המלצות לטקס הנישואין וחגיגת הכלולות

 

העיקרון המנחה את טקס הכלולות העברי הוא ההבנה ש'בגרעין טמון כל העץ כולו'. לכן, מתוך הבנה ש'רגע' ענידת הטבעת אמור להיות בתדר גבוה מאוד (אותיות 'רגע' נמצאות באותיות 'גרעין'), בא הטקס להעלות את התדר של באי החופה וסביבותיה למקסימום, לברך את העליונים ולבקש את ברכתם. 'ברכת השמיים' ('כמות' הצ'י – אם תרצו…) גדלה ביחס ישר לגובה התדר בחופה, על-פי העיקרון 'דומה מושך דומה', ולכן יש רצון להעלות את התדר לשיא מיטבי. הכוונה היא לאפשר לבני הזוג, בטקס כלולותיהם, לקבל כמה שיותר אנרגיה מובחרת, לשם העצמתם בהווה ובעתיד – כזוג. כול הנקודות שנימנה כאן בהמשך באות לתמוך בעיקרון בסיסי זה.

חשוב להדגיש שרצוי מאוד לא לאחוז בהתנגדות, ולו בסתר הלב, לנוכחות הרב המשיא בטקס, או לראות בחופה המסורתית 'כפיה דתית', ובעורך הקידושין – שליחה הנסתר. רצוי ללמוד ולהפנים את כוונות טקס החופה ולהבין את הטקס כ'מכשיר' להגברה וקליטה של תדר ברכה גבוה מאוד. 'מכשיר' זה שוכלל וטופח, במשך דורות רבים, על-מנת לזרוע אור עוצמתי בצעדו הראשון של הזוג כזוג נשוי, ולאפשר לבני הזוג, שניהם יחד וכל אחד לחוד, להתברך באור גדול (אנרגיה גבוהה).

[ למדיטציית הכלולות ]

חשוב מאוד להפחית כמה שיותר ב'לחץ' לפני יום הכלולות ובו. פתיחות, נינוחות וזרימה קלילה, במאור פנים לכול, הם ערובה לתדר גבוה.

• בחירת התאריך – יש חשיבות ליום הכלולות מבחינת האנרגיה הספציפית המאפיינת אותו, וכמובן רצויה אנרגיה גבוהה שהיא תשתית לראשית הנישואין.
• זמן השקיעה – מבחינה אנרגטית הוא הזמן המועדף, משום ש"בין השמשות" הוא זמן מקודש, "לא ביום ולא בלילה". אחרי שיא השמש – האנרגיה מתרככת.
• בטבילתה במקווה מים (רצוי טבעי), מסורת עתיקת יומין – הכלה מעצימה את האנרגיה שלה ואגב כך גם מגינה על עצמה מהאנרגיה של מאות האורחים.
• חופה עם רב – הסמיכה לרבנות שיש בידי הרב חשובה, והחופה כדת וכדין מביאה ברכה גדולה, משום שטקס החופה הוא מעין 'נוהל' הבא כאמור א) לברך את העליונים, ב) לבקש מידי 'שמיים' ברכה. זו הסיבה שראוי לדעתי להבין את טקס הכלולות העברי כ'מכשיר' להזמנת השכינה האלוהית לשרות על הזוג ברגע התהוותו כזוג, כך שיבורך על-ידה בקשר אנרגטי מועצם ו"מתוקף" מראשית הדרך. (טקס חילוני עשוי ליצור, בהתכוונות רבה ובשימת לב לכול הפרטים – סיטואציה דומה).

