נינוה – אור האהבה ומשמעות חיים

2009, הוצאת ש"צ   גרפיקה: יעל יעקבי   תרגום למהדורה באנגלית: ליאוני בראל והמחברת

*הספר ניתן לרכישה ישירה בפנייה אל יצירת קשר*

תקציר הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים"

הספר נינוה עבורי הוא אוצר אור. כמו ספרי ילדים שפותחים ומנגינה מזמרת לה – כך נינוה שנפתח, זורח ומקרין אור שממלא אותי כל פעם מחדש. את נינוה ,ליבי קרא! מוחי שתק, חייך בחדווה, וגופי התמלא אור, מרחב ואהבת אין די. המילים, השפה, הנייר, הרקע – החזירו אותי הביתה, פנימה, להווייתי, למהותי, ל'הנני'. הבנתה וקבלתה של תפישת 'משמעות החיים', כ- 'ניסוי-ניסיון-התנסות', שינו את השקפתי כלפי היש והאין. הכול מעד, נשאל מחדש. סקרנות טעימה נפתחה לרווחה: לגביי, לגבי רעיי, לגבי הזרים לי, לדומם, לצומח, ולאין סוף…. אחד הקשיים שליוו אותי מעצם לידתי: הוא קבלת עולם החומר, קבלת האנושות כפי שהיא, וקבלת העובדה שאני חלק ממנה ולא זרה לה, לא טובה או פחותה ממנה. נינוה פקח והאיר את עיניי, איפשר לי להבין את ה'אנטי' שבי, את חלקי באנושות, בעברה, בהווה שלה, בעתידה, ומעבר לזמן ולחלל. נינוה איפשר לי סליחה ומחילה ראשית לעצמי ואחר כך לזולתי – בהרגשה וידיעה שהכול אחד, מחובר, מקושר, מתוך 'ניסוי-ניסיון-התנסות'. מתנה גדולה ניתנה לי להבין את  הזכות בבחירתי, להיות רוח, נפש בגוף אדם, בכדור הארץ נינוה, מתוך הדחף ללמוד, להתפתח, והרצון לחוות את אור ה'אחד' בעולם ההפרדה, בעולם החומר, ולמצוא מחדש את מהותי, 'הנני'. לחיות מכאן והלאה בלימוד, גדילה והתפתחות לעד. תודה לך שושנת אור לבנה על שהארת, וכיוונת אותי לדרך האהבה. בהודיה לנינוה, לניר, לעץ, ולענן… / עידית רוז

'נינוה' הוא אחד הספרים החשובים שנכתבו' בנושאי רוחניות: הוא מגלה לנו את מטרת חיינו עלי אדמות – את משמעות חיינו כבני אדם החיים על כדור הארץ, ומבאר את הניסיונות שנשמותינו באו להתנסות כדי לחיות כאן באושר ולעזוב את העולם טהורות יותר. בזמן הקריאה אתה מרגיש כאילו עוד דלת ועוד דלת נפתחת לפניך והכל נעשה מובן וברור. כאילו אתה חיית במערה עטופת ערפל והנה הוא הולך ונעלם. וככל שאתה נכנס לעובי המילים, אתה מגיע לאור מסנוור של הבנה ואהבה.עד עכשיו קומץ קטן של דוברי עברית יכלו ליהנות מחכמת הכתוב בספר, כעת, עם תרגומו לאנגלית, הוא יגיע לאלפי אנשים בתבל, שיזכו להוסיף דבר חדש לחייהם, להדליק אורות של רוחניות סביבם ולתרום לשיפור החיים על פני האדמה. / שולה רגב

למידע על  הספר נינוה בתרגומו לאנגלית: http://authorwebservices-xl.net/AU/622569/

 

…תחושת ההשתלשלות, המעבר הזורם, המושך כבחוטי-קסם את הנשמה לעמוד הבא, מתחיל בעוצמה, בונה את השלבים ומעצים את ההתרגשות, מרתק!!! גלוי וסמוי, ברור ונסתר, כל אחד להבנתו, במדרג אינסופי. הצורה, גם היא תורמת ומאפשרת לטפס במעלה היצירה, מאפשרת להכיל את עומקה. יש דברים הנופלים על מצע הידיעה וההבנה, אחרים מתחברים להרגשה, כמו המושג המופלא – אור האהווה, אותו אני בעיקר מרגישה. ויש משולבים. והכל אחד. אני נרגשת וליבי אומר תודה. אני מברכת ומודה על הזכות הגדולה לקרוא את הספר וללמוד ממנו. יישר כוח, באהבה גדולה, איילת פרנקל

