אונס בקיום "קודם"

אחד הנושאים השכיחים ביותר בעבודתי הוא טראומת האונס שמביאה איתה נשמה לגוף החדש שלה, מקיום "קודם". בעת התרחשות האונס (לפני 2000 שנה או 200 שנה – מבחינת הנשמה אין הבדל…) נספגת, בגלל עוצמת החוויה, 'אנרגיית אונס' בנשמה. אנרגיה זו מאופיינת בעיקר בכאב, צער, השפלה, ביזוי, דיכוי ופחד אימים. כל אלה חוברים לחוסר איזון בערך העצמי; האדם, שעובד עמי בנושא זה, מביע לפיכך תחושות עליונות ותחושות נחיתות לסירוגין.

אנרגיית האונס מופיעה הן אצל נשים והן אצל גברים. לעתים ניתן להבחין שנחרטו בנשמה קיומי אונס ונאנס/ת כאחת. פירוש הדבר שהנשמה ביקשה ללמוד את הנושא (לעתים גם יותר מארבע-חמש פעמים!) מכול צדדיו, וכי בעצם מה שביקשה להבין כרוך בשאלת אנרגיית ההפרדה והרוע בעולם. יש כמובן שינויים במאפייני נשמה בעלת טראומת 'מקרבן' לעומת ה'קורבן', אך רבים הם יותר המאפיינים הדומים!

היות שהנושא מורכב מאוד, אין אפשרות להקיפו אלא בחיבור רב-מלים. לכן, התחלתי באיסוף חומר רלוונטי לנושא, להדגמת הידע התיאורטי – מחמש-עשרה השנים האחרונות שבהן עבדתי עם אנשים בתחום כה מורכב זה, ואני מקווה לפרסמו בקרוב.

בינתיים, ביקשתי מאחת מתלמידותיי (לא 'מטופלת', שכן איני 'מטפלת' אלא 'מנחה רוחנית') – לתמצת את מה שלמדה עמי בשיעורי 'אחד על אחד', והנה הדברים. תודה לש"ג על הסיכום! מדהים כמה מה שנרשם כאן מתאים לאין-ספור אנשים.

השיעורים שלי בעת האחרונה עם שוש, עסקו בהבנה של אנרגיית אונס: כיצד אנרגיה זו משפיעה על תפיסותיו של הניצוץ-בגוף לגבי החיים, לגבי העולם ולגבי עצמו. שמחה לשתף את הנושא החשוב הזה – אולי הדבר יעזור למישהו.

למדתי שאנרגיית אונס באדם היא אנרגיה די שכיחה משום שבמאות רבות אונס היה דבר שכיח, ובמקומות רבים לא היה חוק שיעמיד את העבריינים לדין. הבנתי שאנרגיה זו הינה אנרגיה החוזרת שוב ושוב ומלווה את ניצוץ הנשמה אשר חווה זאת ב'עברו' (אף כי הכול בעצם מתרחש בו-זמנית), באחד מגלגוליו. אנרגיה כזו היא קשה למי שחווה אותה, משום שבפעולת האונס המשפילה ישנה חדירה אכזרית אל 'ביתו' של הניצוץ, ומתבצעת החדרה של אנרגיית המקרבן, ההפרדתית מאוד, אל תוך הקורבן, לרבות רגשות ותחושות של האונס כלפי הנאנס/ת. מבחינה זו הן הקורבן והן המקרבן 'נגועים' באנרגיה הקשה הזאת.

