אודות שוש

שושנה צימרמן, אם לחמישה וחברת קיבוץ גבעת חיים א', היא חוקרת ומרצה בתחומי מחשבת ישראל, תנ"ך, לשון עברית, מיסטיקה וקבלה, אמנות, יצירתיות, ספרות עברית וכללית; יועצת רוחנית בהקשרים רבים מכול תחומי החיים – במפגשים פרטניים, זוגיים ומשפחתיים; מורה רוחנית של קבוצות תלמידים קבועות, חוגים וסדנאות; חילונית אדוקה השואבת בהודיה מהרוחניות העברית לדורותיה וממגוון תורות הרוח בעולם, ללא כל העדפה של דת כלשהי, לאום או זמן.

שוש לימדה/מלמדת ב-: מכללת אחווה, באר טוביה / אוניברסיטת בר אילן, רמת גן / מכללת גורדון, חיפה / מכללת סמינר הקיבוצים, ת"א / השלוחה האקדמית של אוניברסיטת בר אילן במכללת צפת / חוגים וסדנאות במקומות שונים בארץ.

*

השעה הייתה בערך שלוש לפנות בוקר. יצאתי מחדר העבודה שבביתי לדשא, כדי להינפש לרגע מן הכתיבה המאומצת של סעיף מורכב בתיזת הדוקטורט שלי על ביאליק. הרהרתי בחידת השיר 'הכניסיני תחת כנפך' וחשתי שאיני יורדת לסוף אמירתו. אותו לילה קראתי כל מה שכתבו על השיר, ועדיין ידעתי שבעומק העומקים שלו יש משהו שאיני מצליחה לקרוא. ישבתי ובהיתי בכוכבים וניסיתי כך להבין את "הכוכבים רימו אותי" – אחת השורות היותר-ידועות מן השיר. ואז שמעתי בבירור קול שאמר: "שושנה!". תהיתי, "מי הוא זה הער והפונה אלי בשעה זו של הלילה?".

הסתכלתי סביב ולא ראיתי איש. ואז שמעתי את אותו הקול עצמו אומר ברכות, כמעט בחמלה: "עצמי עיניים והביטי בי". עצמתי וראיתי איש מדהים, קורן ונינוח. "אני המדריך הרוחני שלך", אמר,"וחשבתי שאולי תרצי לקבל עזרה ביחס ל'הכניסיני'. בואי חזרה למחשב ואעזור לך".

והוא עזר לי דרך תמסורת מופלאה שבה חשתי וחשבתי אותו ואת מחשבותיו. הקלדתי במהירות וחוויתי כך, בפעם הראשונה, "תיקשור". ידעתי היטב שזה לא השכל שלי שמנתח בצורה כל כך מזהירה את השיר. הבנתי שזהו שכל רם בהרבה משלי… כתבתי וקראתי גם יחד, והשתאיתי למקרא הדברים, וידעתי, מלימודי הקבלה לדוקטורט שלמדתי באותו זמן, שכעת ממש וככה בדיוק, נפתח לי ערוץ חדש של תקשורת עם מי ומה שמעבר לי, שבאורח פלא אני הנני חלק ממנו.

מאז עברו כחמש-עשרה שנים. המדריך הרוחני המופלא שלי, שהציג את עצמו כאחד מנביאי ישראל ב'נביאים אחרונים', העביר את הקשר שלו איתי לרמת הנחייה גבוהה יותר, ואני גיליתי, שלב אחר שלב, שאותה רמה יכולה, באופן שהוא מעל ומעבר לכל הגיון, לעזור לאנשים כמעט בכל תחום, ולהורות מודעות רוחנית למעוניינים בתגבור האינטליגנציה הרוחנית שלהם.

בשנים האחרונות סיימתי את ההוראה באוניברסיטה ובמכללות והתמסרתי לנושא אחד – לימוד והוראה של מודעות רוחנית והנחיית אנשים בפרק-חיים בעייתי שלהם, לפי בחירתם. מדי שבוע אני מלמדת, בהרבה שמחה ואהבה, מודעות רוחנית, ונפגשת עם אנשים מכל גווני הקשת הישראלית והחו"לית (טלפונית, בדרך-כלל). לתחושתי ולהבנתי, הלומדים והפוגשים את הנושא המרתק והמורכב הזה, חווים ברובם ריפוי, הקלה רבה בסיטואציות הקשות שהביאו אותם לבקש עזרה, יותר אושר ושמחה, ובעיקר – יכולת משופרת לתת ולקבל אהבה.

