מי הם 'שליחי ציבור' (ש"צ)?

*

(קטע מסיכום סדנת שליחי ציבור, צהלה, 26.4.2006, כולל תודה מיוחדת בסיום)

אנרגיית הקריסטל – שנכנה אותה כאן אנרגיית C על-פי האות הראשונה הפותחת את המילה crystal  – היא כינוי לאנרגיית ה"אחד" ברמתה הגבוהה: אנרגיה מאוזנת, הרמונית, בעלת תדר אור גבוה ומעודן, המאפשרת לאדם יותר איזון ואהבה, שמחה וחמלה. כינוייה הנוספים הם: אנרגיית האהבה ללא תנאי (UNCONDITIONAL LOVE ) ומודעות המשיח ( Christ consciousness ). בבסיסה, על-פי גישות מובילות בנות העידן החדש, נמצאת 'קבלת עצמי' באהבה, ללא תנאי, והיא המאפשרת באופן זה את קבלת ה'אחר', את קבלת הסביבה ואת קבלת המציאות.

קריסטל בעברית הוא "גביש". שורש  ג.ב.ש – מדבר על התגבשות, כלומר, התאחדות או אחדות. במי שאנרגיה זו נוכחת בו באופן מובהק, מתקיימת זרימה אנרגטית הרמונית, ללא חסימות ומעכבים, והוא מקבל את עצמו ואת סביבתו באהבה.

למול אנרגיית C קיימת אנרגיית D, אנרגיית הדואליות, הדיכוטומיה, אנרגיה של הפרדה ופיצול, של דו – שניים. להבנתנו, היות שבכל אחד מבני האדם מצויה נשמה, שהיא "נשמת אלוה ממעל", ניתן לומר שכל אחד מאיתנו יכול לראות את עצמו כאנרגיית C  עטופה ב- D. המגמה של המין האנושי היא להתפתח כך ש – C תלך ותתבלט בעוד ש–D  תלך ותתעמעם.

לנשמות רבות מוגדרים תפקידים ייחודיים. נשמה עתירת אנרגיית C היא נשמה המכונה "שליחת אור". פעמים רבות הגענו לעולם הזה להתגשם בגוף פיסי כשליחי אור, כאשר אנחנו אוחזים בתוכנו גרעין C גדול ורחב יריעה (גרעין אשר כל בני התמותה מחזיקים בו), אבל על מנת לחקור את הדואליות בעולם החומר, כלומר בעולם ההפרדה, עטפנו את ה- C ב- D. בעידנים ובזמנים הקודמים לא העזנו לחשוף את C שבתוך D. לעידן החדש מגיעה מסה קריטית של נשמות-אנשים כדי לעזור ברחבי תבל לעמעם את ה-D ולהבליט את ה-C. חשוב לציין כי אנרגיית  ה-D, בכל אדם, מאכלסת "כוחות" (אנרגיות) של פחד וחרדה, ספק, אי וודאות, כפירה, כעס, דהומניזאציה, גסות וציניות. אנרגיה זו נוצרה מכוח היותנו בעולם החומר, וגם תוכננה במידה גדושה לחלק משליחי האור בכוונה תחילה, על מנת לעמעם את ה-C שבנו, כך שכשליחי אור הבאים לאפשר את C בסביבתנו, נוכל לפעול מבלי שנתגלה. מבלי שניצלב, נבוזה, נושמד, או נלקח אל המוקד על ידי "ציידים" מסוגים שונים.

כעת, בימינו אנו, זוהי הפעם הראשונה שעל כדור הארץ באופן מובהק, ללא חששות ופחדים, אנחנו, כמסה מורגשת ומובהקת, מזהים ומראים כלפי חוץ את ה-C שלנו. כל אחד בקצב שלו ועל-פי בחירותיו, באומץ לב ובדבקות במטרת השליחות, אנחנו מוכנים להראות את ה-C שלנו לעצמנו, "לקבל ולאהוב את עצמנו", ולתת אהבה לזולתנו: לפי ההנחיה הידועה, שכולה C – "ואהבת לרעך כמוך, אני ה' ".