…ככל שהעמקתי לתוך המילים – צללתי למרומי הגבהים… הרגשתי בסיום קריאת הספר שהדברים נאמרו בגלוי, ושסודות שכבר אינם סודות – נתבהרו היטב, ועדיין רב הנסתר על הנגלה… זו יצירת מופת מדהימה ומרגשת, רלוונטית לכולנו, שאפשר לקרוא בה עוד ועוד… שוב ושוב… ובכל פעם לראות ולהבין דברים נוספים… אני כבר מחכה לפעם הבאה, מחכה לעלעל בדפים… מחכה לתת את היצירה כמתנה להרבה אנשים… ועוד יישבו תלמידים יחדיו ויפענחו את פישרה… תודה מקרב הלב, אורנה

שמעתי לראשונה את שוש מגוללת את סיפור משמעות החיים על כדה"א, בסדנת המבוא שבה השתתפתי, ופרצתי בבכי גדול. הרגשתי ששבתי הביתה. משהו בסיפור הדהד עם ידיעה עמוקה ביותר בתוכי. ידעתי שזוהי האמת. לימים התמסרה שוש לפרוייקט כתיבת סיפור נינוה לטובת התלמידים בקהילתנו, חברינו ומשפחותינו ולטובת תושבי הפלנטה כולם החפצים דעת, ידיעה, מודעות רוחנית.
הספר נפלא. הספר מרגש. הספר קריא ביותר. מתקשר בו זמנית עם הגוף, עם הנפש ועם הנשמה.
חוויה שכלית, רגשית ורוחנית כאחת. היכונו לשיוט מיוחד במינו בין מימדים שונים של הבנה בתוככם ומחוצה לכם! תבורכי שוש על תרומתך לכולנו. תודה, גלי הכרמלי

נינוה הוא אחד הספרים האסתטיים ביותר שנתקלתי בהם מבחינת העיצוב וסגנון הכתיבה. הסגנון השירי-פרוזי, המוצג על דפים מאוירים בגוונים אווריריים ובהירים, בצורות מופשטות, מאוד מעורר חשק לשקוע בספר. הטקסט מובא כמעין פואמה ארוכה, החושפת אט אט, בצורה הדרגתית ומובנית, נושאים רבים, החל מהרמה המטאפיסית הראשונית של איך ומדוע נוצר העולם, והמשך בהסבר לשאלה מהו תפקידנו כאן, וכיצד אנו משתלבים בתוכנית הפלנטה. בהמשך מתוארים כלים שניתן לקחתם לחיי היומיום – איך ניתן לפעול בצורה יותר הרמונית בעולם, איך לנהל אינטראקציות יותר בריאות, איך להתמודד עם הקולות בתוכנו, המקשים עלינו לפעול ממקום שמח ונקי. החומר המובא בספר מבקש התייחסות שמעבר לריחוף קליל. המלצתי להתייחס אליו כאל מסע שיוצאים אליו, בסבלנות ובסקרנות. הניסיון לעבור עליו ולהפנים את כל המסרים הגלומים בו מתוך קריאה חפוזה עשוי לעורר מפח נפש קל, כיוון שתוכנו אינו קל להבנה, ורק קריאה עד תום מאפשרת את קבלת התמונה השלמה. ניסיוני הראה לי שקריאה חוזרת מאפשרת לחשוף עוד ועוד רבדים והבנה יותר עמוקה ורחבה לגבי אופן התנהלותם של הדברים. אני מוצאת את עצמי שוב ושוב חוזרת אל נינוה, פותחת בדף אקראי ושואבת ממנו השראה. / שרון ש.

תודה שוש על ספר נפלא!!
ספר שהוא מתנה להתעוררות בני האנוש ברחבי הפלנטה. חזרתי לקריאה שניה בימים אלו והחיזוק שאני מקבלת ממנו הוא ללא מילים והרבה מעבר לתפיסתי. הקריאה היא כמו שייט בזרם האור, האנרגיה המקודדת במילים עוברת לקורא ללא מיצרים. ממליצה בחום למי שעוד לא וגם למי שכבר כן.
אני מביאה ציטוט בעזרתו נפל אצלי אסימון היום: "במימדים הגבוהים, מעבר לזמן ומעבר למקום… חווה תודעת הבית של ישות האור – נשמת האם, את מהלך הניסוי, באמצעות שלוחותיה-ניצוצותיה והיא – הגיבור הראשי של הניסוי" – ההבנה שנשמת האם היא הגיבור הראשי (ולא אנחנו למשל) מסדרת אצלי משהו, מכניסה לפרספקטיבה, מזכירה את האחריות אך גם את הרוגע והכייף פשוט להתנסות בכל. באהבה / שחר

