ספקות

 

ספקות

(תימלול ועיבוד של קטע הקלטה משיעור פרטני)

תת ציורי

–   –  –  זה בסדר שיש לך ספקות. כמעט לכל אדם שמתחיל ללמוד כאן יש ספקות בענייני מודעות רוחנית. אני מציעה לאנשים לא לנסות "להעיף" את הספקות האלה, כי זוהי אנרגיה וחבל לבזבז אותה… כדאי לדעתי לשים אותן בצד, להשעות אותן. אולי, בהמשך, להתמיר אותן למשהו עוזר, מקדם.

ברגע שאתה יוצר את ההשעייה של הספק אתה עשוי להיכנס למצב של טורבו בהתפתחותך, דהיינו של האצה. ככל שתתמסר לעבודתך ההאצה תגבר. כמובן שזה לא קשור רק בייעוץ ממני אלא מכל מורה או מטפל שאתה יכול לבחור בו.

שמירת הספק תעזור לך בכך שיתאפשר לך מדי פעם לבדוק מה מצבך ביחס להתקדמות שאתה מבקש ליצור. לכן טוב שהספק אצלך, ושלא ויתרת עדיין עליו. כשאתה ממש תתגייס לתהליך החקר העצמי הזה, שאני מיד אציע לך, תראה שהוא יהיה דומה לעבודה בלשית, כיוון שהשאלה היא בלשית: למצוא – מי או מה לוכד אותך, מי או מה יוצר בך מצב של "מקולל", כלשונך? לשם בניית פתרון לשאלה בלשית אנחנו זקוקים לספק: אולי הנחה זו אינה נכונה? אולי יש דרך טובה יותר לעבודה?

בהמשך נברר גם מהי ה'ברכה' שבאמתחתך, ה'קונטרה' ל'קללה'. ההתגייסות לעבודה הרוחנית והשעיית הספק הן חיוניות מאין כמוהן להשגת התובנות המבוקשות האלה.

למשל, לאשתך הייתה התגייסות יוצאת מן הכלל, ואני בטוחה שאתה ראית את זה. זה לא אומר שלא היו ספקות ונפילות, וזה בסדר גמור, אבל העיקרון הוא להתגייס, וכך לקצר אותן ולצמצם את עוצמתן ואת מספרן.

הבשורה הטובה היא שאני, "בחסד אלוהים", קיבלתי איפשור להעביר מעין קיצורי דרך בעבודת המסע אל האור, ואני מפזרת אותם מסביבי בחדווה, מתוך חוויה מתמדת של מתן שירות לנשמות שבגוף.

אם הייתי צריכה, כמו באוניברסיטה, לכתוב סילבוס לקורס, הייתי כותבת שמטרת השיעור היא לצמצם את הפער בין מה שאנו מכנים כאן "ברכה", לבין מה שאנו מכנים "קללה".

בצמצום הפער הכוונה שהגאולה שלך, כלשונך, תגיע, כאשר הפיצול בין שני החלקים, החלק שמאפשר את הברכה והחלק שמאפשר את ה'מקוללות', יצטמצם מאד. באופן כזה תרגיש שהפיצול הפנימי המכאיב נחלש והולך. בידיך לבחור את דרך הצמצום: לצמצם את שני הצדדים? לצמצם צד אחד? להאחיד ולמזג אותם? מכל מקום, הספק המושעה לא יכשיל אותך בהתחלת הדרך. עם זאת חיוני ממש שתביא לכל שיעור את כל השאלות שנאגרו בך במרוצת השבוע, גם אם הסתנן אליהן הספק. במסתננים יש לטפל ואני מאמינה שתתקבל תשובה מניחה את הדעת לכל תהייה ושאלה.

חדר עבודה

*

ר' יהודה הלוי  / אותה שעה יסורו מלב האדם הספקות

והנה ענין שם אלהים אפשר להשיגו בהיקש הגיוני כי על היות לעולם מושל ומסדר מראה השכל.

אמנם בדבר מהות האלוה נחלקו בני אדם לפי השוני אשר בכושר שפיטתם, והקרובה בדעות על האלוה היא דעת הפילוסופים.

אך ענין שם ה' לא ישיגהו ההיקש ההגיוני ואין עליו עדות כי אם מן הראיה הנבואית ההיא, אשר יבדל בה הנביא כמעט מכל המין האנושי, וידבק במין המלאכים, ותהי בו רוח אחרת, כמה שנאמר: ונהפכת לאיש אחר, ויהפך לו אלהים לב אחר, ורוח לבשה את עמשי, הייתה עליו רוח ה', ורוח נדיבה תסמכני.

ו"רוח" כנוי לרוח הקודש העוטה את הנביא בשעת הנבואה, ואת הנזיר, ואת המשיח, זאת אומרת את האיש שנמשח לכהנה או למלוכה, בשעה שהנביא מושחו. וכל אדם בשעה שיעזרהו האלוה ויישירהו אל דבר מה, ואת הכהן בשעה שהוא מודיע נסתרות בשאלו באורים ותומים.

אותה שעה יסורו מלב האדם הספקות שהיו לו לפני זה בעניין האלוהים, וילעג לכל ההיקשים ההגיוניים אשר בעזרתם היה מנסה להגיע אל ידיעת האלוה ריבונותו ואחדותו. 

ואז יגיע האדם למדרגת עובד אלוה מתוך אהבה, המוכן למסר נפשו על אהבתו, כי בדבקות באלוה הוא מוצא נעימות עצומה, ובהתרחקות ממנו הוא רואה מקור כל נזק וצער.

וזה הפך מן המתפלספים – אלה אינם רואים בעבודת האלוה כי אם נימוס נאה והודאה באמת שיש לנשא את האלוה על כל הנמצאים כמו שיש לנשא את השמש על שאר הדברים הנתפסים בראיה. לדעתם אין הכפירה באלוה כי אם פחיתות בנפש הרוצה בשקר…

(ספר הכוזרי – מאמר רביעי אות טו)

 
 

לבחירתכם - שתפו נא