בתשובה לשאלה: איך להעיר את הנשמה?

אין חוויה גדולה יותר מאשר החוויה להיות פיזי ורוחני בו-זמנית. – – –
(ג'ון פאין: אומני)

מתוך הקלטה של שיעור פרטני:

העיקרון שמנחה אותנו, כשאנחנו מדברים על ("מבקשים לקבל לעצמנו") נשמה ערה, אומר שהתדר של האדם (נעים לו כש)הוא תדר גבוה. וככל שהוא נעשה יותר ויותר גבוה, זה כאילו, במטאפורה, מצלצל למעלה יותר ויותר חזק, באיזשהו 'פעמון' – שהאני היומיומי מחזיק למטה בחבל שלו, ולמעלה, ככל שהאני היומיומי פועל בתדר גבוה יותר, הפעמון מצלצל.

התדר הגבוה יותר הוא אחד משני התנאים (לקשר עם הנשמה). התנאי השני הוא הרצון של האני היומיומי (*) להעיר למעלה את ניצוץ הנשמה, שבדרך כלל באמת ישן, לעיתים הוא ישן עם עין אחת פקוחה. ככל שאנחנו אומרים על אדם שהוא "מחובר" יותר הכוונה שניצוץ הנשמה ישן בעין פקוחה-פלוס "יותר", כלומר, הוא מעורב יותר בחיים של האני היומיומי שלו, כי זה בעצם מה שניתן לומר על רובדי הנשמה: הניצוץ הוא הגבוה ביותר, יש לו כינויים שונים אצל אנשים שונים, פרספקטיבות שונות. בעיקרון, זה הניצוץ האלוהי בעל התדר שהוא כמעט התדר האלוהי, תדר המדרגים הגבוהים. והקומה השנייה, מלמעלה ומלמטה, בין השלוש, היא הקומה שמקשרת ביניהם – בין ניצוץ הנשמה לאני היומיומי, ובגלל שהיא מקשרת – העברית העתיקה קראה לה 'רוח', והקומה התחתונה היא הקומה של האני היומיומי .

(כדי ליצור קשר 'אני' עם 'הנני') האני היומיומי צריך להגיע (למעלה) בתדר שלו, כמו שכספית מתרוממת במדחום, כביכול, לפרוץ  את תקרת הזכוכית, כביכול, שמבודדת אותו מה'רוח' (כביכול, משום שאין תקרה כזו), וכביכול, עם הכספית במדחום, לעלות למעלה-למעלה ולהגיע לתקרה של ה'רוח' (אין באמת תקרה כזאת), וזו הרצפה של ניצוץ הנשמה, ולגעת בהוויה שישנה בקומה השלישית מלמטה (כביכול) שהיא ההוויה של ניצוץ הנשמה. ואז מתרחשת התעוררות של הנשמה, שבקומה השלישית היא בדרך כלל מנמנמת או יש לה מעורבות חלקית.

כל זה הוא בעצם תודעה של הנשמה, כאשר היא בתודעה מנמנמת בקומה השלישית, או היא בתודעה של תיווך בין למעלה למטה – ו'רוח האדם' היא זו המפותחת יותר, ולכן קוראים לאדם הזה 'אדם רוחני', כאשר התודעה שלו מבקשת לנווט ולתווך, לקשר ולחבר – בין הניצוץ בקומה השלישית לבין האני היומיומי בקומה הראשונה.

התודעה הנמוכה של האדם, היא תודעת האני היומיומי, (הפועלת) מבלי לתת את הדעת על הרוח יותר מידי, (ומתאפיינת ב)צמידות לרוח ולקרקע, עם תובנות משובשות בקשר ל"היות האדם בעולם", ובקשר להשפעה של הנפש על הגוף, ועוד היבטים נוספים שהם משובשים, משום שהפרספקטיבה היא מאוד מצומצמת מקומה א'. מקומה א' לא רואים בדיוק מה מתרחש ברחוב. אבל אם עולים לקומה ב' כבר רואים יותר, בהנחה שהרחוב זה המקום של הבית, מציאות האדם. ומקומה שלישית כבר רואים הרבה יותר טוב.

המגמה של הנשמה בחיים שלה בגוף היא להבין שכל בני האדם בנויים כך (ב"שלוש קומות"; וגם ש)כל הנשמות האחיות שלה מסביבה, ולא רק מן המקום שבו היא יכולה להבחין בהן, אלא מכל מקום – שהיא יכולה לחשוב עליו, הן מסביבה, כולן הן נשמות כמוה, והיא יכולה להבין שהיא אמורה ליצור קשר עם הרמות הגבוהות שלה שאינן בגוף האדם שלה, כמו גם עם עצמה בקומות הנמוכות, ברוח ובעיקר בנפש.

כלומר, הנשמה הערה מודעת לכל ההיבטים האלה, הנשמה הערה היא הנותנת רווח ((benefit מאוד גדול, רווחים עצומים ממש – לאדם שנושא אותה בקרבו, אבל צריך (=חשוב) לראות כיצד היא תלויה בתדר שלו. אם התדר שלו נמוך, הכספית שלו לא עולה אפילו (במקצת) לעבר הרוח. אם הוא לא נותן מקום לרוחני בחייו, מקום משמעותי (לא הליכה לבית כנסת בשבת בלבד), אם הוא לא נותן מקום משמעותי ל"רוח" בקרבו – הוא לא יכול להעיר את הנשמה, הנשמה ישנה. הכספית לא עולה עד לרצפה של קומה ג', ששם נמצאת הנשמה; ולכן הקושי (שלו) גדול: להעיר את הנשמה ולאפשר לה הנחיה יותר פעילה שלו.

