגנה, כאשר אתה מחזיק בלבך את הרגשת ה'בעד' ולא את תחושת ה'נגד'. ככה אתה אומר מה אתה רוצה, כחלק מהעם, ומנסח את הדבר בצורה חיובית, משום שהשימוש במילה 'צדק' בא במשמעות 'אנרגיה של אחדות', או 'חלוקה שווה של הנטל'. ברור שתהיינה קבוצות בהפגנה שתרצינה להבליט את ה'אנטי' – חשוב לא להיגרר אחריהן ולשמור על רמה מחשבתית-פנימית של אחדות וסולידריות. נכון לאפשר לעצמנו להבליט כמפגינים את ה(+) ולא את ה(-). ההרגשה הפנימית המומלצת בעת הפגנה היא להשתתף בה מתוך סולידריות, אהבה, קריאה להידברות, "יחדנס", שהיא קריאה ושאיפה לנס של היחד, של 'כולנו – אחד'.