על הרצון החלש, הגברתו ושיקום מימושו

 

הקטע לקוח מתוך פגישה פרטנית עם ד"ה, בתודה על התמלול ועל ההרשאה להביאו לכאן.

הבעיה שעליה אנחנו דנים היא מימוש הרצון. נדון בה כרגע מתוך ניסיון לאפשר את הדברים – גם להבין אותם וגם אחר כך להציע פתרונות.

אצל אנשים רבים יש מרחק מאוד גדול אם בכלל, בין היוולדו של הרצון כמחשבה ורגש, לבין הביצוע. הרבה פעמים זה לא מגיע לידי ביצוע. השאלה היא למה את חווה רצון מסוים, את אפילו עומדת על ההתכוונות שלו ויוצרת תכנית כדי לממש אותו, דהיינו שאת בודקת את הדרכים למימוש ומחליטה עליהם ואז לא מבצעת. הרבה פעמים הרצון אפילו לא מגיע לרמת התוכנית, נכון?                              

זאת אומרת שיש כאן איזושהי השתלשלות מהרצון ועד למימוש, לביצוע של הדברים, שנקטעת באמצע. והשאלה למה זה קורה, היא השאלה המכרעת. משום שכאשר זה קורה, הערך העצמי מדולדל . כשהערך העצמי מדולדל הוא גם קופץ למעלה ויש לנו התנדנדות  וערך עצמי לא מאוזן בין גאווה לבין נחיתות. אנחנו רוצים לאזן את הערך העצמי ואנחנו מדברים על הערך העצמי לא רק של האדם (של הגופנפש), אלא של הנשמה. אחד הדברים הקשים ביותר לנשמה זה ערך עצמי לא מאוזן. פעם מאוד למעלה, פעם מאוד למטה, וכאשר יש רעיון ורצון ואין ביצוע ומימוש, זה פוגם בהחלט בערך העצמי. זה הנזק העיקרי, מעבר לנזקים שקשורים בזה שבן הזוג שלך מצפה, בן  הזוג שלך מצפה שהדברים ייעשו, את מצפה מעצמך שהדברים ייעשו, הסביבה מסביבך מצפה. והציפיות האלה, ככל שאנחנו לא אוהבים להשתמש במושג הזה, ולחוות את זה , אנחנו מבינים שיש פה, באי מימוש הציפיות, בעיקר שלך מעצמך, משהו מאוד כבד, שמסבך את החיים. צריך לעשות את זה ואת זה ואת זה. ואפילו מפנימים את זה כרצון, אני רוצה לעשות את זה ואת זה ואת זה, אבל אני לא עושה את זה בסופו של דבר, או שאני עושה את זה בדקה ה-90. והדחיינות מעצם טבעה מאפשרת לנו לראות את השרשור הזה, בין החוויה של הרצון עד למימוש, כשרשור בעייתי, כשכתוצאה מהבעייתיות שלו קיימת דחיינות. והשאלה ממה זה נובע?

משום שאנחנו לא יכולים לטפל בדבר לפני שנבין ממה הוא נובע; וחשוב להבין  שהוא לא נובע מכאן ועכשיו, הוא מגיע מרמת הנשמה, שמגיעה עם שיבושים שלה אל הגוף כאן. והשיבוש יכול להשתבש הרבה יותר בעוצמה נוספת – כשבילדות יש תנאים שמחריפים את ההיבט הזה של אי מילוי הרצון. בעיקרון הנשמה מביאה את זה ממקום של טראומה, ממקום שהיא, כמקרבן או קורבן, משתתפת בדיאלוג, בסיטואציה בין  שניים או יותר אנשים, כשיש שם כפייה ורודנות, השתלטות, והמקרבן מסרס (בקורבן) את חווית "הרצון והמימוש של הרצון" של הנשמה. (מקרבן/קורבן מתחלפים באדם בכול מקרה!)

