למגר את המיגרנה באמצעות מודעות רוחנית  

 

שמחתי לקבל, ביולי 2011, רשומה זו מאת ש"ג, ואני מביאה אותה לכאן, בתקווה שתרבה תובנות לגבי עבודת הרוח, ותעזור לקוראים המעוניינים "לפצח", אצלם-בתוכם, רכיבים רוחניים שוללי בריאות טובה.

לשמחתי, אני לומדת התפתחות עצמית ורוחנית עם שוש צימרמן כבר כמעט שנתיים. כעת עלה בדעתי לשתף אתכם במה שהתרחש בעבודתי עם שוש, לאחרונה.

מגיל מאוד צעיר, עכשיו אני סבתא לשלושה נכדים, סבלתי מאוד-מאוד מכאבים קשים של התקפי מיגרנה (כאבי ראש עזים), בתכיפות גבוהה. מצעירותי הייתי בטיפול אצל טובי הרופאים. מה לא עשיתי…

רק לאחרונה יצא לי להעלות את הנושא בפגישה עם שוש, וסיפרתי לה על הבעיה.

אנסה לתאר הכי בדייקנות ובתמציתיות מה היה במפגש –

שוש התבוננה בי ובנשמתי ואיתרה את מקור הבעיה בקנאה שאני מקנאת, ואמרה לי:

אפשר לשפר ואולי להיפרד לגמרי מהסבל הזה! הסבל נגרם בגלל תחושות של קנאה שנמצאות למכביר בנשמתך וקיבלו חיזוק-לשם-הבלטה-ותיקון בילדותך. קנאה היא רכיב חזק בכוחות ההפרדה. בקנאה יש התנגדות חזקה לזרום עם המציאות. אתה כאילו אומר: למה לו/לה ולא לי?? זו דחיית המציאות וערעור עליה! והרי האדם אמור לזרום עם החיים ולא להתנגד לזרמם! כשיש זרימה עם המציאות יש חיים! כשאין, כתוצאה מערעור על זרימתם הכביכול-משובשת וכתוצאה מאי-קבלתה, שלהבת החיים קטנה והולכת!

יותר מזה – הקנאה יוצרת מצב הפרדתי חמור הנובע ממנה, מצב של – "אי קבלת עצמי כמות שאני". הקנאה בעצם אומרת, כשהיא משתלטת עלי: 'הייתי רוצה להיות מי שאני לא! שיהיה לי מה שאין לי – ואולי לעולם לא יהיה לי…'.

ושוש מאוד צודקת. אמרתי לה: זה נכון!! אני קינאתי באלו שיודעים מגיל צעיר. עד היום אני מקנאת במי שיודע. אני אפילו מקנאת בך במהלך שיעורים וסדנאות.

בילדותי זו הייתה קנאה מאוד חזקה, אך לא הרגשתי בה כבדבר פסול, משום שכאילו ראוי ונכון לקנא במי שיודע… הרי כתוב:  "קנאת סופרים – תרבה חוכמה!".  

שוש הסבירה שהכוונה במושג 'חוכמה' לדחף של יצירתיות, לתחושת "הרצון והדחף לעשות גם-כן!".

"האם אצלך זהו דחף ליצירה?", שאלה שוש. "לא", עניתי. "אכן – אצלך זהו דחף לכאב…", השיבה.   

בהמשך הסבירה שוש את הדברים:

כשהיית צעירה, ילדה קטנה, חווית הרבה קנאה באחותך הבוגרת, האחות "היודעת" הכול יותר טוב ממך. ואולם, גם את רצית לדעת! אחותך הפחידה אותך לפעמים ואת אמרת לעצמך – גם אני רוצה לדעת דברים כדי לא לפחד וכדי להפחיד בחזרה.  

כלומר, הפחד שלך הלך והצמיח בך 'אני' חושש, שחושב ש"ידע" יוכל לעזור לו. אחותך ידעה יותר ולכן הייתה בך קנאה ותחושה שכדי להגן על עצמך את אמורה לדעת כמוה, "להיות כמו הגדולים". היות שזה היה בלתי-ריאלי (כי היית צעירה!!) – פשוט התעוררה קנאה, גוברת והולכת ב'ידע'. חזרת ואמרת לעצמך – אני רוצה להיות כמו הגדולים!!

