מדיטציה להרגעת הילד/ה הפנימי/ת  

(חשוב להדגיש: כל הזכויות ממש לא-שמורות! להיפך… ועוד משהו חשוב: כל המבצע מדיטציה זו – מבצעה על אחריותו בלבד! ביצוע נעים ואפקטיבי שיהיה!)

הקדמה

גוף הכאב מתעורר ומציק, ושולח אותנו לפעילויות לא רצויות (במחשבה, ברגש, בדיבור, ובעשייה) ככל שאנו מתקרבים אל מה שנכנה 'כייף לי', 'מאושר לי'. זאת משום שבבסיסו נמצא הילד הפנימי שהיית (או הילדה הפנימית שהיית). הילד הזה, שהוא בעצם רכיב דינאמי של ניצוץ הנשמה-שבגוף, שנוצר כשהיית 'קטן ולא-מבין'  – עלול להיות בלתי-מרוצה! קר לו, רעב לו, מבקרים ושופטים אותו ללא הפוגה, לא מתייחסים אליו באמת, לא נותנים לו קשב אמיתי, הוא לא מקבל מספיק אהבה/הכרה/מקובלות חברתית, שפירושם, בין השאר, איפשור-צמיחה. מבחינה זו לא משנה באיזה גיל תפגוש את הילד ברגע הנתון של הפגישה ביניכם. הילד הפנימי מייצג את הפרק הראשון, חסר האונים, של היותנו-כאן.

כאשר לבוגר/ת מנצנץ סיכוי להיות שמח/ה – גוף הכאב, כלומר, הילד הפנימי, מקנא ואומר (ממש ככה!): "למה שלו, הבוגר, יהיה כייף, ולי לא? למה שהוא יהיה שרוי באהבה ואני לא? מה איתי??? מי ייתן לי אהבה?". מבחינה זאת פועל הילד הפנימי כילד בשר-ודם, שאימא שלו נותנת לחברתה, ששותה איתה כעת כוס קפה, את מירב תשומת-ליבה, והילד נמאס לו והוא מתחיל להציק לאימא! מאוד!

הילד הפנימי יכול להציק לבוגר, כאן ועכשיו, באמצעות דפוסים שנחרטו באנרגיית העצמי-הגבוה (ניצוץ הנשמה). דפוסים אלו למד הילד הפנימי מן ההורים ומהסביבה, וכן פעילה בתחום זה אנרגיה בעייתית שניצוץ-הנשמה הביא איתו לתיקון בקיום הנוכחי. כאשר אתה עולה על נתיב של תיקון משמעותי או על מסלול שאתה נכסף לו, הילד הפנימי מתחיל להפריע, לעיתים בתחכום רב, על-מנת למנוע התקדמות ואושר – ויחסיות כוחו (גדול או קטן) באה לו ממידת האומללות שלו בילדות, וממידת האנרגיה שלולת-האור ('שלילית') שהביא עמו לתקן בקיום זה. אם בילדות, או בקיומים אחרים, היה קשה מאוד, גוף הכאב הינו פעיל ורב-כוח, ולהפך, והכול יחסי כמובן.

נגיד שאת שותה קפה עם חברתך ונהנית מתשומת-ליבה, בעוד ילדך מגיע כבר לייאוש גמור עקב חוסר בתשומי… הוא משתולל ובועט ויוצר בלגן רציני. מה תעשי? אולי כדי שתיקחי רגע הפוגה ממרוץ-הקפה (-החיים) ותסבירי לו פנים. את אוהבת אותו, נכון? אז תני לו אהבה, כי זה לא מספיק שאת יודעת שאת אוהבת אותו… תני לו מה שחסר לו – תשומת-לב וקשב, חמלה ואמפטיה… אפשרי לו יותר אחדות עמך ובכך – פחות פחד נטישה…

אי אפשר (ומאוד לא רצוי להתאמץ) לגמוז את הילד הפנימי או להשתיקו לחלוטין. הוא רב-ערך עבורנו! הוא בעל פוטנציאל אדיר של שמחה, התלהבות, אימון ואמונה, יושר והענקת אהבה. לכן – פשוט נרגיע אותו ונקשיב לו וניתן לו אהבה באמצעות –

מדיטציית הילד הפנימי

אזהרה: המדיטציה מיועדת אך ורק למי שמגדיר את עצמו ומוגדר על-ידי סביבתו כ"בריא בנפשו"!!! אפשר להקליט את המדיטציה ולהשמיעה בזמן המדיטה, כהנחייה.

ניקח כעת רגעים אחדים לעצמנו, שקטים ורגועים. נכנס כעת פנימה וננשום עמוק. נשקיט את המחשבות ואת הרגשות. נקפיד לנשום עמוק ככל הניתן אל תחתית הבטן, ובעת השאיפה של האור שבאויר, נהדוף קצת את הבטן קדימה, שיהיה מקום לכל האור הזה, אור-האהבה הבא ממקור-כל-המקורות, ומתכוונן באהבה אלי. בעת הוצאת האוויר, בנשיפה עדינה דרך השפתיים, נכווץ את הבטן. נדמה לראות אור זורם אל פנים-הגוף עם כל נשימה ונשימה.

