חנוכה
רשומה ומדיטציה
חנוכה – אחדות שמיים וארץ (12.12.17)
בחג החנוכה, שמשמעותו לגבינו היא בעיקר – 'נצחון המעטים על הרבים', נס פך השמן, הדלקת הנרות ואכילת הסופגניות – עולה בקרב 'אנשי-המודעות-לרוח' התהייה המבקשת, לשם הבנת-עומק של החג, גם את "ההסבר שמעבר לידוע".
זאת משום שההבנה היא שבמועדי ישראל טמונים סודות קוסמיים, תלויי הזמן-בשנה, הגורמים לתיזמון החגים בתאריכים מסוימים. לפי תפישה זו אנחנו מבינים את נצחון המכבים על היוונים (164 לפנה"ס) לא כסיבת ציון המועד של חג החנוכה – כ"ה בכסלו, אלא להיפך – לתאריך הזה (שחוזר ונשנה שנה אחרי שנה, עד היום!) יש איפיון מיוחד, שבזכות הידע עליו התרחש הניצחון, וכדאי גם לנו לחגוג בו כדי להיטיב ולקבל את האנרגיה הספציפית השופעת בו.
השאלה היא אם כן – מה מיוחד בכ"ה כסלו ובשמונת ימי החנוכה בכלל? ומצטרפות לשאלה זו תהיות ביחס למשמעות ה'נס' והסבריו.
התשובה לשאלת ייחוד חג החנוכה טמונה במספר 'שמונה', והיא נסמכת על מסורת קבלית ענפה ומורכבת (שלא כאן המקום לפרטה, אך הרשת מאפשרת את זמינותה לנו בכול עת). מסורת זו מזכירה כי ה'שבע' מציין את עולם המעשה ומה שמעבר לו, אך ה'שמונה' מציין חיבור למדרגים העליונים הרבה יותר (ספירת בינה המשדרת את השפע אל ספירות נה"י – נצח, הוד, יסוד). כלומר, במועד זה, כ"ה בכסלו והימים שלאחריו (כמו בסוכות!) – ה'מקור' (שאגב, כידוע מצויין בסיפרת 8 מאוזנת) מתגבר ומציף אותנו, בכדור הארץ, באנרגיה מעולה ויוצאת דופן.
האנרגיה הקוסמית רבת-העוצמה של חנוכה, שתחילתה בכ"ה כסלו והיא ממשיכה בעוצמתה עוד שבעה ימים, מתאפיינת בכך שהיא – א. יוצרת קשר הדוק יותר בין עליונים לתחתונים; ב. מעניקה מעטה של הגנה לגוף הפיסי ולגופים המטא-פיסיים, הרגשי, השכלי והרוחי ומחזקת אותם. ידע זה, מסבירים המקובלים, עבר במשפחות הכהנים מדור לדור והיה גם נחלתו של הכהן הגדול, מתתיהו החשמונאי, מנהיג מרד החשמונאים.
אופיה המיוחד של אנרגיית חנוכה מרומז גם במזל חודש כסלו – קשת. הקשת בשמיים מייצגת לפי פרשת נוח וסיפור המבול את השאיפה לאחדות הבורא עם נבראיו, לשלמות המיוחלת ולאיזון-בכול. השם 'חנוכה' ניתן להידרש כרמז לחשיבותו של האיזון והחיבור הראוי בין 'שמיים' ל'ארץ', שאנרגיית החג מאפשרת. חמשת האותיות מצפינות את: א. ה'ארץ' באותיות ח' נ' ה' (ספירת 'מלכות' הארץ), ב. ה'שמיים' באותיות כ' ו' (כ"ו הוא כינויו של הקדוש-ברוך-הוא, ספירת 'תפארת' ) – והם כמובן כלולים יחד, בהרכב לשוני אחד, בשם החג.
רק לאור הידיעה בדבר סגולות האנרגיה של חנוכה, ובעיקר של היממה הראשונה של החג, אנחנו מועצמים באופן מיוחד מהשפע האנרגטי הייחודי, לפי העיקרון "דומה מושך דומה", כאשר הידע שבנו, שמזהה ויודע את אנרגיית החג (דומה א') – ממגנט אותה (דומה ב')!
'נס' מתרחש כאשר תודעת הקולקטיב נמצאת-בוחרת ברמה גבוהה מאוד של מודעות רוחנית, אמונה ואחווה, והיא מייחלת לפעולה של הצלה או לפעולה סמלית מחזקת. משפט זה טעון רקע המוקנה בלימוד ממושך, אך רק כך ניתן להבין את נס הצלחתו של מרד החשמונאים בטיהור בית המקדש ואת נס פך השמן.
מרד החשמונאים היה לדעתי נקודת ציון עקרונית, ה'שפיץ' בשאלת ה"להיות או לחדול" של עם ישראל, כאשר "להיות" נקשר בעיקר ברוח העם ובאמונת ה'אחד' אשר לה התחייב אבי האומה ב'ברית בין הבתרים'. חוויית ריבוי האלילים באלילות היוונית למול האמונה העברית ב'אחד' יצרה עימות הרה-גורל שלא לנו לשפוט את הצדקתו, שכן הכול לפי הזמן והדור. לגביי, הבנת האמונה העברית, בימים ההם בזמן הזה, משמעה הבנת הצורך האנושי שה'ארץ' (אנחנו), בתוכנו ומחוצה לנו, לא רק תקבל מן ה'שמיים' – באדם וב"מרומים" – אלא גם תתן להם, ובכך תיווצר זרימה הדדית נכונה בשני הכיוונים – האופקי והאנכי, ויתקבל קיום אנושי ראוי והוגן, ובעיקר – מאושר. אין עבודה רוחנית נכונה לדעתי בלי איזון בין שני הנתיבים האלה, הקבלה והנתינה, בדרך העולה אל ה'התעלות', וסוד האיזון: לקבל על-מנת לתת.
ציון ימי החנוכה בשמחה חגיגית והדלקת הנרות בחנוכיה, מאפשרים לי מצב רוח של היפתחות והתרחבות לקליטת האנרגיה המעצימה ומסמלים לגביי את בחירתי בהתפתחות והתגברות הרצון שלי לתת יותר, להרבות אור מיום ליום, כדי לאזן בין מה שאני מקבלת בעולם הזה לבין מה שאני נותנת. הנתינה כלפי ה'שמיים' לגביי היא בהודיה להם ובהקפדה על קיום חוקי המדינה והחוקים האוניברסאלים, וכמו-כן אני חווה את הנתינה שלי ל'שמיים' בנתינה ל'שמיים' שבאנשים מסביבי, קרובים ורחוקים. ברכות הדלקת הנרות ואש הנרות, ממגנטות (כמו נרות השבת) את אור-אנרגיית החג ומעצימות את קליטתו בי, כדי שאממש את כוונותי היותר מוארות – באור הבריאה, בתמיכתו ובהשראתו.
מדיטציה לנר ראשון ואחרון של חנוכה