מתוך: נינוה ז/פה: "מסרי הרוח כיום, בהתגלות סוד הניסוי, וכפי הנראה לעת סיומו – פונים אל הניצוץ הבוחר לשוב ולהיזכר, ואומרים לו מפורשות: אתה הוא בעל הבית של גופך, מחשבותיך, רגשותיך, דיבורך ומעשיך – שחרר כל מחשבה המתנגדת לריבוניותך זו; אתה ניצוץ נשמה רב אור בגוף אדם ויכולותיך הן אדירות. בחר להבין שויתרת על הידיעה הזאת על מנת לקחת חלק בניסוי, ניסיון, התנסות – כדי לבדוק, ביחד עם חבריך: האם ברחבי עולם הפירוד והריבוי יתאפשר לך לשגרר את האחדות, באהבה, ללא פחד, וליצור אחדות שנייה, מתכללת אור וחומר; האם ניתן יהיה לך לחוות את קולו של אור האחד שבך ובאחיך, והאם תרצה ותוכל לחוות את עצמך, על שלל היבטיך ומורכבויותיך."

פיסקה זו מתוך "נינוה" מתמצתת את פניית הספר כולו לניצוץ הנשמה של הקורא, ומבקשת להזכיר לו מיהו ומה הוא עושה כאן בגוף אדם החי בכדור הארץ. הספר "נינוה" מאת שושנה צימרמן מהווה עבורי ציון דרך חשוב בתהליך ההתפתחות הרוחנית שלי.

במסעי לחיפוש משמעות לחיי ליקטתי אמיתות וחצאי-אמיתות ממקורות וממורים שונים לסל של רעיונות. חלקם הרגישו אמת צרופה, חלקם הניחו את דעתי וחלקם בלבלו אותי. יותר ויותר הבנתי שלתהליך אין מועד סיום ידוע, ושתמיד נוספות שאלות ותהיות על החיים שלי בפרט ועל החיים בכלל.

קריאתי הראשונה ב"נינוה" הרגישה כמו יום חג. בספר אחד, לא עב כרס, בשפת אימי, הצטרפו להם הרעיונות בדרך מופלאה וברורה, וניתנו תשובות לשאלות הבסיס "מי אני", "איך הגעתי לכאן" ובעיקר "לשם מה". אני קורא ספרות רוחנית כבר שנים, וזה הספר היחיד שקראתי עשרות פעמים ואני עדיין לומד ממנו דברים חדשים בכל קריאה. אני אוהב לעיין בחלקים ממנו כשאני רוצה להרים את התדר שלי, ובשבתות וחגים;  וביום כיפור – אני קורא את כולו, וזו כבר מסורת.  למעשה, אין עוד ספר שחזרתי אליו כל כך הרבה פעמים, ובאהבה כזאת.

תיזת ה"ניסוי-ניסיון-התנסות" כמו מאחדת תורות ומסורות רוחניות ומוסיפה עליהן תשובות חדשות לשאלות קיומיות. היא שופכת אור בהיר וצלול על נושאים שהוסתרו מהאנושות במשך עידנים, ועונה על השאלה "מהי משמעות החיים" באופן תכליתי, ובלי להתפלסף.

כל ניצוץ נשמה הכמה לאור שימצא את דרכו אל דפיו של "נינוה" עשוי להרוות את צימאונו, להיזכר בזהותו האמיתית, ולהנהיג את האדם הנושא אותו בדרך האור והאהבה.

תודה כנה ועמוקה לך, שוש, על יצירתו של "נינוה" ועל הבאתו לעולמנו, וברכות לרגל יציאת התרגום לאנגלית, שיאפשר לניצוצות רבים בעולם להתעורר. / יאיר ג'