היית צריכה להסתיר את הקנאה כי הוריך הוקיעו אותה אך הם גם צידדו כל הזמן ברכישת ידע והחשיבו מאוד ידע. את לעומת זאת הבנת שככל שאת לומדת ויודעת, בני הבית הבוגרים יודעים יותר…

כשנתת ביטוי לקנאה, כילדה קטנה ואף כמתבגרת, והראית אותה לסביבה, הובהר לך שזה לא בסדר. הקנאה שלך דוכאה ביד חזקה בכל פעם שעלתה, עקב ההתנגדות לקנאתך ופסילת קנאתך, שבאו מן הסביבה (הורים, אחים, קרובים). הדבר גרם לך גם לכעס עמוק פנימה: 'הם יודעים ואני לא!'… אבל היית צריכה להסתיר את הכעס בתוכך, לא לפרוק אותו.

וכך, בגלל ההתנגדות לקנאה, שמאוחר יותר את הפנמת מן הסביבה לתוכך – התכווצו כלי הדם שלך בחוזקה. התנגדות, ביקורתיות, לעג, כעס ופחד, מכווצים אותנו! ההתכווצות הפתאומית גורמת לאי זרימת דם תקינה בכלי הדם למוח ובמוח. מכאן באה המיגרנה. נוצר כאילו קצר חשמלי בין זרם הרגש, הקנאה, לבין זרם אי-ההרשאה לרגשותיי ואי קבלתה של הקנאה.

אני הייתי בהפתעה מוחלטת! מעולם לא קישרתי את "הקנאה שלי במי שיודע" – עם המיגרנות… אני שואלת: איך מתקנים את זה. שוש עונה: אנחה אותך לתיקון.

ובאמת – מאז אין לי מיגרנות!!!!!!! עברו שלושה חודשים ללא מיגרנות…

איך זה קרה? בתהליך העבודה –

• הבנתי ששגיתי בהיותי ילדה – שוחחתי עם הילדה הפנימית שלי על זה ו'תיקנתי' אותה…
• הבנתי שהשיבוש הזה קשור לתכנית הנשמה שלי ולתיקון שלי. הבנתי שהייתי צריכה לתקן את הגאווה ואת הרצון להיות 'מעל לכולם'.
• הפנמתי וחוויתי את התובנה שכולנו אחד – ושכול אדם בא לכאן כדי לבצע את תכנית הנשמה ("החוזה המקודש") שלו… לכן חשוב שלכול אחד יהיה מה ששייך לו ולא מה ששייך לזולתו…
• הבנתי שקנאה פירושה הפרדה מזרם החיים.
• הבנתי שרגש הקנאה המיותר גרם לי להשיג את התיקון של נשמתי, אבל הסכמתי לחלוטין לא להמשיך איתו, גם מפני שהוא גורם לי לסבל ולירידה בתדר…  ובגללו אינני יכולה למגנט יותר אושר ושמחה.
• הסכמתי לוותר על הקנאה לחלוטין, ואפילו על כך שכביכול קנאה כזו היא 'לזכותי' ולא 'לחובתי'.
• קיבלתי את ההנחיה לבטל בלבי כמה שיותר מחשבות של קנאה ושל השוואה ביני לבין אחרים.

עברתי שלושה חודשים ללא מיגרנה אחת! איכות החיים השתנתה. משפחתי ואני – מאושרים מן התוצאה של תהליך הכניסה למודעות רוחנית, ותוצאה זו אינה כמובן ההישג היחידי. אני מרגישה כעת שיש לי הרבה יותר שליטה על החיים שלי.

תודה שוש ותודה לנשמתי האהובה. באהבה, ש"ג 

לתגובות – קראו-נא כאן, ואם בא לכם – הוסיפו פה למטה. תודה!