מה ניתן לעשות עם תחושת כעס? –
שלוש פעמים במתינות: לשאוף אוויר (אור) ולומר בלב (תוך כדי) "אהבה", לנשוף ולומר בלב "חמלה". לקינוח: שותים כוס מים בשלוש לגימות של "תודה". רק אחר כך להתבונן: מה מהדהד בתוכי הכעס הזה / האיש הזה שבגללו אני כועס? להבין ולטפל …(:

מה ניתן לעשות בעת עצירה ברמזור? –
לכבות לרגע את הרדיו ולחשוב בלוויית נשימות עמוקות: "מה עוצר אותי בחיים? מה אני יכול לשפר? דבר אחד לשיפור עצמי בי – אחפש ואמצא"… למצוא ולחייך אליו. (התחלף לירוק…) להחזיק את הדבר לאורך היום/הערב. פשוט להחזיק בו… יתכן שתגיע פתאום תשובה או הערה… או הארה…

מה לעשות בעת המתנה? –
להתבונן בתשומת-לב בכף יד ימין פתוחה כלפי מעלה ולמצוא שם משהו מעניין. מה הדבר אומר לי? נניח שיש לכף היד קול – מה היא אומרת לי? להקשיב היטב. לחייך לזה. אם ההמתנה ארוכה – להמשיך עם כף יד שמאל. ושוב – להקשיב ואחר כך לחייך. אפשר לסיים בשילוב אצבעות שתי הידיים – לאות אחדות הניגודים (הצדדים).

מה ניתן לעשות לפני ואחרי האכילה? –
לפני – למקד שתי אלומות אור משתי כפות הידיים אל הצלחת ולהעלות כך את תדר האוכל.
בסיום הסעודה – להודות בלב לבעל הבית (גם ובעיקר בעליונים) ולשמש שלו, תוך הדמיית מקור האוכל. למשל, אחרי אכילת סלט: תודה על המלפפונים (ראייה בדמיון של שיח מלפפונים ירקרק מוריק בשמש), תודה על העגבניות (שיח עגבניות מלבב), תודה על הבצל הירוק (שורות-שורות) וכו'.
שתי דקות של הודיה צרופה עושות פלאים (כשאדם מוציא אנרגיה בהודיה הוא מאפשר בכך ליותר אנרגיה 'טריה' להיכנס).

הרעיון הכללי: לעבות את רגעי "עבודת האור" ולהעלות את התדר. תמציאו בעצמכם עוד כאלה – תהיו יצירתיים… לרצונכם…

נשמע מחורפן? –

אוקיי, אולי…
אבל זה כייף!