דבקות

ראוי ונכון לדעתי להתייחס למושג 'דבקות' ולבחון את יישומו בפעולותינו היומיומית.
בירור המושג 'דבקות' רלוונטי למי שמבקשים לחבר את האני-היומיומי שלהם עם 'העצמי הגבוה', ולחוות את הווייתם הייחודית, כ'אני-הנני', בחיבור פנימי מורגש.

במסורת חכמת הנסתר העברית, 'דבקות' מציינת את הקשר הרצוי ביותר בין האדם לבין האלוהות. מדובר בקשר של רצון מתמיד והתכוונות מודעת להתאחד עם הכוח העליון ולדבוק בו, מתוך התמסרות ובהסכמה שלימה.

בעידן החדש עשוי המושג 'דבקות' לציין רמת תודעה של אדם המשתדל לזהות את הרוח בגשמיות, ואף מבקש לחוות אותה, בענווה רבה, באמצעות דיאלוג פנימי בין האני-היומיומי לעצמי-הגבוה.

היום – נוכל להשתדל ולראות את האנשים מסביבנו כניצוצות של אור האחד במלבוש אנושי. נוכל לחשוב לרגע על רוח היקום הטמונה עמוק בגלעין הפרי הקטן, היודע בזכותה להתפתח עד היותו לעץ ענק. נוכל להתפעם מהרוח המביעה את עצמה במוסיקה, בציור, בצחוקו של ילד קטן, כמו גם בבכיו.

בתרגול 'דבקות' כזאת נאפשר לעצמנו דילוג הלוך-חזור מראיה יומיומית אל מעין 'ראיית נשמה'. ככל שנחפש את הרוח בחומר וככל שנחבר ו"נדביק" בדיאלוג הפנימי את התודעה העוגנת-בפיסי אל המימד המטאפיסי, כך נרחיב ונגדיל את נוכחות הווייתה של הרוח בתוכנו. דבר זה עשוי להגביה את סך-כל התדר האישי ולהביא בכך לעיצוב משופר של המציאות אותה אנחנו יוצרים, מדי רגע, במו תדרינו.