הודיה ופתיחות לקבלת חסד האור

האור המגיע אלינו מכיל שפע אנרגיה, המאפשרת לנו, כניצוצות בגוף, לעשות כל מה שאנו בוחרים לעשות. זהו דלק החיים שלנו. האור נדמה כאור של חסד אך הוא מגיע לכול, בכל מקום וזמן, בהתאם לחוקי הבריאה, ללא התכוונות מיוחדת. הוא נחווה כחסד משום שהוא תומך בחיים ובמעשים, והוא מזין, בכל שבריר שניה, אותנו ואת כל היש בעולמנו.

על מנת לקבל את אור ה'אחד' עלינו להיות בפתיחות מירבית. לכן חשוב שנוכל לדמיין קבלה, בהודיה מלאה, של חסד ה'אחד'.

ההודיה היא אנרגיה של חיבור ואחדות ולכן היא מגבירה, על-פי 'דומה מושך דומה', את החיבור והאחדות בתוכנו ומכאן גם את הפתיחות כלפי מה שמסביבנו ומה שבא וזורם אלינו מעלינו.

"על מה אני יכול להודות בכנות?" – זו שאלת מפתח לעיון יומיומי בעצמי ובעולמי… למשל – אני אומרת: "תודה לך – בורא כל העולמות ומקיימם, על כל מה שאתה נותן לי, וכפל תודה על מה שאינך נותן לי… – רבה אמונתי בך ואני מפקידה הכול בידיך; אני שואפת טוב ובוחרת באור ובאהבה".