סיכמתי את הדברים כך:

ניצוץ/ית נשמה בגוף אדם אשר חווה בעברו הגלגולי אונס, כקורבן או כמקרבן, עשוי/ה לחוות ולהרגיש את ההיבטים הבאים, לא כולם ובשינוי מובהק מאדם לאדם:

• תחושת מתחלפות של 'קורבן-מקרבן' כתוצאה מחוויית האונס ומן האנרגיה שהועברה לניצוץ ע"י האנס, ולהיפך.
• ערך עצמי נמוך – כהשלכה ישירה של אנרגיית האנס, שזילזל בניצוץ הנשמה ולא התייחס אליו כאל ישות בעלת רצון ורגש; נובע גם מיחס החברה הנורמטיבית לנאנסת. גם הערך העצמי של נשמה אונסת יורד מאוד לאחר תובנת המעשה. 
• אשמה – על כך שהמעשה התאפשר. בנוסף, שגורות מחשבות כגון: "אם חוויתי את החוויה כנראה שאני עשיתי דבר-מה שגרם לאונס להתאפשר". אשמת המקרבן – ברורה!
• פחד מגברים – ולכן גם פחד ורתיעה כללית מהעולם, משום שגברים הם חלק מהעולם. צורך בלתי-מודע להיאבק בגבר ולהנחיתו, להציק לו, לנקום בו, להשתרר עליו ולהוכיח לו את בורותו וחולשותיו. מבחינת המקרבן – צורך מתחלף לקרבן ולהתקרבן… וחשש מהתקרבות לאישה (פן יפרוץ שוב 'אונס').
• אי אמון באלוהים וספק – בבחינת "למה הוא איפשר זאת".
• כעס – שיכול להיות מנוטרל ע"י תחושת "יתכן שהגיע לי".
• הצנעת הנשיות – הרצון להחביא אותה (צניעות יתרה); אפקט ה-Tom Boy. יתכן גם ההיפך: אנרגיית פיתוי מובהקת – כלפי גברים – לשם חזרה על שורשי הטראומה, הפעם מנקודת מבט של 'חוזק'.
• ביישנות שהיא בעצם בושה, גם לנוכח תגובת החברה והמשפחה לגבי הקורבן-הנאנסת. בושה של המקרבן ובידודו כמעין ענישה עצמית.

סוגיית האשמה: ברמת הגופנפש אונס הוא דבר נורא, ואין שום דבר שמצדיק את המעשה. כללית, שום אדם לא מעוניין לחוות אונס. לעומת זאת ההבנה היא שברמת הנשמה, הניצוץ בוחר לחוות את המעשה מסיבות שונות: על מנת להחזיר קארמה, ללמוד, לאזן מידות משובשות ולהתפתח בהמשך דרכו במסלול החיים.

חשוב להדגיש שניצוץ שחווה אונס אמור להחזיר קארמה מסוימת. משמע, הקורבן כנראה "אנס" בגלגול אחר שלו, ברמה הפיזית או הנפשית, ניצוץ או ניצוצות-נשמה בגוף אדם. 

לעיתים, ניצוץ-נשמה-בגוף יחווה אונס על מנת למתן מניפולטיביות, עיקשות ובעיקר על מנת לאזן שליטה ויוהרה.

אתן דוגמה אישית: ערכתי עם שוש שיחזור גלגול (רגרסיה טרנספרסונאלית) וראיתי שבגלגול אחד שלי הייתי אבא קשה למשפחה, אשר השליט שררה, ביקורתיות ורודנות. התנהגות אלימה זו מהווה "אונס" נפשי שאינו שונה הרבה מאונס פיזי. מתוך הרצון להחזיר קארמה, החלטתי, כניצוץ נשמה, "לעזור" לעצמי ללמוד ולהתאזן. בשעת האונס ('גלגול' קדום אחר שלי). למעשה, בגלגול שבו נאנסתי, חוויתי את הצד השני של המטבע: אם שלטתי – נשלטתי, ואם הייתי ביוהרה גדולה חוויתי גם חוסר ערך משווע. למעשה חוויתי את כל אותן השלכות רגשיות שחוותה המשפחה שהייתה שלי בקיום הקשה כאב עריץ.

