על כוח ההתנגדות

כוח
ה ה ת נ ג ד ו ת
למה שרוצים בו אך הוא אינו ראוי ונכון,
למה שהוא "הפרדתי", או פשוט ל"גוף הכאב",
נלמד (או לא…) בילדות,
והמהות הפנימית, הנשמה,
הנוכחת בתקופה זו במלואה,
אמורה לזהותו, לתרגלו
ולהטמיעו היטב (גבולות!).

כך לומדת המהות הפנימית
לא להוציא את רכיבי ההפרדה
שבה לאור ולא לממשם.

למידה זו, כשהיא מבוססת על פחד,
אינה למידת אמת, אלא אילוף,
ובבגרות היא אינה
אפקטיבית ביותר.

אם לא למדנו 'כוח התנגדות' לדחפי עצמנו הלא-רצויים
בילדותנו, עלינו להתמיד בלמידה זו
בבגרות ולנהל, מתוך מודעות
ושליטה עצמית מוקפדת,
מערכת טובה ויעילה של
התנגדות בנועם (!) –
לגוף הכאב ולרכיביו העיקריים:
קורבן-מקרבן. שכן –
"כעת אני הנני המבוגר-האחראי
והמורה של עצמי (גם הגבוה…)".

היזכרות המהות הפנימית במקורה,
וכן ברום מעלתה ובמחויבויותיה,
קשורה במובהק
ברמת השליטה העצמית של האדם –
שבסיסה הוא כוח ההתנגדות לשלילי,

וברמת המודעות הרוחנית שלו.