בשואה, למשל יהודי שנכלא במחנה ריכוז, לאט לאט מאבד את החוויה של "אני רוצה ומבצע", וזה עובר לנשמה. זה כל כך חשוב משום שמדובר כאן על בחירה חופשית, בהוויה של העולם הזה. נתנו דוגמה כאן לטראומה ויש רבות נוספות, כשבאמצעות המשתלט, הנשלט חווה יותר ויותר החלשות של השרשרת, שאמורה לצאת מהחוויה של הרצון ולהגיע אל המימוש שלו.

השאלה היא, מה קורה כשאנחנו נמצאים בילדות , כיצד הדבר מתחזק?

הוא מתחזק (דוגמה!) על ידי אימא רודנית ושתלטנית,, כשבעצם היא חווה את הילד שלה ככפפה שהיא מלבישה על היד שלה, והיא בעצם, דרך היד "מפעילה" אותו. באופן כזה נבחרות אימהות כדי שהנשמות שלוקות בבעיית מילוי הרצון, תחרפנה את הבעיה – לפי 'חוק הרוגטקה', שככל שהיא (הרוגטקה) מתוחה יותר, האבן בסופו של דבר תפגע במטרה והנשמה תביא לתיקון עצמה באמצעות החרפת הבעיה, באמצעות האימא השתלטנית שמדכאת את מימוש הרצון. אבל מה שאני רוצה להדגיש כאן עכשיו הוא, שמה שהילד או הילדה לא לומדים וסופגים כאנרגיה בילדות, לא יכול להתבצע בבגרות, אלא אם הם מלמדים את עצמם את הדברים הללו מחדש. כלומר, תפקידך כאדם בוגר ללמד את הנשמה שלך מחדש את מה שבטראומה מסוימת, בגלגול מסוים, פגע במילוי הרצון שלה. היות שהסברנו שהבחירה החופשית היא נשמת אפה של הפלנטה, וחוק מספר אחד כאן, ברור שבלי זה  הנשמה צריכה לחזור פעם נוספת אחרי פעם נוספת ל"מסדר נוסף" כדי לחשל ולשקם את החוויה של מילוי הרצון, כך שהאנרגיה הזו תשתקם בתוכה. ולכן מה שאני אומרת עכשיו, שעלייך לבחור ברצונות הכי קטנים ולהקפיד לממש אותם. את נותנת כאילו חניכה מחדש לנשמה! את מאפשרת לה חוויה מחודשת של רצון ומילוי הרצון. זה מתחיל מזה שלדוגמה נולד בך רצון ללכת לשירותים עכשיו ולא נעים לך, כי את יושבת באוניברסיטה  בהרצאה בשורה הראשונה, אין מצב שאת לא קמה בתרגול הזה והולכת לשירותים, גם אם את לא צריכה נורא לשירותים ויש לך עוד 45 דקות לשיעור או 30 וכן הלאה.

כל רצון שנולד בתוכך ומדובר בעיקר על רצון שבא מצד האור, לא מצד  החושך. ובעיקר הכוונה למאה אחוז. כי אם זה רצון שבא מצד החושך הפנימי או יצר הרע אומרים לו "תודה רבה (לרצון) –  לא מעוניינת". אבל אם את, אחרי שבחנת ואת רואה שהרצון בא ממקום חיובי של נתינה לזולת או נתינה לעצמך או של עשייה כלשהי חיובית, עשייה של סדר היום כך שהוא יהיה נכון יותר, מטלות שצריך לעשות אותן משום שעסקת החבילה בחיים להיות אמא זה גם להשקיע, נגיד, או להיות אשת איש – זה גם להשקיע; מטלות מהסוג הזה, כל דבר שנמצא בחזקת רצון אצלך את אמורה לתרגל, לשנן ולתרגל.