*

הכרתי את שוש דרך מפגש על הספר נינוה. הרגשתי שאני מבינה את המילים, כלום לא היה לי חדש.
גמעתי את הספר בשעתיים, ובפגישה ראשונה עם שוש היא שאלה אותי אם הבנתי את הספר.
עניתי, בודאי! ואז קיבלתי שיעור ומראה ליהירות שבי. מאז, פתחתי את הספר לפעמים, וקראתי בקושי רב. במהלך סוף השבוע האחרון, נפתחתי אל הספר, פתחתי כל פעם דף וגמעתי אותו כמי מעין צלולים ותמציתיים לסיפור חיינו עלי אדמות. העמוד שכרגע בזכרוני, הינו על שלוש הטבעות: אהבה, אחדות, אהווה, כשהאהבה היא רק הדרגה הראשונה בין שלושתן. הבנתי בענווה רבה שדרכי עוד ארוכה עד שאזהה בכל אדם את הניצוץ בנשמתו – אהווה. מתאמנת באחדות, פותחת את הלב ושמחה לקבלת את הדרגה: טוראית של אור. שחררתי את המנהיגה והמובילה…  תודה שוש על הספר. ועל היותך. / נעמי גולדברג

• הספר 'נינוה' מוקדש להצעה מובנית ומאורגנת, הנסמכת על תחומי הגות שונים ובאה לבאר את משמעות-החיים בכדור הארץ. הכוונה למשמעות חייו של הקולקטיב אנושי כאן, ולא למשמעות החיים האישית שכול אדם עשוי להעניק לחייו. עד כה לא ידוע על ספר בעברית או באנגלית שמצהיר על הצעה מובנית כזו.
• הספר מתואם עם גישות רבות בנות העידן החדש, אך אינו יונק מהן. הוא עולה בקנה אחד עם יסודות קבלת הזוהר והאר"י, גישות סופיות, תיאוסופיות, זן, בודהיזם ועוד. למעשה יש כאן מעין סינכרון, לא-מכוון או שיטתי, של מרבית הגישות, במזרח ובמערב, עתיקות וחדישות, לסוגיות הקשורות בידע איזוטרי ובמיסטיקה. 
• רוב חלקי הספר התקבל אצל שוש במצב של מעין-תיקשור. לא הוכנה כל עבודת שדה מראש ולא נרשמו אפילו ראשי פרקים כהכנה לכתיבה. הכתיבה עצמה הייתה "אוטומטית". 
• הספר, ששמו 'נינוה', מקיים קשר מסוים עם ספר יונה ועם סיפור העיר נינוה. מבחינה זו אפשר להצמיד את העיון בו (ואולי גם את הדיון בו) בסמוך לראש השנה ויום הכיפורים (שכן, כלשון השיר בפתיחתו: "נינוה היא עולמנו").

 

*

הרמב"ן (רבנו משה בן נחמן, 1194 – 1270, מגדולי מפרשי התורה) על בראשית, כב/א, פתיחת סיפור העקדה:

"והאלהים נסה את אברהם" – ענין הנסיון הוא לדעתי בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו אם ירצה יעשה ואם לא ירצה לא יעשה יקרא "נסיון" מצד המנוסה אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל להיות לו שכר מעשה טוב לא שכר לב טוב בלבד דע כי השם צדיק יבחן (תהלים יא ה) כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה.

*

…בהתאם לתובנת נינו"ה – הרואה בחיי העולם הזה ניסוי-ניסיון-התנסות, נאמר ב'דברים' באורח בהיר ומפורש היטב – פרק ח/ב וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה–בַּמִּדְבָּר: לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו–אִם-לֹא. – "לנסותך" – זוהי המטרה, זו התכלית וזהו ייעוד "הדרך". לא רק דרך המדבר בארבעים שנות נדוד, אלא 'הדרך אשר הוליכך יהוה אלוהיך' – כמטאפורה לחיי האדם.
כמובן, פרשנים לאורך כל הדורות ראו בדרך-כלל ב'דרך' – מצבים מאתגרים ומבחנים לערכי מוסר, ואולם פרספקטיבת ההווה שלנו, פרספקטיבת נינו"ה – רואה כאן הודאה מפורשת בתכלית הדרך האנושית – "לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ". הנסיון, הניסוי, ההתנסות – כולם כאחד כאן. 

הנתיב לויתור על הצער מן המתרחש בעולם, הוא הפנמת התובנה שהצער הוא מורה, ושהעולם הגשמי אינו אלא בית-ספר של נינו"ה – ניסוי, נסיון והתנסות. שיא ההישגים, ב'ניסוי-נסיון-התנסות' זה, הוא שכלול הכושר להעניק חמלה ואהבה – לעצמנו ולזולתנו. המאבק לצדק חברתי ברוח 'ואהבת לרעך כמוך' – משכלל כושר זה מאוד ומתווה כיוון-פעולה נפלא המהדהד לתלמידי בית-הספר כולו. 

