המשפחה בהיבט רוחני

מהו תפקידה של המשפחה בהיבט הרוחני?
קודם כל נראה שחשוב להדגיש כי בהיבט הרוחני 'משפחה כן בוחרים'… הבחירה נערכת "בין הגלגולים", כאשר ההסכמים בין הנשמות לוקחים בחשבון את אופי התיקון שלהן ואת המטרה של ההתגלמות הבאה בגוף אדם. כמו-כן נלקחים בחשבון חובות קארמטיים שעל הנשמה לפרוע, הן בהיבט אישי והן בהיבט בין-אישי, מול נשמה ואשכול נשמות מסוימים.

לתפישתי, בדרך-כלל שניים (לעיתים רחוקות – שלושה) צאצאים 'חותמים' (סוגרים) חוב קארמטי בין שני בני הזוג שהולידו אותם (ונשמות המקור שלהן).

נשמות בני המשפחה מתואמות זו עם זו גם לפי צרכי הנשמה המבקשת לאזן ולרפא טראומה, או טראומות אחדות, מקיומים קודמים. הורים עשויים לספק לנשמת ילדם את אותם 'חומרי טראומה' שמהם סובלת הנשמה – כדי להבליטם ובכך לרפאם, ולהיפך. זהו 'חוק הרוגטקה' בסלנג שלנו. הכוונה היא שככול שהגומי נמתח כן גדל הסיכוי לפגוע במטרה, כלומר, להשיג ריפוי ושינוי, ולכן יש להבליט את השיבוש העיקרי של הנשמה.
תפקידה הראשוני של המשפחה הוא, בדרך כלל (ויש היוצאים ממנו), לאפשר לנשמה-שבגוף התפתחות תקינה ותמיכה בעיצוב הנפשגוף, והתקינות כרוכה בעיקר במתן אהבה ותשומת-לב, ובסיפוק ראוי ונכון של הצרכים הפיסיים, המנטאליים והרגשיים הבסיסיים של התינוק, הפעוט, הילד המתבגר ואף האדם הבוגר. ההיבט החשוב ביותר הוא הקנייה ולימוד: מה זאת אהבה וכיצד, בגלוי ובסמוי, להרחיב את הכושר לתת ולקבל אהבה, חסד וחמלה.

לפי מיטב התנסותי – כאשר תקינות זו אינה מושגת, הדבר משרת את טובתם העליונה של בן המשפחה הצעיר, וגם של הבוגר. כאשר אני עובדת 'לעומק' עם מספר אנשים בני אותה משפחה – אני נדהמת לראות כמה מדויקת מנת הלימוד שכל אחד מקבל במערכת המשפחתית, על-פי תיכנון מראש של קווי היסוד המנחים, תומכי-ההתפתחות .מובן מאליו שהרבה שמחה אך גם צער רב טמונים במשפחתולוגיה המורכבת, אך רובם נובעים מן הצורך ללמוד ולתקן.

בעיקרון, מאפשרים לנו בני המשפחה, הן במשפחת המוצא והן במשפחה שאותה הקמנו בבגרותנו – "עבודה" אינטנסיבית הקשורה בעיקר בהתנסות בפאזות שונות של הקיום האנושי של הנשמה, מקרוב מאוד. אותה התנסות יכולה להתרחש כמובן במקום העבודה או במכון כושר, חוג קבוע וכדומה, אך אין בה עוצמה של רגשות, מחויבות וקשר תכוף, כפי שנמצא בדרך-כלל בין בני משפחה.

"פאזות העבודה הרוחנית" שכל נשמה מתנסה בה על הפלנטה, הן תחומים הבאים לשפר ולשכלל את השגותיה של הנשמה ותובנותיה באשר לעולם החומר, והן כוללות התנסות-לשם-שיפור בקבלה ונתינה של אהבה, ערך עצמי מאוזן, מימוש יכולות, דרגת היפתחות טובה לעולם ולכל נמצאיו מסביב, חמלה וחסד, אורך רוח וסובלנות, תפישות רוחניות המגבשות אמונה וחוקרות את העולם 'שמעבר' ואת הרלוונטיות שלו לחיים, ועוד ועוד.

להבנתי, ולפי עקרונות היסוד של נינוה – אמורה הנשמה ללמוד להעדיף את האחדות על הפירוד בפעולותיה היומיומיות ובהשקפותיה, ולחוות את עצמה כרוח בגוף, ולא רק כנפש בגוף. זיכרון עצמה כ'נשמת אלוה ממעל', מאפשר לה לקבל אנרגיה רבה יותר ממקורה, ומאפשר לה לקחת אחריות מלאה על ניתוב ה'נפשגוף' שלה בעת התנסויותיו במסע החיים.

אלה ועוד עומדים במרכז הווייתה של המשפחה ובבסיס קשרי בני-המשפחה, ומנקודות מוצא אלו אנו מבינים את תפקידינו בה ועל-פי-רוב מודים לה – למרות האתגרים והחיכוכים במסגרת המשפחתית, שהם בעצם שיעורי הנשמה לשם התפתחותה ואישורה, אישור (המדרגים הגבוהים לגבי תהליך תיקונה) שהוא גם מקור אושרנו.

על 'מערכות יחסים והתפתחות רוחנית' ראו נא מצגת כאן