• כדאי מאוד להסביר לרב מה רוצים ומה לא; מומלץ שיערוך את הטקס בלבד ושיאמר את המינימום הדרוש בלבד, בלי שיראה במעמד הזדמנות 'להרביץ תורה ולהגדיל אמונה', ובלי שיתפתה לספר לקהל בדיחות (הורדת תדר). אין חשיבות גדולה לשאלה מיהו הרב, חשוב עם זאת שבני הזוג יטרחו להיפגש עמו 'להתחבר' אליו (לאנרגיה שלו) לפני החופה, כדי לא לחוש כלפיו זרות בעת החופה (הורדת התדר).
• החופה – מייצגת באופן רשמי חנוכת בית בישראל. טקס הנישואין, ובעיקר רגע ענידת הטבעת, נתפס כחותמת אנרגטית מטאפיסית לקשר בין שני אנשים ושתי נשמות. הטקס בא לתת תוקף לשמינייה אנרגטית (קשר הדוק של שותפות) בין בני הזוג. ההתכוונות לשמינייה יכולה להיעשות מתחת לחופה: הגבר מוציא בעיני-רוחו מלבו, דרך זרוע ימין שלו, קו של אור, המסמל אנרגיה של אהבה ומחויבות לקשר. קו האור נכנס ללב אשתו מצד ימין שלה; האישה מכוונת בעיני-רוחה אנרגיה כזו מליבה לזרוע שמאלה, ומשם אל לב הגבר, בכניסה אוהבת מצד שמאלו.
• האצבע המורה, שעליה עונדים את הטבעת לכלה, מייצגת יותר מכל את האדם שהיא, חכמת החיים שלה ובינתה. הטבעת, שהיא ייצוג של אנרגיית הגבר (זו הסיבה שהרב אמור לשאול אם הוא עצמו קנה אותה), באה באופן סמלי לייצג את עטיפת הגבר וחסותו המלאה, שכן היא סובבת ועוטפת את ייצוג האישה (אצבעה). מנהג ימינו לאפשר לאישה ענידת טבעת על אצבע הגבר – מייצג את שיווי המשקל האנרגטי ביניהם ומכאן חשיבותו.
• המנהג לא להתראות לפני החתונה – מביא למיגנוט גדול יותר בין בני הזוג; וגם, זוג שלא מדבר לא רב… עם זאת ראוי לשקול את היתרונות והחסרונות של הדבר ולהתאימו לזמן ולמקום, ללא לחץ.

• המושג 'קידושין' פירושו הזמנת אנרגיה של קדושה – שהיא העצמה אנרגטית לפי בחירה חופשית, כגון ב'קידוש לשבת', ב'קדיש', ב'קדש' של ליל סדר הפסח, ועוד. כל מסורת התחלתו של הטקס באה כמבוא לזמן את הקדושה, וכשהחתן אומר "הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל", הקדושה אכן קמה ונהיית מתוקף הזמנתה של האנרגיה המטאפיסית להגיע ולהעצים את המקום.
• החופה היא אם-כן סימון המקום אליו מתכווננת האנרגיה השמימית והיא יוצרת מעין דל"ת אמות של קדושה. לכן חשוב להיות בה במצב מאוד נקי ומאוזן (זו סיבת הטבילה במקווה / בים), מה שתורם להגברת הקדושה הוא תדר גבוה של בני הזוג ובעיקר תחושה של שמחה. השמחה יוצרת יותר איזון ומשכיחה גורמים לא-מאוזנים. לא מומלץ לבני הזוג בחופה עצמה לחשוב מחשבות כגון 'איך אני נראית…', או 'איזה מוזר שליוסי יש כבר חברה חדשה', או 'הצלם מתנהג ככה וככה…'. כל אלה מורידים את התדר. האזנה למילות הטקס מתוך נוכחות מלאה וכן מחשבות, כגון 'כייף לי ונפלא לי להיות כאן במעמד הזה עם אהובי/תי' – חשובות וניתנות בהחלט לשליטה (עצמית, רצויה).
• מוטיב ההמשכיות – בטקס החופה הרב אמור להכריז על הנישאים ולזהות את האנשים בשם+בן/בת… ובכך מסומלת ההמשכיות והשייכות הצאצאית לדור ההורים והסבים. מומלץ לבני הזוג להתחבר בהודיה, לרגע קט, להוריהם ולהבנת עצמם כחוליה בשרשרת הדורות.
• יין לקידוש – רצוי שיהיה זה יין אדום, שמושך ביתר חוזק אנרגיה קוסמית. אחרי שהיין נמזג ומושך אנרגיה, הזוג שותה ממנו לאות העצמה אנרגטית הדדית.
• תפישה עתיקת יומין רואה במעמד החופה והקידושין את הכלה כמייצגת האלוהות-השכינה העברית, ואת החתן כמייצג את הקדוש-ברוך-הוא. מכוח תפישה כזו אנו מקווים לבואם ולהשתהותם של האורות העליונים בחופה. נכון, וכמובן חשוב, להשהות את השכינה כמה שיותר, למשל, על-ידי חלוקת נרות לאנשים שמקיפים במעגל את החופה. הדלקת נרות מוסיפה אור (תרתי משמע), ואור נר הוא מעלה תדר מובהק. לא רצוי כמובן לערוך חופה ללא מניין (השכינה שורה בעשרה או יותר נאספים כדי לציין את 'הרבים הם אחד'). נכון לבקש משבעה זוגות נשואים שיקיפו את החופה כשכל אחד מחזיק נר. נכון ויפה, ומשתף מאוד – לחלק נרות גם לרוב הקהל.
• "אמר החתן לכלה, אמרה הכלה לחתן" – נהוג כיום, ונפלא הדבר, שכל אחד, מן השניים הנישאים, מכין בהפתעה טקסט אישי לומר לבן/בת הזוג במעמד החופה; הדבר מאפשר טון ייחודי לבני הזוג ותורם להגבהת האנרגיה הכללית באמצעות ההזדהות, ההתרגשות והאהבה – מצד הקהל.
• שבירת הכוס – נכון לחתן לחשוב על מהות שבירת הכוס, להתכוונן ולהחזיק בדמיון את הקושי בעולמנו, לצד היופי והאמת שבשבירת הישן לשם בריאת החדש. מומלץ לחשוב על המסורת היהודית ותלאות היהודים לאחר חורבן בתי המקדש כדי לשייך עצמי לשלשלת הדורות, אך גם מומלץ לדמיין בזמן השבירה את הבית המשותף הפרטי, כשהוא נקי, מצוחצח ומסודר, ומהווה קן משפחתי מזמין, המוצג בעיני הרוח בשיא תפארתו.