שאלתי:  אם כך הדבר, מדוע הניצוץ בכל זאת מרגיש אשמה? שוש השיבה:

א.       ישנה נטייה של היחיד/ה להאשים את עצמו/ה בכך שהחוויה הטראומטית התאפשרה. מחשבה כגון: "אם חוויתי את זה כנראה זה הגיע לי", יכולה בהחלט לפקוד את ה"קורבן". לעיתים מדובר בניצוצות בגוף אדם אשר אכן פעלו בצורה כזו או אחרת של פתיינות / מניפולטיביות / שליטה לסוגיה – "שהזמינו" את הטראומה. כמובן שאין דבר שיצדיק מעשה נבזה כאונס ובכל זאת, הניצוץ מודע לכך שיש במעשיו אי-אלו התנהגויות בלתי ראויות אשר גררו את המעשה המביש, בין אם בגלגול הנוכחי ובין אם בקודמיו. כאן מדובר בהבנה שגויה ובשפיטה עצמית, כאשר למעשה נכון להבין שנשמת האדם בוחרת לחוות ולהתנסות על פני כדור הארץ במגוון רבדים המצויים בה, על שלל גווניהם, עד שתגיע להבנה של הנכון והראוי.

ב.       אנרגיית המקרבן אשר נספגה בקרבו של הקורבן, לעיתים גורמת לו לחשוב שהוא "לא בסדר", "לא ראוי". בעצם 'המעשה לא ראוי' שייך למקרבן! גם סיבות אחרות, כגון יחס הסביבה והמשפחה – מביאות לכך.

האחדת שתי האנרגיות של שתי הנשמות באקט האונס, ולו רק לרגע קט, יוצרת 'מיקס' אנרגטי שזוקק הפרדה מיוחדת. לכן, בדרך-כלל שני הניצוצות: הקורבן והמקרבן – נצמדים אחד לשני בהמשך גלגוליהם, עד אשר ה"קורבן" יוכל לשחרר את המטען האנרגטי השלילי הקשור בחוויית המעשה, ואת הרגשות השליליים אשר הוא חווה כלפי עצמו וכלפי סביבתו, ועד שהאונס יתחרט. וכיצד? – באמצעות חזרה להתרחשות האונס; זאת – באמצעות 'תכנית הנשמה' שיוצרת מפגש או מעורבות עם אקט האונס, או, על-ידי חזרה טראנס-פרסונאלית (ראיית הקיום הרלוונטי). שיחזור הגלגול וחזרה של הניצוץ לחוויה, מאפשרת לו את הבנת המניעים, ובכך משתחררת מרבית אנרגיית האונס שדבקה בו. ניתן גם 'לנקות' את האנרגיה על-ידי 'מומחה רוחני' אך לעתים, לפי ניסיוני, הניקוי רק מכשיר תהליך רוחני-נפשי שמעצב את ההשתחררות מן האנרגיה הקשה.

מן האמור לעיל אפשר להבין את תחושת ה"מגיע לי" שהנאנס עלול לחוות. האדם החווה את גלגוליו יכול להרחיב את הפרספקטיבה שלו, להבין את השתלשלות האירועים וכיצד דברים נקשרים זה בזה, במעין שרשרת של סיבה ותוצאה. חשוב לראות שאותו "מגיע לי" לא מערב שפיטה או ביקורתיות של הניצוץ על מעשיו, הן כמקרבן והן כקורבן. בשום שלב לא נכון לנו לחשוב שאנחנו לא בסדר. כחלק מרצון ההתרחבות של האלוהות, הנשמה שואפת להתנסויות ומעוניינת לחוות את עצמה על כל חלקיה ורבדיה, ובכך ללמוד לצעוד על מסלול החיים לכיוון הראוי והנכון.

חשוב להבין שכולנו נבראנו מאותו הבורא ואת עומק התובנות שלנו לגבי הראוי והבלתי-ראוי, הבנו באמצעות חוויות שחווינו. אותי אישית ניחם להבין שגם מי שנחשב לצדיק גדול הגיע לצדקתו עם מורדות ועליות בדרך. בסופו של דבר הכל הוא אחד, וכל אחד תורם את תרומתו במסע – שהוא נפרד לכל אחד ודומה מאוד –  גם יחד.