מתוך התקדמותה והתפתחותה של המודעות הרוחנית, בעולם ובארץ, עולה ומתאפשרת כעת היזכרות הנשמה ב-C שלה. מתוך שיתוף פעולה עם הנפש, האני היומיומי של ה'הנני' – העצמי הגבוה, עשויה הנשמה להגיענו לעידן של עדן כזה, שבו אין צורך בהסתרה כפי שהיה בעידנים הקודמים.

עוצמת ה-C באדם מותנית ביכולת הכלת האהבה (=אור) שלו, והיא יכולה להיות באיזון או בחוסר איזון, תלוי בעוצמת ה-D שבו. כאשר אנחנו בחוסר איזון איננו מבצעים את מטרת השליחות ואיננו מקבלים על מנת לתת. לכאורה אנו נותנים, אך בדרך-כלל זו נתינה לחיזוק האגו שלנו ("נתינה התלויה בדבר"), או נתינה לאחת משלוחותינו (צאצאים למשל). במצב של חוסר איזון ("איני מקבל את עצמי כפי שאני באמת") הנתינה הופכת לנתינה מעוותת. כאשר אנו מקפידים  על איזון אנחנו נמצאים במקום של הרחבת "נפח" ה-C לשם נתינה, ולא רק למען ה'אני' בלבד. במצב זה אנחנו מקבלים בעוצמה ויכולים לתת בקו ישר ונקי, ולהזכיר לשוכחים את אור ה"בית".

כל אחד מאיתנו יודע שהרצון שלו יכול להתבטא באופן עוצמתי אבל רבים וויתרו על זה. רבים עטו עליהם את אנרגיית ה-D שהיא נחלת הנשמות במלבושיהן בכדור הארץ, בין השאר גם כדי לנפול במלכודת שליחי האור הקשה ביותר שהיא מלכודת הגאווה ולקום ממנה מחוזקים יותר. מה שמפריע לתהליך השלת ה-D הוא ששכבת ה-D היתה סביב ה-C במשך קיומים רבים, וגם בקיום הנוכחי. הצורך ב-D, בתודעה הדואלית, כדי "להסתדר" בעולם הזה, היא סיבה חשובה לוויתור על העוצמה הפנימית שלנו. אבל האמת היא שעלינו ללמוד לעשות זאת כשאנחנו מאחדים את ההפכים בתוכנו, ויוצרים איזון "גבוה" שלהם.

למעשה אנחנו חווים שיבושים בתהליך הרצון-כוונה-בחירה-ביצוע, כתוצאה משכבת ה-D העוטפת את C. המלה 'שיא'  – בעברית מרמזת על הפוטנציאל המצוי בנו. כלומר, סיבת הסיכול של ביצוע הבחירה האישית, החופשית, לפי רצון מואר וכוונה טובה – נעוצה בכוחות המאכלסים את המעטפת ה-D. במרכז – פוטנציאל ה'אחד', במעטפת – הגישה הדואלית המתנדנדת מקוטב אל קוטב. מטרת מודעות האור (מודעות רוחנית) היא לעקוב אחרי התהליכים האלה ולאפשר ריפוי לשם הארה, כל אחד בתחומו, כך שתתבצע הפצת אור הריפוי, אור היזכרות ניצוצות הנשמה ב-C שלהן.

מה שממיס את ה-D הוא חוויית האהבה. רבים מאיתנו מפחדים מאהבה, מהתמסרות, מהתגבשות ומהתאחדות. מנגנוני ההגנה, שנוצרו מהצטברות של סבל וכאב, ולכן הם גם כוללים ההדיפה והסתרה, נבעו מחשש הצקה מצד הסביבה לכשייחשף האור העוצמתי, והאני יציג עצמו בפני כל ה"אניים" ב"שכונה" – כיוצא דופן ומיוחד, ובכך "יזכה" להתעללויות שונות. הצורך להסתיר ולהתחבא, וגם הצורך "לרדת אל העם" כדי למלא את השליחות, יצר בקרב שליחי האור לאורך כל התגשמויותיהם בגוף, התנסויות שצברו שכבת D עבה… (פחד הישרדותי, כאב, צער, תסכול, קנאה, אשמה…). בנוסף לאלה קיים היה גם הפחד הנובע מחשש "להתמזג מסביב" ולאבד את העצמי הייחודי, את הקשר המובהק שלי עם האלוהות. ואולם כל אלה הם נחלת העבר. העידן החדש מקבל כבר את יוצא הדופן, את מי שנושא עמו אור חזק. וכמו-כן כבר ברור כעת שהקשר עם מקור כל היש אינו יכול להתנתק – אנרגיית האור מתקבלת כל הזמן ממקור זה, ובהתחשב בטבעה הנצחי של הנשמה, קטן החשש שנשמת שליח האור תתנתק ממקורה.

