על הדאגה

(מתוך שיחה)

פ': אני לא מרגישה בדרך-כלל שיש לי שליטה על הדאגה. עובדת בצורה מושכלת, מהראש, ומגיעה להחלטה, אבל ממשיכה לדאוג. מה עושים עם הדאגה? אני לא יודעת.

שוש: מעיפים את הדאגה לכל הרוחות על ידי כך שאומרים "החלטתי"! ברגע שזו החלטה שלי אני לא דואגת. את זה לומדים. זו השליטה על המחשבות שלך. זה בדיוק מה שעושים במזרח – מסיטים הצידה מחשבה לא רצויה. זה האימון של הויפאסנה, של הנזירים, באלפי מנזרים שפזורים במזרח אסיה ומרכזה. ברגע שהחלטת אתה מוסר את השליטה, בתקווה ובאמונה לטוב, בידי מישהו שחזק ממך, והמישהו הזה הוא "רוח היקום", או "הבורא", או כל כינוי אחר לכוח המארגן כאן את הדברים. אם כן, או שאת מחליטה או שאת לא מחליטה. את לא מחליטה לטייל בשטח מסוכן – תמצאי תחליפים. את מחליטה, באופן מושכל כלשונך, שאת מטיילת לפי מה שהחלטת –  את שולטת במחשבות הדאגה! זה לא שיש למשהו אחר שליטה עליך, אלא את שולטת על עצמך במחשבה.

למשל – אתמול נתקלתי ב"מקרה" באשה מאתגרת ממש, נשמה הפרדתית אסלית אשר שירתה אלפי שנים בצד ה"שחור" (דבר שמאד מוערך כי אי אפשר לשחק בפלנטה בלי כלים של הצד השחור). התדר שלה היה כל כך נמוך עד שהיא נדבקה אלי כדי לשאוב ממני את האור כי היא חסרת אור רוב הזמן. יכולתי לחשוב עליה מחשבות לא-חיוביות ובעיקר יכולתי לדאוג, ובחרתי להגן על עצמי בהגנה אנרגטית חזקה… אני מאלפת את עצמי במשך עשרים השנים האחרונות לא להיכנס למחשבות שליליות ולא לדאוג. דאגה היא הפרדה: הפרדת עצמי מכאן ועכשיו לטובת 'שמא' ו'פן' בעתיד… גם את יכולה לאלף את עצמך לא לדאוג. ברגע שקיבלת החלטה אין טעם לדאוג. אם את מרגישה שאחרי ההחלטה עדיין את ממשיכה לדאוג – תפתחי מחדש את ההחלטה. תגידי: "אני בודקת את ההחלטה – א. ב. ג. ד. ה. …אני מטלפנת כדי לסגור את ההחלטה". סגרת את ההחלטה עם החלטה שמתקפת אותה? את מסירה את הדאגה!!! הדאגה מזיקה גם עקב הלחץ שנוצר בגוף. ישנם דואגים שמקבלים מלחץ הדאגה מיגרנה; היא גם ממגנטת סוגים של היבטים לא רצויים, לא בפיזי: על ידי דאגה ממגנטים תקלות.

אלה הם דברים שכדאי להקשיב להם ולשנן אותם היטב. ובכלל, אל תתני לשום סוג של דאגה להפריע לך, תוך שאת מאלפת היטב את גוף הכאב שהוא המקור לכך. חשוב לחקור עוד האם בילדות דאגת, כדי להבין: מנין את יודעת לדאוג. יש לבדוק האם למדת את האנרגיה הזו מההורים שלך, בעיקר מאימא שלך. האם היא הסתירה מתחת ל"אני דואגת לך", את "אני שואפת לשלוט בך"? האם היא החליפה בין דאגה לאהבה ובלבלה ביניהם: במקום להקשיב לילד שלה היא דאגה לילד שלה. כל התשובות מסתברות… הדאגה כאנרגיה ניתנת לשחרור… מוותרים על תפישת הדאגה ככוח – שכן כוח הדאגה הוא לעתים (לילד הצעיר) כוחו המדומה של ההורה – ויוצאים מכובד המעמסה אל קלילות החוויה של הרגע הזה, כשהכול בו בסדר…