אני מבקשת לאפשר כאן – למי שאינם בתחום ולמי שכבר הגיעו אליו – לקרוא על ההתנסויות שלי ועל התפישות והדעות שגיבשתי במרוצת עבודתי, כדי אולי להתחבר לדברים וככה גם להתעורר לחפש, או להמשיך לחפש – כל אחד לפי יכולתו ורצונותיו – דרכים חדשות, או נוספות, למימוש ולשיפור היכולת הרוחנית שלו; יכולת מופלאה זו מוטבעת כאינסופית בכל אחד מאיתנו.

*

במקום לכתוב על מקורות למידתי מצאתי לנכון להביא לכאן את השיר שכתבתי כהקדמה לספרי, נינוה. בהקדמה זאת אני מודה ל"יסודות האני" שלי, שהונחו בקיבוץ חולדה, בהוקרה רבה לכל נמצאיו בילדותי.

בְּהוֹדָיָה

רבים הם המורים שלי,
שלהם אני קדה בהודיה עמוקה
על הוראת המסתורין המדהים של משמעות החיים:
הטבע באין-סוף הדרו המתוק – בקיבוץ חולדה שמלפני זמן רב,
משק ילדים, החמור, העיזים הממליטות ובקצף נחלבות,
הבצל הירוק ששר ירוק בשורות-שורות,
כל נעצוץ ופרח, עץ הגויאבות, התאנה,
ועץ השזיפים המתפצלחים במתיקות מהממת בפה;
העבודה, כילדה, בכותנה, בבננות,
במסיק, בבציר, בקטיף האגסים ובקטיף התפוזים;
ילדי בית הילדים שלי וילדי המקום בכלל, על עושר מהויותיהם;
הבריכה, מגרשי הכדורגל והכדורסל ומחבואי השיחים והבתים;
בני משפחתי ואנשי המקום, על שלל מופעיהם,
בימי האור והחיבה ובלילות הבדידות והאֵבֶל שלי.

הכל וכולם הורו אותי שרב הנסתר על הנגלה, בהתבונני בהם,
פקוחת עיניים, רואת אנרגיות-אורות, הילות, צבעים,
בעין הפנימית,
ושומעת את איוושת דבריהם הדוממים ואת מחשבותיהם
באוזן עלומה.

תודה לכם,
תודה למורַי ולתלמידַי-מורַי, בכל הזמנים ובכל המקומות –
על האפשורים ועל השיעורים, על הגלוי ועל המכוסה המבקש להתגלות.
המיתרים, שעליהם נפרטו בילדותי צלילי אור של חידות ורמזים,
חוזרים ופורטים, בחיי ובספר הזה,
את מסתורין החיים, את השאלות סבוכות הענפים,
ואת ציפורי השיר הפוזזות נקודות ראות, כמו אין-ספור תשובות
של אור ואהבה,
והכל אחד

(מתוך ההקדמה לספר נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים)

שוש הקימה ומטפחת, כמורה רוחנית, ביחד עם תלמידים-חברים, את קהילת שליחי ציבור (קהילת ש"צ) – קהילה רוחנית לומדת, פתוחה לכול, ללא דמי חברות, המתכנסת בעיקר לפני חגים ובראשי חודשים ללימוד משותף.

*

אתם מוזמנים לעיין בדף קהילת ש"צ בפייסבוק. הדף מעלה תכנים רוחניים כמעט מדי יום, ב'רשומות-קיר' וב'פתקים' – www.facebook.com/shatz2012

–>   מאת חברים

–>   מאת שוש

–>   נינוה

–>  מו"ר ולבונה – מודעות רוחנית לכול

*

ככה זה קרה לי:
באתי אל מפתן הרוח
לא ידעתי מה ומי
כתבתי וכתבתי ומחקתי קצת וכתבתי
ולימדתי שקדנים שכתבו מפי
והודיתי להם וערכתי, כתבתי ומחקתי
ולאחר שיעור פרטי, כאן ושם, קיבלתי 
פענוח הקלטה וזה עניין אותי
וגם נוסף להתקנת הדברים
לכתיבה ומחיקה. 

והצילומים בנייד היו עזים ולא נועזים, רזים…
שמים, מים, עצים, ברווזים.
לפעמים, ילדים וזהו. בחרתי מהם
והשתהיתי על הבחירה
ושוב בחרתי
וזה מה שקרה
לי. כך התרחש אתר.

וזה מה שאומרת חכמת הנסתר העברית –
"לית אתר פנוי מיניה",
או בעברית: אין אתר פנוי ממנו,
שכן, הוא בכול והכול
בו.

טונות יקרות מפז של אל-חומר יש באתר הזה וגם במה שממעל לו.

תודה לך –

www.shosh-and-friends.com 

**********************************