קול הפחד וקול האהבה –

הדרך לאמת הפנימית מותנית בזיהוי הקולות הפנימיים

בכל אדם קיימים קולות פנימיים, לעתים משלימים ולעתים סותרים. ההבנה היא שישנם שני סוגים עיקריים של קולות בתוכנו: קולות שגורמים לכאב ופחד – הבאים ממה שניתן לכנות 'גוף ההפרדה' (או: גוף הכאב, החלק המוצלל בנשמה, "הפרוסה הכהה בעוגה הבהירה"), וקולות הגורמים לשמחה ואהבה – שמקורם בא ממה שניתן לכנות 'גוף האחדות'. גוף ההפרדה וגוף האחדות הם, לתפישתנו, חלקים לא שווים ביישות האור המכונה בפינו 'ניצוץ הנשמה' (או פשוט 'הנשמה'). יישות אור זו מקרינה את עצמה, על מכלול מאפייניה הייחודיים לה, על הגופנפש – האדם.

תורת המודעות הרוחנית מראה שהאיזון וההרמוניה בחיי אדם נובעים מבחירה חוזרת ונשנית לרסן את הפעולות (מחשבה, רגש, דיבור, עשייה פיסית) הבאות מהקרנת גוף הכאב והפחד, ולפתח ולהגביר את הפעולות הבאות מגוף השמחה והאהבה.

על-מנת לזהות את שני הגופים ולפעול (או לא-לפעול) בהתאם לבחירה באור האהבה והאחדות, מובאת כאן רשימה של נקודות ציון המאפיינות את שני הקולות, קול הפחד וקול האהבה.

א. נקודות ציון לזיהוי קול הכאב והפחד – גוף ההפרדה

• התייחסות לעבר או לעתיד = פיזור האנרגיה של הרגע ההווה והקהיית המיקוד
• הטיות של המחשבה להבזקי-רעיונות לשם הגברת בלבול ופיצול פנימי
• קול המתחפש כבא מן האהבה (אבל למעשה בא מן הפחד והדאגה לאבד) ופועל כאילו לחיזוק הנתינה – אך בהגזמה יתירה, לשם שליטה
• הגברת הפחד, התסכול, הכעס, הטינה, העוינות, החשדנות והאיבה
• ויתור על הרצון האישי ועל הבחירה האישית, ותלות ברצון הזולת
• השאה לבזבז את הזמן בריפוי האשליות וההחתמות הילדיות (מעבר למידת נמ"ר)
• הסחה מפעולות הבאות לחזק את האחדות – כגון מדיטציה או שיחת זוגית לבירור
• השאה לפעולה/מחשבה מתוך שאיפת שליטה
• העדפת קבלה (ולקיחה לעצמי) על נתינה
• "מילוי עצמי"-מזויף מוגבר של תשוקות: אכילה, מין, תשוקות לקבלת כבוד ו"אישורים"
• השאה לזלזול / ליחס ציני
• דחיפה פנימית להאצה מסחררת בכל תחומי החיים
• תגבור משקלו של מימד החומר בשאיפה להפר איזוני חומר-רוח, והשאה לחשוב שהפיזי הוא העיקר=המטרה (בעוד שלמעשה הוא רק האמצעי להשגת המטרה)
• דחיית הצעת עזרה / הצעת שותפויות
• הגברה של התמרמרות ותלונה, "קיטור" ורטינה
• השאה לתוקפנות – גלויה או מוסווית היטב…
• השאה לאנוכיות
• השאה לערך עצמי משובש – לגאווה, התנשאות ויהירות, לשפלות רוח וצניעות מזויפת
• השאה לבוגדנות, לקלקלה
• לקיחת סיכונים לא סבירים – פיזיים, נפשיים ורוחניים
• השאה לדחות ביצוע דברים – הרגשה של "דחיפה לשיתוק"
• השאה לביקורתיות ושפיטה, לרבות ביקורתיות עצמית
• "את/ה לא שווה", "את/ה לא נחמד", "את/ה לא יציב", "את/ה לא יפה/מושך", "את/ה לא תוכל/י לעשות זאת" – מגמות של פיחות בערך העצמי
• סגירה של הלב / התכחשות לרגש של עצמי ושל זולתי
• השאה למצב רוח מדוכדך / לדיכאון (=צ'אקרת הבסיס יוצאת מאיזון – מחוסר קרקוע או מעודף של עיסוק בחומר)
• מתן הרשאה ועידוד של פטפטת חיצונית – דיבור ללא הרף
• ריצוי הזולת ונתינת כוח לא-סביר עלי – בידו
• הימנעות מבקשת סליחה ומחילה כפי שנמ"ר לך, מתוך גאווה ויהירות
• הימנעות מנתינת סליחה ומחילה בחמלה
• ספקות: ב"אחד", בנצחיות ההוויה, בחשיבות – האהבה, הידידות, המשפחה והקהילה
• התנגדות לשינוי
• הבלטת הכיעור
• הימנעות מניתוח מחשבתי מקיף, רציונאלי, של סוגיה המורגשת כבעייתית
• השאה לפעולות אלימות, לחשיבה אלימה ולפנטסיות אלימות
• התחבטויות והתלבטויות ב"דרמה משפחתית"
• הטבעת רגשות אשם
• השאה לפגימה בבריאות הפיזית ובתחושת הרווחה הפסיכו-פיזית  (כגון אכילת יתר או השאה להליכה מאוחרת לישון)
• מחשבות של בדידות / "לבדיות"
• דחיקה להגיע למצבי לחץ קיצוניים ולמצבי דכדוך קיצוניים (דיכאון)
• פריקת אחריות ואי-נשיאה בתוצאות מעשי
• האשמת הזולת במצבים לא-רצויים ("אכלו לי / שתו לי")
• חיזוק הלגיטימציה לעשייה – "מפני שבא לי…", ודחיפה לרופף את הלוגיקה המחשבתית לנוכח נתונים מובהקים
• טשטוש הרגלים ודפוסים יומיומיים ראויים
• השאה לחוויית עצמי כיוצא/ת דופן ו"מיוחד/ת"
• בניית מערכות יחסים שטוחות / נבובות / מקובעות, ללא התפתחות אישית

