'עבודה רוחנית' מהי?
מהי 'עבודה רוחנית'? רבים שואלים, וכיום, רבים כבר עונים… ננסה גם אנחנו –
'עבודה רוחנית' היא תהליך מתמשך של לימוד ועשייה ברמות שונות, לשם השגת שיפור ושיכלול עצמי. הלימוד והעשייה באים מתוך מודעות עצמית, ברמת הנפש וברמת הנשמה כאחת.
במודעות עצמית נקודת המוצא היא ה'אני' (היומיומי, ה'נפש'), וכל מה שטוב ונכון לו.
במודעות רוחנית ההכרה שלי ממוקדת באני הגבוה – ה'רוח-נשמה' שבקרבי – ובעיקר, בניצוץ הנשמה הייחודי לי, המקרין את אורו בגופי, ובכל שבריר שנייה יוצר אותי; כמו-כן מכוונת העבודה הרוחנית לכל מה שטוב ונכון לנשמה, עם דגש על מימוש התיקון והיעוד שלה. העבודה הרוחנית עשויה גם להתרחב ולפעול לטובת הסביבה ונמצאיה, קרובים ורחוקים.
סך-כל בינת הגופנפש מכונה בפינו ה'אני היומיומי'. רוב בני האדם מתמקדים ברמת הגופנפש, האישי והכללי, ואינם מגיעים לחקר צרכיו של ניצוץ הנשמה שבקרבם.
במודעות רוחנית אנחנו מעניקים לעצמנו, לכל ימות השנה, את פרספקטיבת 'האני הגבוה', ואת תהליך השיפור המבוסס על 'הדבקת' בינת הגופנפש בבינת הרוח, למילוי צרכי ניצוץ הנשמה שבי.
זהו תהליך של חיבור-מחדש, המתגלם מתוך שאיפה להגיע למצב מלפני הפיצול ההכרתי 'נשמה – נפש'. לכן זהו תהליך של היזכרות, של שיבה, או בעברית העתיקה יותר: 'תשובה'.
זהו גם ההבדל העיקרי בין עבודות הפסיכולוג (בריאות הנפש) או המאמן, המתמקדים במודעות עצמית ובתובנות הביוגראפיה הנוכחית, לבין עבודתו של המורה הרוחני, הבוחן את מהלכי ה'מולטי-ביוגרפיה' ("גלגולים") של הנשמה, ומסייע לה להוביל תהליכי ריפוי, החלמה וידע. המורה הרוחני מנחה את 'ניצוצות הנשמה המנמנמים', הנמצאים כאן ועכשיו במסע החיים – להתעורר אל עצמם, להיזכר במהותם ובמחויבותם לגופנפש (לעצמם), ולתכלל את כל רכיבי התודעה והקולות הפנימיים למקשת אור-חוכמה-ואהבה אחת.