מכתב הנשמה אל עצמה-נפש
בתהליך עבודת 'אחד על אחד' אני משתדלת להגיע לדיאלוג מזכיר ומרפא עם הנשמה, המקרינה עצמה על הגופנפש שלה ויוצרת בו את עצמה היומיומי. האתגר הגדול, בתהליך העבודה המשותפת עם תלמידיי, הוא להזכיר לנשמה מי היא ולאפשר לה לשחרר חסימות שניקוו בה כאנרגיות הפרדתיות, מונעות אור ואהבה, חוסמות לב פתוח ורגש זורם, איזון ושמחה.
במסגרת עבודה מורכבת זו אני מבקשת מהתלמיד בגופנפש "להתכתב" עם הנשמה שלו, כחלק ממימוש הרצון ליצור עימה דיאלוג פתוח, מלמד ולומד. הדגש בעבודה עם התלמיד מתמצה כאן בהכוונה: 'את/ה יכול לתקשר עם נשמתך בעצמך!'.
משמח אותי מאוד להביא כאן, לשם הבנת התהליך, דוגמה-פנינה של מכתב הנשמה אל הנפש שלה. תודה למירב חופי שהסכימה לחשוף מכתב זה בפנינו.
תודה וברכת יישר כוח לכול תלמידיי, המקבלים ומבצעים הנחייה זו של קיום 'שיח עם הנשמה', ורואים בדבר, כמוני, את אחת הפסגות הקסומות והמתגמלות ביותר, בנוף הנפלא של המודעות הרוחנית ה'אסלית'.
באהבה, שוש
אני הנני הנשמה האינסופית, הנצחית, בגוף הסופי של מירב, אני שבב אלוהי, אני שוחרת אור, אהבה ושלום. מאז ומעולם שחרתי אור, וגם היום אני שוחרת אור, ורוצה אך להיטיב ולשרת את האור במיטבו.
בדרך הצטרפתי מבחירתי החופשית לניסוי ונשלחתי-שוגרתי לכדור הארץ. הופניתי במשימה אפשרית אל עשיית 'חושך'-הפרדה, ולא הצלחתי להשתלט על הגופנפש הגבר ששכנתי בו אז.
כישלון זה לימד אותי הרבה מהו כאב, סבל והפרדה; טעמתי את טעמו המר והוא עומד בפי עד היום. בזכות הטעם המר ההוא למדתי והפנמתי בכל הרמות את ההבדל בין חושך לאור, בין טוב לרע, בין אחדות להפרדה. למדתי לשלוט בגופי-הנפש השונים שלי בהדרגה, ולכוון אותם יותר ויותר לעשיית הטוב, להבאת האור, לנתינה ולתמיכה, לחמלה, לאהבה וגם לשמחה ויצירה.
אני מודה לכל ההתנסויות שלי שבזכותן, מתוך השכחה, נזכרתי מי אני, ואני נזכרת בכך יותר ויותר בכל רגע. אני משילה מעלי את מסכי השכחה האחרונים, ונזכרת מי אני – נשמה שוחרת אור, תמיד הייתי ותמיד אהיה.
סיסמתי: ההפרדה – לחומר בלבד
אחדות, אהבה ושלום – לרוח המושלת בחומר
אני מודה על כל השיעורים שלי, גם אם היו קשים וכואבים. אני מבקשת סליחה ממי שלמד איתי וסבל, מתוך מודעות שכולם עשו זאת למען השיעור שלהם לשם הבחנה בין טוב לרע, ומתוך אין-ספור חוזים והסכמים בין-נשמתיים במהלך הניסוי על פלנטת ארץ – בית הספר שלנו לאחדות והפרדה.
אני-הנני לוקחת את מלוא האחריות, כנשמת אור, לפעול, לדבר, לחשוב ולהרגיש מתוך האור, האהבה, הנתינה, היצירה המוארת והחמלה.
אני מודה לכל מי שליווה אותי בדרכי, עוזר תומך, מלמד ומורה את הדרך. אני מודה למדרגים הגבוהים שבראו אותי על החסד השופע מהם אלי תמיד. אני מודה לשוש על ההוראה והמסירות והתמיכה ללא גבול שמובילה אותי אל הקפיצה הקוונטית שאני עושה. אני מודה לגופנפש שלי, מירב, על התמיכה הבלתי נלאית בי בדרכי אל ההיזכרות המלאה. אני מודה לגוף הכאב שלי שמנחה אותי בהתפתחותי ולא מרפה עד לריפוי במקור. אני מודה לכל הגופים שחייתי בהם בחיי על כדור הארץ. אני מודה לכל אחיותי הנשמות, שבחרו להתפתח איתי בקיומים קודמים ובקיום הנוכחי. אני מודה לגאיה, אמא אדמה, שאהובה עלי כל-כך ולכל חברי וחברותי, אחי ואחיותי, בעלי החיים והצמחים.
אני בהודיה לכולם. הודיה שהיא כמו ים.