אנרגיית ה-D – הדיכוטומיה, הפיצול: אור-חושך, טוב-רע וכו', איפשרה את הצמיחה שלנו לאור כורח הבחירה באופציה אחת מהשתיים, ותוכננה כך שיתאפשר לנו לבחור בחירה חופשית (לפי "הוראות היצרן" – בכתבי הקודש – באור!). מבחינה זו כדור הארץ נחשב למרחב של ניסוי-ניסיון-התנסות יוצא דופן בכל היקום האינסופי.

על מנת לעזור בניסיון הזה, בוראי הכדור (אנחנו ברמותינו הגבוהות!) פעלו כך שיהיו בו אינספור רמזים וסימנים להזכיר את אנרגיית ה- C  לניצוצות הנשמה ש"גלו" מן הבית (שבו מולכת אנרגיית הקריסטל = האחד). לכן מצויות כאן מהויות התומכות באנרגיה זו (=באיזון), כגון צמחי מרפא, אבני קריסטל ואינספור סימנים ורמזים נוספים. הניסוי – האם נצליח להביא אחדות לעולם הפירוד, הוא הסיבה לכך שהבחירה החופשית היא אבן יסוד על הכוכב הזה, וזו גם הסיבה שהפלנטה שלנו זוכה להתעניינות של מרחבי היקום האינסופי.

חשוב להדגיש: אנרגיית ה-C היא אנרגיית ה'אחד', האנרגיה של מה שמכונה בקבלה ובחסידות "הנקודה הפנימית". היות שכל אוצר הנשמות של כדור הארץ הגיע מתודעת האחד – "גן עדן" על-פי כתבי הקודש, למעשה כל נשמה במהותה, היא בצלמה ובדמותה של האלוהות (שיא ה-C), ומחזיקה בתוכה את הגרעין שהוא אנרגיית C.

"שליחי האור" (שליחים אל הציבור) הם נשמות שהגיעו לכדור הארץ בתקופות שונות, כמהויות המכילות פוטנציאל מאד עוצמתי של אנרגיית C. הם באו ממימדים שונים ועם פוטנציאל הכלת אור שונה. מטרתם הייתה, והינה, לאפשר לנמצאי העולם יותר אור ולאפשר לבני האדם היזכרות של אור. כליהם היו בעיקר יצירתיות גבוהה וכאריזמטית בתחומי מוסיקה, ספרות, ציור ושאר האמנויות, בהנהגות חברתיות-פוליטיות, במדע, בתורות האל והאדם. תפקיד נשמות אלה היה והינו להיות סמני אור לגבי המין האנושי.

במלים אחרות – לשם הדגשה – אנחנו מבינים שבנשמות כדור-הארץיש רמות שונות של C. שליחי האור  הם בעלי התכולה הפוטנציאלית הגבוהה של אנרגיית C והם באים כמתגברי C לאורך העידנים השונים. יש להם אם כן תפקיד מכריע של "מובילים" – ותפקידי מפתח בתחומים כפוליטיקה, אתיקה, פיסיקה, מטאפיסיקה ואסתטיקה.

ילדי קריסטל שנולדו במסה משמעותית על כדה"א החל מאמצע המאה הקודמת, מבשרים התגייסות ומהווים התגייסות הולכת וגדלה של עזרה למען העלאת רטט כדה"א, כלומר, הכוונה לפחת ב-D ולהעלות את C ככל האפשר.