ב. נקודות ציון לזיהוי קול השמחה והאהבה  –  גוף האחדות

• חמימות של אהבה – הקול מורגש כבא מן האהבה ופועל לחיזוק הכושר לתת ולקבל אהבה
• הדגשת שלווה פנימית ותגבורה
• הדגשת עוצמה אישית ותגבורה
• השאה לפעולה/מחשבה מתוך שאיפה לשליטה עצמית
• השאה לפעולה/מחשבה מתוך רוגע, עליצות פנימית ונועם
• תגבור היצירתיות
• נטילת אחריות ונשיאה בתוצאות מעשינו
• יכולת להתנצל כשנמ"ר (נכון/מתאים/ראוי)
• העדפת נתינה על קבלה (=לקיחה לעצמי)
• תגבור קבלה וחמלה – לעצמי ולזולת
• הענקת כבוד לאדם, לבעל חיים, לצומח ולדומם
• האטה שקולה ב"מרוץ החיים" בכל תחומי החיים
• תגבור מימד הרוח בשאיפה לאזן חומר-רוח (או תגבור מימד החומר, אם צריך…)
• פיתוח פוטנציאלים אישיים ותגבור מיומנויות של גוף ונפש
• עידוד לקבלת עזרה, לשותפות מאוזנת ולשיתופי פעולה
• עידוד "הלוחם הפנימי" וסגולת האומץ
• הרגשה של תודה, הודיה
• תגבור הצניעות
• השאה לנחישות, להתמדה ולהוצאה-לפועל של הנדרש בחיי היומיום
• פתיחה של הלב / קבלה, אכפתיות, כבוד וקשב לרגש של עצמי ושל זולתי – לכאב ולשמחה
• עידוד באהבה ללקיחת אתגרים בסיכון סביר – לשם התפתחות ומימוש יכולות
• הבנה שאת/ה מושלם/ת כפי שאת/ה
• הבלטת היופי, החן וההרמוניה
• הענקת סליחה ומחילה ללא-תנאי ובחמלה

ג. פעולות מסייעות להתמקדות בגוף האחדות

• פעילות גופנית הממקדת את האני הגבוה בגופנפש שבזמן ההווה (הגוף הווה!)
• התייחדות של האני היומיומי עם ה"הנני" – האני הגבוה (שרעפות – מדיטציות)
• עבודת אדמה ובילוי זמן איכות בטבע – שהוא בעל אנרגיה רב מימדית, הולוגרפית
• בילוי עם בני משפחה וחברים החביבים עליך
• מעשי-יצירה ויצירתיות
• התנדבות ונתינה על בסיס קבוע
• קרקוע – הזרמת אנרגיה בהדמיה, מן המקור אל כתר הראש, לאורך הגוף ועד לריקון האנרגיה בהודיה לאדמה
• עבודה יומיומית, באנרגיה של חיבה והזנה, לריפוי "הילד הפנימי"
• עבודה רוחנית בספקטרום רחב, מתוך התמסרות ואהבה
• [הוסיפ/י נא… לפי היכרותך עם עצמך! ]

ולסיום, הנה דבריו של אריק פרל (Dr. Eric Pearl), מספרו המיוחד מאוד –
התחברות מחדש (The Reconnection, 2001).
עלינו להיות מודעים לכוונות שלנו, לאותן כוונות הטבועות בנו בצורה כה מעודנת עד שבמרבית הזמן הן מרחפות מתחת לגלאי המודעות שלנו. כאשר הן "מהבהבות" במסך שלנו, מחובתנו לבחון אותן. הכוונות החבויות שלנו משפיעות על הכיוון שאנו נוטלים הרבה יותר, לרוב, מן הכוונות המודעות שלנו, משום שאנו לא מודעים להן במידה שמאפשרת לבחון אותן. אם אנחנו לא יודעים שיש בנו פחד, אנחנו לא יודעים שעלינו להתמודד עמו. (עמ' 301)