• שבע הברכות – זהו זכר למנהג עתיק של שבעה ימי משתה אחרי החופה. לאורך הדורות המנהג הצטמצם ל'שבע ברכות', וזה הצטמצם עוד יותר לשבע הברכות שאומרים מתחת לחופה שבעה אנשים שונים, שמתכבדים בברכה. הטקסט המסורתי של שבע הברכות יוצר הידוק רב-חשיבות של משולש 'חתן-כלה-אלוהים' ומוסיף לבסיס המשולש את החברה המשותפת לזוג, וברמה הרחבה את כל עם ישראל. מקובל להמיר את 'שבע הברכות' בברכות אישיות לזוג, מאת שבעה אנשים שונים. חשוב לבקש מהם לדלג על בדיחות ודברי היתול מורידי תדר.
• מדיטציה לפני החופה – מטרת המדיטציה היא כמובן העלאת תדר האנשים מסביב לחופה. היא מיועדת להגביר את המעורבות וההתרגשות של המוזמנים שבחרו להשתתף בה, ויוצרת מעין-אבחנה בין ה'קודש' ל'חול'. המדיטציה מיועדת רק למי שהיא מתאימה וטובה לו, והיא יכולה להיערך בפינה מסוימת של מתחם החתונה, כדי להשיג שקט יחסי.
• העלאת התדר – חשוב לאפשר למוזמנים 'בניית' תדר גבוה והתרוממות רוח. ארוחה לפני החופה מורידה את התדר, אך בהחלט עדיף כיבוד משמעותי. רצוי להגיש כוסיות עם יין, ולחלק לאורחים פרחים.
• חשוב שהמוסיקה שנבחרת לחלק שלפני החופה תהיה שקטה אך קצבית יחסית, 'מעלת מוראל' ו'מרוממת אהבה'. אוסף שירי אהבה מובחרים, בעברית ובאנגלית, יכול לבנות את העלאת התדר.
• מעל לכול, הקפדה על רוח טובה, סבר פנים של אור בקבלת המוזמנים והודיה לכל האורחים על בואם – כל אלה חיוניים להשרות אוירה נעימה, שמחה ומרוממת.

שורש ק.ד.ש., שמשמעו תדר אנרגטי גבוה מאוד, 'קדושה', מעלה בחילוף אותיותיו את השורש ש.ק.ד. ופירוש הדבר שעל 'קדושה' יש 'לשקוד'. כל האמור לעיל אינו בא אלא לעזור במשהו להעלאת התדר, להגברת הקדושה ולהעצמת ברכתה בטקס הכלולות. אירוע ייחודי זה הוא כאמור הגרעין, שממנו תצמח שותפות של שתי נשמות בשני גופים – באור האהבה.