כעת נדמה לראות בועת-אור יפהפייה ובה חדר (מוכר!) שבו נמצא, לבד ובשקט, הילד-שהייתי, או עץ שבצילו נמצא הילד-שהייתי (מראה הילד עשוי להשתנות מפגישה לפגישה!). אפשר להיכנס לשם בעדינות, בגוף של אור, ולהיות איתו.  "שלום לך", אפשר לומר לו, רצוי בקול רם, בעת שאנו ממשיכים להקפיד ולנשום את אור-האהבה אל תוך הבועה, והאור מגדיל ומאיר אותה. "אני הנני – – – שאת תגדלי להיות, ובאתי לבקר אותך, מתוקה ואהובה שלי. בואי לחיבוקי ונישוקי. שבי על ברכי אם בא לך. אני מודה לך על כך שאת מאפשרת לי, בהיותך מי שאת, את חיי הבוגרים. באתי לשאול אותך מה שלומך. בא לי לשבת איתך ולשמוע ממך על כל מה שבא לך לספר". כאן מתחיל דיאלוג קצר (רצוי לדבר את 'שניכם' בקול רם) – לא יותר משבע דקות (שימו מעורר!), כדי שלא לתת לילד הפנימי מקום גדול מאוד בהווה.

במהלך הדיאלוג:

* נעביר אהבה, כל הזמן!!

* נפתח בשאלות כלליות לגבי – מה כייף ומה לא כייף, כלומר, ניתן פתחון-פה נרחב . "נקשיב" בתשומת-לב למה שמסופר לנו!!

* נזכיר לילד הפנימי (שהוא רכיב בניצוץ הנשמה!) שכל ה'סט' של הילדות, לרבות אימא ואבא וכולם, וכל הסיטואציות וההתפתחות – נבחרו על-ידינו בקפידה לפני שנולדנו, על-מנת 'לאפס' שיבוש, או, לבצע תיקון, שבגללו 'לא נוכל לחזור הביתה'. ולכן – למי תודה למי ברכה??? לכול מי שסובב אותנו בילדותנו! ההסבר הזה חשוב מאוד!

* נדבר עם הילד הפנימי כאילו הוא מבוגר חכם, שכן אכן זהו ילד מאוד מבריק וחכם, והוא יכול להבין המון, מפני הוא 'עשוי' מאל-חומר הנשמה!

* נבקש את עזרתו – שלא יציק להבא אלא שיזמין אותנו לשיחה כשקשה לו.

* נסכם איתו ש: א. כשאני מקבלת אהבה/הערכה/יחס חיובי כלשהו, אני מיד מעניקה  לו מאנרגיה זו, ושולחת אליו מלוא חופניים מאנרגיית ה-אהבה/הערכה/יחס חיובי כלשהו. ב. כשאני נותנת אהבה/הערכה/יחס חיובי כלשהו, למישהו – אני גם-כן מעניקה לו מאנרגיה זו, ושולחת אליו מלוא חופניים מאנרגיה זו.

אפשר לסיים את הדיאלוג בחיבוק ובנישוק: "שובי מתוקה כעת לענייניך, וכשתרצי לשאול-להבין-לקבל משהו, פשוט תקראי לי". וזהו. האהבה מרפאת את הכול. אהבה עצמית שהיא קבלה עצמית –  היא קריטית להתפתחותנו!

המדיטציה עובדת מדהים ופועלת נפלא לאור העיקרון הידוע של המימד העליון הגבוה, מימד הפוטנציאליות הטהורה, שהוא גם מימד הנשמה: אין מוקדם ומאוחר, הכול אחד –  מעבר לזמן ומעבר למקום! היות שאין מוקדם ומאוחר אפשר לשוחח עם עצמי-הצעיר ולשנות את הטעון-שינוי בשיחה כזאת, תוך כדי הפקת רווח ממשי גם ל'כאן ועכשיו'.

ההבנה שלי היא שרכיב הילד הפנימי מתופעל כ'שוט' (יש גם 'גזר') על-ידי נשמת האם ומדריכיה, על-מנת להשיג את התיקון שהאדם "חתום" עליו, אבל זהו כבר פרק אחר במערכת היחסים שלנו עם גוף הסבל, גוף הכאב, "הילד-שהייתי".

עד לפני זמן-מה עשיתי מדיטציות כאלה לתלמידי בהנחייתי ולא המלצתי על עשייה ללא הנחייה שלי. כעת הדברים השתנו, אף כי עדיין מומלץ לבצע עמי, או עם מורה מיומן/ת – את הפעם הראשונה.

מדיטציות כייפיות שתהיינה! באהבה, שוש