ילדי האינדיגו הם ניצוצות נשמה של שלב ביניים, בין העידן הישן לעידן החדש,  שמקבלים תגבור של אנרגיה קריסטלית לפני כניסתם למימד כדור הארץ, לגוף העובר. זהו מעין שלב מעבר לבואם של ילדי העידן החדש, המסווגים בחלוקה מסוימת, על-פי המימדים השונים מהם הם באים. ההבנה שההתגייסות הזו באה על-מנת להעלות את הרטט שעל כדה"א מיותר D ליותר C. וזאת משום שכפי הנראה מסתיימת בקרוב תקופת הנינו"ה (ניסוי-נסיון-התנסות) בפלנטה של החומר המוצק, וכן משום שחל על כדור הארץ תהליך אמורטיזציה ושחיקה. ניצוצות הנשמה אמורים לעשות את דרכם חזרה "הביתה", תוך מעבר למימד התנסות גבוה יותר, ומשם לעוד מימד התנסות גבוה עוד יותר.

ההשפעה שיש להתנסות הנשמות על כדור הארץ, התנסות באהבה והאחדות בלב הפחד והפירוד, מהדהדת בעוצמה בתוך מרחבי האינסוף ויש לה השפעה מבורכת על התפתחות הנשמות במגוון ההימצאות שלהן במרחבי האינסוף.

תורת הקבלה, חכמת הנסתר העברית, עוסקת באנרגיית C החבויה באנרגיית D ותפקידה להזכיר לניצוץ הנשמה את מהותו ויכולותיו, כמו גם את מטרת כניסתו לגוף, באמצעות למידת האדם. תורות רבות נוספות, לאורך התרבות האנושית, באות גם הן להזכיר ולהנחות.

סיפור היווצרותו של העם העברי הוא משל לסיפור ההתהוות וההתפתחות של אוצר הנשמות של כדור הארץ. אפקט החומר על הנשמות מסומל ברעב ששרר בארץ, מצב שאילץ את יעקב ובניו (אוצר הנשמות הישראליות) להגיע אל השעבוד לחומר, ומשם אל הגאולה שברוח, המסומלת ביציאת מצרים ובקבלת עשרת הדיברות.

יש בעיקרון, בבני האדם, שני סוגי הכרה: הכרה שרואה את הפיצול, או הכרה שרואה את ה'אחד'. זו של הפיצול רווחת לאורך ההיסטוריה האנושית משום שזוהי ההתנסות הגדולה, בדרך מאתגרת, המביאה ללמידה, להתפתחות. תהליך ההתפתחות הזה, בדתות רבות, מוותר בראשיתו על אנרגיית ההכרה והתודעה של ה'אחד'. לכן אלוהים נשאר 'בחוץ', לפי תפישות אלה, וכמעט אינו נחווה 'מבפנים'.

תודעת תיכלול הכול ב'אחד', שמבקשים להשיגה באמצעות המודעות הרוחנית, נוגדת לכאורה את גוף האדם, שנברא כמייצג כביכול את אשליית ה-דו: זוג רגליים, זוג ידיים. אבל יכולת התכלול של המוח האחד מאפשרת תיכלול הימין והשמאל. שתי האונות אחראיות הן על הפיצול והן על האחדות. בין "הילדים החדשים", ילדי האינדיגו והקריסטל יש ילדים רבים חסרי מנוחה, ואחת הסיבות לכך היא שאונות ימין ושמאל מתקרבות זו לזו בהדרגה, לשם תיכלול, ובכך, בלשון  הדימוי, יוצאים מעין "גיצים", שגורמים לאי תקינות, אי שקט.

כאשר קוראים בתשומת לב בספר הזוהר, ובוחנים את הדיאגרמה הראשית שלו, אילן הספירות, מבינים שהוא מבקש בכל דבריו להיצמד לקו האמצע, המכונה "שביל הזהב" ביוון העתיקה. קו האמצע הוא אנרגיית ה'אחד' הפוגשת את אנרגיית הפיצול ויוצרת עימה אחדות חדשה. מבחינת ההכרה, כאשר חז"ל וחכמי הקבלה קוראים להיצמד אל אחדות שנייה זו, הם למעשה מלמדים אותנו שעלינו ליצור אנרגיית CD, עם העדפה מסויימת ל-C.

שליחי האור רבי האור, מתפקדים כמנהיגים, או כמובילים נסתרים, בתחומיהם, אך המכשלה הרובצת לפתחם היא תפישת עצמי כ"סגן אלהים"… לכן, לאורך תולדות האנושות יש סטיות קשות של שליחי אור.