את אמורה להחדיר בנשמה את החוויה של תרגול. על זה יושבת כל התפיסה של הבהיביוריסטים. לפי ה-behave, לפי ההתנהגות כאן. זאת הנקודה שצריך לפעול בה כעת לדעתי, במיוחד. זאת אומרת ההתנהלות שלך מלמדת את הנשמה שהדרך הנכונה (והיא יודעת  את זה, היא רק לא זוכרת את זה, את מזכירה לה), הדרך הנכונה היא הדרך המבוססת על חוויה של רצון; ומיד את בודקת אם הוא בא מהאור שבתוכך או מייצר הרע וכשהחוויה באה מהאור את ממשיכה את התהליך.

התהליך הוא להבין מה הכוונה של הרצון הזה, משום שהרבה פעמים הרצון מגיע מהרמה הגבוה, העצמי הגבוה, המכונה בעברית 'נשמה', והשאלה היא – מה הכוונה בדיוק. אם הכוונה היא לעמוד במטלות הבית הרי היא נורא פשוטה. אם הכוונה היא לשמח את בעלך לקראת יום ההולדת שלו זה כוונה פשוטה. אבל "הכוונה מחודדת" היא זו שצריך למקד אותה כדי אחר כך לפרוס מעין מניפה של אופציות איך לממש אותה. ואת בודקת – יש לך אופציה א' ב' ג' ד' וכאן את  בוחרת: לשלב בין שתי אופציות או שלוש , לקחת רק אופציה אחת וכדומה. ואחרי שבחרת את מקפידה מאוד לבצע.

זו הדרך היחידה (כמעט!) שהנשמה שלך יכולה לחוות תיקון. על ידי זה שאת מסמנת רצון אליו, רצון ללכת לשירותים או לערוך מסיבת יום הולדת מהצד השני. כלומר רצון שדורש יותר אנרגיה לביצוע. כל דבר שהוא. יש לך רצון לקפל את הבגדים של הילדים שיצאו ממכונת הייבוש? מצוין. יש לך רצון לאכול מרק כרובית?  יוצא מן הכלל. כל רצון שהוא, את לא דוחפת לפח האשפה הפנימי אלא את אומרת – אני זורמת עם הרצון הזה. אם את רואה שזה רצון שבא להסטות אותך, מלשון 'סטייה מן הדרך', את לא זורמת אתו. את אומרת – "לא צריך, תודה". באופן כזה, רק על ידי תרגול, הנשמה תבין שאפשר גם לרצות וגם לממש את הביצוע. הנשמה תשקם את התהליך החבול, שלפעמים ממש לא מתבצע ונגמר בעודו באיבו (ולכן נדרש שינוי!).

זה התהליך של הרצון, זיהוי הכוונה, האופציות הקיימות, הבחירה, והביצוע של הבחירה. ראשי תיבות רכ"ב ב'.

במחנה שמונים היה רכב א' לקצינים ורכב ב' ל'שדה'. משם אני זוכרת את רכב ב'- רצון כוונה בחירה. ואחרי שהתהליך הזה נעשה בתוכי, הב' השנייה היא של המציאות החיצונית שלי בדרך כלל, ששם אני נמצאת בביצוע. מה שבטוח שיצר הרע או גוף הכאב יפעל כמה שהוא יכול לפי הניסיון שלו, בנקודות התורפה, כדי לשבש את התהליך הזה, ואנחנו צריכים להיות חזקים/חזקות יותר, כדי לגבור עליו.

הנקודה העיקרית כאן היא התרגול, השינון, ההתייחסות לכל נבט של רצון. לבדוק אם יש לפתח אותו ולאיזה כיוונים, לפי הכוונה שלו, ואז לבחור אופציות למימוש. ואחרי שנעשתה הבחירה – לבצע! ומה שהנשמה לא יכלה ללמד את הנפש בילדות, בגלל שזה לא היה קיים אצלה כל כך, התהליך הזה, בבגרות – הנפש (האני היומיומי) מלמדת את הנשמה (האני הגבוה)!