הנה מלים אחדות על-אודות מושג זה, "המימד החמישי", ועל-אודותיך (:……:

הקיום הנוכחי, בזמננו כעת, של הרוח בגוף, עשוי (עקב אין-ספור תנאים תומכים) להביאה לרמת מודעות רוחנית כה רחבה, עד כי הבחירות שנבחר, אנו בני האדם,
בהשראתה –
תתעלנה מעל ל'תכנית הנשמה' בעולם התלת מימדי שלנו.

בהשראת הנשמה-הרוח נחייה כבני אדם לפי 'פרספקטיבת הרוח' – ניצור לעצמנו אג'נדה חדשה…
נאמר ללא-ספקות: "אני הנני רוח בגוף אדם" (ולא – 'אני גוף אדם עם רוח').

באופן כזה נתנתק מן התכנית הישנה וניצור מעין גלגול חדש ללא צורך לצאת מן הגוף. מתוך כבוד וחיבור יציב לחומר…

על-ידי תהליך של עבודה רוחנית יומיומית,
בתחום התיקון האישי ולפי עקרונות הרוח של משמעות היותנו בפלנטה הפיסית,
תיווצר התמוססות החסימות שצברנו (שורש רובן הוא פחד, הבא מאי-הבנת המציאות האנושית), ותתקבל העלאת תדר אישי ולפיכך גם קולקטיבי.

המימד החמישי (המכונה בפי בשם החיבה 'קריסטליה') הוא אם-כן מימד שנוכל להגיע אליו בעוד אנו בגוף הפיסי! זהו מימד פנימי שחובר אל ה"חיצוני", של 'אור לבן' בעל תדר גבוה מאוד, המאפשר לבאים ב'שעריו' – ניקוי והתחדשות, שמחה ויצירת מציאות יותר ויותר מוארת, יותר ויותר רצויה.

המעבר למימד זה הוא תלוי התנהלות יומיומית: עלינו להקפיד להתנהג לפי הרגשות הגבוהים: בחיבור, באחדות, באמפטיה, ברצון לנתינה וקבלה מאוזנות, בתקשורת פתוחה, קשובה לזולת. כל גופי האור שלנו, והדנ"א עצמו, יעברו 'שידרוג' לנוכח התנהלות מוקפדת כזאת.

המודעות לעולם הרגש וחשיבותו (גוף הרגש) – היא העיקר. היא המובילה את המהלך הזה תוך ויתור על רגשות ודפוסי פעולה 'נמוכים'-ישנים באמצעות האחדתם עם הרצון הגבוה של הרוח – למחשבה, רגש, דיבור ופעולה 'נקיים' מהפרדתיות.

לאט אך בבירור עשויה להיווצר האצה מתמדת של זרימה רגשית טובה יותר, 'טהורה' יותר. מתקבלת 'התעלות', חיים מתוך קבלה ללא התנגדות, נחת רוח (רוח!), קשב לעצמי ולזולתי, תחושה פיסית-רוחנית מאוזנת.

העיקרון הראשוני-הבסיסי ברור: 'כולנו אחד',
וגם (בשאיפה…): 'כולי (כל מרכיבי) אחד'…
והכל – אהבה (הכל שואף לאחדות והרמוניה).

המודעות הרוחנית לכך, וההתנהלות היומיומית הנגזרת מכך – הם 'כרטיס הכניסה', האישי והקולקטיבי, למימד החמישי – ל"מלכות שמיים עלי-אדמות".

והכל – מתוך מחויבות, שמחה, אחריות בונה, קבלה ואהבה.

ובכן –
האם אני בכיוון הזה? עד כמה אני "עובד/ת" להשיג מודעות עצמית ורוחנית ראויה? עד כמה אני מיישמת אותה בחיי היומיום ומתנהל/ת לאורה?

לכל אחד מאיתנו – ראויה כפי הנראה נתינת תשובה…
ומה התשובה? –
"זה שלך"… באחריותך, לפי מיטבך…

המלים כאן,
והפרח המחומש –
הם רק מתנת תזכורת צנועה בשבילך… (השביל הרוחני)