כאמור, רמת ההכרה שמכונה D היא רמה המתפתחת לאור החוויה של מפגש עם ה-על/אל חומר, כלומר, עם החומר הסופי המתפרק. כאשר ניצוצות-הנשמות שוכחות את טיבן האמיתי ומזדהות עם הנפש (הנפשגוף, האני היומיומי) הן מוותרות על ההבנה שהן עצמן לא-חומר. פחד המוות הוא פחד הכיליון של הנשמה שאיננה מודעת ואין לה הכרת C שזורמת לגוף. חשוב להבין  שה-D  הוא חלק בלתי ניפרד מהעולם שלנו וכאשר מדברים על התמרה בתודעה של המין האנושי לא מבטלים את ה-D אלא מעמעמים אותו ומפחתים בו. נקודת הכובד לפיה חושב האדם, עוברת ממערכת ההפעלה של D למערכת ההפעלה של C. אנרגיית D מתוכללת עם אנרגיית C וכביכול מוארת על-ידה.

לאורך קיומיו השונים של ניצוץ הנשמה עלולה לחול התרחבות והצטברות של אנרגיית D. למשל, בסיפור קין והבל – נשמת קין שוכחת שהכל אחד, ושהוא והבל אחיו שייכים למקור האחד. כאשר נדמה לקין שהוא הדחוי הוא מבצע רצח ובכך מייצר אנרגיה עוצמתית מאד של הפרדה – D . מכאן ואילך נוצר צורך בתיקון. יש להוציא את האנרגיה הזו מן הרוצח ומן הנרצח כאחד, וזה בנוסף לצורך בריפוי אנרגיית ההפרדה שחלה בהתפרקות המבנה המכונה בתורה "אדם הראשון". כתבי הקודש, ובעיקר ספר בראשית, מרמזים לנו על הבנה ממוקדת לגבי מצב האדם בעולם, ועל האפשרות של רכישת מידע שהיום אנחנו קוראים לו מודעות רוחנית. כניסה לרמת תודעה כזו יכולה להיות, במדורג, נחלתו של כל אדם כמעט. במקביל, כל נשמת אדם לוקחת גם משימה ספציפית לה – כייעוד .

כשמדברים על אנרגיות של מלאכים 'גדולים', מדברים על ישויות שיש להן אור מאד עוצמתי של אנרגיית C ויש להן יכולת ורשות להגיע אל המימד שלנו ולעזור למי שבוחר באור. הכוונה לישויות אור כמו מיכאל, גבריאל, רפאל ואוריאל. אנרגיות אלה ורבות אחרות, שנקראות בעולם הנוצרי המאסטרים הגדולים, מביאות ישירות, או באמצעות שלוחותיהן המוגשמות, תיגבור אנרגטי לכולם, ובעיקר למי שהן מוצאות אותו ראוי, או למי שמבקש זאת מהן. בדרך כלל, כשאנחנו אומרים בקול את השם שלהם אנחנו מזמנים אותם.

מסורת ישראל מריצה במוקפד סדר יום, מהתעוררות ועד שינה, כך שמי שמקיים אותו מאפשר יותר אנרגיית C לעצמו ולסביבתו. אבל כאשר מקיימים זאת מתוך פחד (ואין הכוונה ל'יראת שמים'), סדר יום זה הופך את האנרגיה הקוסמית של ה'מאמין-לכאורה' לאנרגיית D.

כיום הוגשמו בגוף נשמות וותיקות על כדור הארץ, שעברו הרבה קיומים, זיככו את עצמם, הרימו את עוצמת ה-C שלהן והן באות כדי לסייע לאחרים לגלות את אור אנרגיית ה-C שבתוכם. אנשים הנושאים נשמות אור עתיקות אלה מכונים שליחי אור, או שליחי(ם מן ואל) ציבור (נשמות כדור הארץ), או בראשי תיבות –  ש"צ.

אני מקדישה בתודה ובאהבה את הרשומה הישנה-חדשה הזאת, לחמשת בניי המופלאים, מוריי המתוקים לאנרגיית C בכל הדרה. תודה רבה לכם!