עם סיום הניסוי – נערך מאמץ גלובלי מכוון לגבי גאיה (כדור הארץ) – מאמץ לאינטגרציה גלובלית לשם השפעת ה'מתקדמים-באחדות' על ה'פחות-מתקדמים' (הנוטים יותר להפרדה). השאלה היא אם 'המתקדמים' מבינים את אחריותם ואת חשיבות תפקידם. ההגירה המוסלמית הגדולה למדינות המערב מציבה את הסוגיה הגדולה: האם האיסלם "יכבוש" אותן או האם תרבותן תשפיע עליו לקדמו? 

* * *

על הניסוי – הנו"ן הראשונה בתובנות נינו"ה – הנה מה שמצאנו בשמחה (מספר שנים לאחר כתיבת נינוה) וגם העתקנו בשמחה, מגב הספר מדריך להתעלות מאת טוני סטאבס: "הצלחנו לערוך ניסוי אמיץ כדי לראות עד כמה נוכל להרחיק את עצמנו מן המקור. התנסינו בכל היבטי הנפרדות – אכזריות, אלימות, רדיפות, מלחמה, רעב ועוד ועוד. החדשות הטובות הן שהניסוי נחל הצלחה מסחררת אך עתה הוא בא אל סיומו. זה הזמן לקפל את התפאורה ולחזור למקור. כל אחד מאיתנו יתעלה. אך קודם עלינו לפרק תבניות ישנות, לנתק את עצמנו מהמציאות המוסכמת ולהתיישר עם הרוח".

***************************************************************************

על נינוה באנגלית ראו נא כאן באתר

וגם כאן

***************************************************************************

 

המגע בין שמים לארץ ו'נינוה'

מה שמרתק אותי במיוחד, כשאני מסתכלת על העולם כמועד לצילום, הוא המגע בין שמים לארץ, שהוא בעיני המגע בין רוח לחומר, בין נשמה לגוף. לעיתים הדבר מורגש מובהק וברור, לעיתים רופף וכמעט-סמוי מן העין. אני מצלמת את איזור המגע, את קו המגע, את נקודות המגע, ותוך כדי כך בונה מגע כזה בתוכי, מחזקת אותו, מייצבת אותו – כל פעם מחדש.

בעת הצילום נמשכת עין המצלמה אל קו ההשקה, אל הנשיקה, אל מקום שבו ההרים הופכים לשמים, צמרות העצים לשם-מים, החומר ל'חומר' חסר מ' – בשינוי אותיות. הכחול-לבן המצפה, דומם ונע, מסעיר אותי, לנוכח החום והירוק המתרגשים בהתאבכות בלתי-פוסקת, להתעלות אליו.

כשהטבע עושה את המפגש הזה הולם, חד-פעמי, קוסם בקסמיו, נעות בי מיד כל אמות הספים והמצלמה החובבת בנייד שלי מקליקה בצרידות ממהרת. כשיצירי כפיו של האדם מתנשקים עם השמים או מגרדים את השחקים – אני מתכננת יותר את זווית המצלמה, משום שכאן אני שוהה במחיצת הדברים המעוצבים מראש, במחיצת ארכיטקטורת הגניוס האנושי.

לפעמים השמים הם סיפור כל-כך אהוב ומפעים, עד שהמגע הזה, בין כאן לשם, נבלע בתוך השם, ותשומת הלב מרחפת לשם. זה הרגע שבו אני הכי אובדת והכי זוכרת ש'הכול אחד'.

ולפי מה שמרתק אותי כשאני מסתכלת על העולם – המגע בין שמים לארץ, בין רוח לחומר, בין נשמה לגוף – כתבתי גם את ספרי האחרון – "נינוה". בספר סיפרתי את מה שנאמר לי – מדוע נברא העולם הזה ומדוע אנחנו בו; מדוע התלכדה הרוח-הנשמה עם החומר-הגוף ועד כמה מטרות היותנו בפיזי משפיעות בכל רגע על חיינו כאן. בזמן הכתיבה הייתה לי הרגשה שאני נותנת לאנשים בעולם את היפה במתנות, וכשהוצאתי את הספר לאור שמחתי להבין ורווח לי לקבל שמעכשיו הדברים אינם באחריותי עוד, ושכול אדם הוא קורא פוטנציאלי ויודע פוטנציאלי, ושהכול כבר באחריותו. אנשים בוכים וצוחקים עם הספר, וישנם כותבים ואומרים לי שהוא שינה את חייהם, ואני שמחה שהמגע בין רוח לחומר, המנשב בין דפיו, מגביר את הרוח וממשמע את החומר באהבה.