אם אנחנו שואלים מתי אדם יכול לצפות לקשר עם הנשמה שלו, קשר שרבים עבדו ועובדים עליו – באשרמים, במנזרים ובסדנאות אינספור, אדם יכול לצפות לזה כאשר התדר שלו גבוה והשאלה מהו תדר גבוה היא שאלה חשובה כאן: נאמר שבעיקרון האדם (בעל התדר הגבוה) מרגיש טוב ברוב תחומי חייו, אם לא בכולם, והוא מאוזן ברוב תחומי חייו, והמכלול שלו הוא מכלול של פתיחות כלפי העולם וחיבור עם העולם, אחדות כלפי העולם ואחדות פנימית בתוכו; חיבור של הרכיבים השונים והניגודים השונים שמיושבים גם בתוכו. ככל שהאדם מעלה את התדר, אם-כן, הסיכויים שלו להגיע למגע עם ניצוץ הנשמה גדולים, אבל זאת בתנאי שהוא יודע שניצוץ הנשמה שם, בקומה ג', הוא יודע שחשוב ליצור את הקשר איתו ונכון ליצור את הקשר איתו, והוא שואף לזה ביומיום שלו.

שני התנאים האלה מאפשרים ביום מן הימים, ברגע מן הרגעים, שהאדם אין לו שליטה לחלוטין עליהם, ליצור את הקשר הזה. כאשר הקשר הזה נוצר יש שתי אפשרויות, או שהוא יהיה חד פעמי וזהו, או שהוא ימשך; וזה קשור כמובן במה שציינתי קודם – בתדר הגבוה של האדם ובשאיפה שלו להמשיך את הקשר הזה.

אנשים טועים לחשוב שכאשר הם יוצרים "רעש" (לשם הערת הנשמה) במערכת הפנימית הזאת, (באמצעות דברים) כמו סמים, איוואסקה, פטריות אחרות לסוגיהן, או קפיצות נועזות של אקסטרים מיוחד במינו, משם לכאן או מכאן לשם – בכל היבט שמעורר את הנשמה בבת אחת, הנשמה לא מזהה את עצמה. למה? כי אין לה בנין של אור שעליו היא תפקח את העיניים בביטחון. הרוח נמצאת בקומה די חשוכה וגם הנפש לא ממש מתכווננת להארת הנשמה. הנפש באה לעשות איזה מעשה יוצא דופן, אבל זאת הבעיה בכל המעשים יוצאי הדופן האלו, בין אם הם ברוח דרום אמריקה, או האוהל האינדיאני שבו מזיעים הרבה עד שהנשמה מתעוררת, או בהודו ונפאל, טיבט. כל האנשים שהולכים לחפש את הנשמה המוערת שלהם, שהתעוררה שם, אמורים קודם לבסס את האור בנפש וברוח, וזה מה שהם לא עושים; הם מחפשים קיצורי דרך פעמים רבות. אלה שכן עושים זאת, או מתחילים לפחות לעשות את זה, יוצאים נשכרים.

לימודי המודעות הרוחנית בעצם מאפשרים לבנות קומה אחרי קומה, לתדר תדר בהיר וגבוה בקומה הראשונה, לאפשר התרוממות רוח לאדם ברוב זמנו, וכאשר הכספית מתרוממת בקומת הרוח היא נוגעת ברצפת הנשמה, קומת הנשמה – קומה ג' – ושם מתרחשת ההארה, או החיבור. בעיקרון זה מה שאנשי הרוח מבקשים גם אם הם לא ממש יודעים לנסח את זה כך. אבל יש "רוחניקים" שבכלל לא מתייחסים לעומק: למה זו נשמה ואיך אפשר להתחבר אליה. לכן, כמו שיש הרבה אנשים שלא ממש מתעסקים בנושא, הנושא הזה הוא די לא ברור, הכתובת לא מובהקת. ממש כמו הצפצוף הזה, הם הולכים אחורה בעצם, משום שהנשמה התעוררה ואז היא מתאכזבת, כאילו (אומרת): "אין לי מה (עם מי) לדבר…" (כי הנפש והרוח, קומות א-ב לא הוארו באור הידיעה אודות הנשמה והן אינן נמצאות בתדר גבוה), ואז היא נרדמת חזק יותר, היא כאילו הולכת עוד יותר אחורה. זהו עד כאן, אני מקווה שזה מועיל…

______________

(*) בהתאם לחוק הרצון הנעלה הקובע: 

מבחינת האני המופרד והרצון המוקטן אנו פועלים בטבעיות לפי ההעדפות והרצונות שלנו. בהכנעת הרצון הזה בפני הרצון הנעלה להפנות את פעולותינו למען טובת הכלל, אנו חשים השראה במרכז חיינו. התקשרות עם מניעים מעבר לתועלת האישית מאפשרים פעולה ללא הגבלה. כשפונים להנחיה עליונה לקבל כיוון ומתחברים למטרה נעלה (כמו קשר עם הנשמה! ש.) – אנחנו חשים התרחבות, החיים שלנו מקבלים משמעות ואור זורם בחיינו.

עוד בנושא זה קראו-נא ברשומה: מתי הנשמה 'מטה אוזן' 

על התעוררות הנשמה במדיטציה, שבה מופק על-ידי בלוטת האצטרובל ה- DMT, קראו נא  ברשומה המדיטציה – חיונית להעלאת התדר

על המלצתו של אקהארט טול'ה לגעת ברוח באמצעות כניעה וביטול עצמי פנימי ראו-נא כאן