שוש: " עכשיו את מבינה מדוע תכנית הנשמה של מדינת ישראל כללה אנס כנשיא המדינה?".

לדברי שוש גזר הדין של משה קצב איפשר חווית הקלה ושחרור אדיר בתודעה הקולקטיבית של אלפי ניצוצות-נשמה-בגוף, אשר חוו אונס, גברים ונשים כיום. השחרור נעשה באמצעות החוויה וההבנה, לנוכח ענישת הנשיא בעל הכוח – רם-המעלה (לשעבר) –  שיש דין ויש דיין, ושסוף אונס – להוקעה ולענישה. בגלויות ישראל, בתפוצות, התנכלו אין-ספור פעמים לנשים, והאונס היה חלק מזה. כאשר נשמת אישה היום רואה את רם-המעלה (נשיא המדינה) מושלך לכלא – יש בזה מעין ניקוי של טראומה קולקטיבית, מעין סגירת מעגל של עונש לאונס – לגבי נשמות רבות מספור... כהוכחה לכך נביא את טענת משה קצב לפיה הוא אינו אשם – אכן, נראה לי שהנשמה פועלת על-פי 'חוזה הנשמה' שלה, ולכן אינה חווה אשמה ואינה מקרינה אשמה על הגופנפש. אין ספק שגזר הדין חשוב בעיניי, אני רק מדגימה כאן כמה ראויה התנדבות נשמתית כזאת לחמלה… מעבר לכך, 'מקרה קצב' הועיל גם בכך ששיחרר מעין-טאבו ששרר בחברה, לגבי אי-תלונה של נשים על הצקות מיניות.

השאלה הראשונה שעלתה במוחי באותו הקשר הייתה: מדוע הייתי שוות-נפש לפרשת קצב? חשבתי אז לתומי שבעצם לא ידעתי מה היה שם ומי אשם, ולכן נמנעתי מלגבש דעה בנושא.

בעזרתה של שוש ובמבט מעמיק של עצמי הבנתי, שהמחשבה הראשונה שעלתה במוחי, כשפרשת קצב התפוצצה, לא הייתה: "מה הבנות עשו שזה הגיע להן?", אלא היה בי סוג של גינוי כלפי אותן נשים! מדוע? – משום שהניצוצית שלי מגנה את עצמה בשל כך שנאנסה.

מכאן הבנתי שהמחשבה של ה"מגיע לי האונס" אכן הייתה בניצוצית שלי, אז, וגם במעורפל מאוד היום, אבל לא ברמה האנושית אלא ברמת הנשמה, מתוך ההבנה של חשיבות החזרת חוב קארמטי ואיזון לצורך למידה והתפתחות. הבנתי שגינוי, מתוך שפיטה או ביקורתיות, הוא שגוי. על הניצוץ להיות בתודעה אובייקטיבית, המבוססת על התנסות, לגבי הראוי והלא-ראוי, ולהבין שההתנסויות הן חלק ממסע הנשמה, ושחלק זה, של רוע ואלימות מצוי בכולנו, בשינויים שונים, בהיותנו כל-כך הרבה פעמים 'בני אדם'. היצמדות ניצוץ-הקורבן לניצוץ-המקרבן מסבירה את הידיעה הפנימית שלנו, הנסתרת מהשכל, ש'הכול אחד'. הטראומה, בהתרחשותה ובזיכרון שלה, היא של שני הצדדים – ברמת הנשמה!

היום אני נמצאת בתהליך של הבנה שהכול קורה לטובתי ולטובת המעגל הרחב, האנושי והנשמתי, שמסביבי. היום, אחרי למידת הדברים, איני חווה את מרבית הרכיבים שציינתי לעיל, ואני מודה על כל מה שאיפשר ומאפשר לי את הרצון הנוכחי העמוק: ללכת בדרך הישרה-אל-האל. 

תודה לשוש על השיעור – ועל מה שעוד נלמד ונעבוד עליו ביחד. ש"ג