יום ראשון בשבוע
יום א' באי הנוצרי… –
כמעט הכל שובת
ורבים נוהרים לכנסיות.
וככה הבנתי הבוקר
שדתות העולם,
על אין-ספור חוקיהן,
טקסיהן ומנהגיהן,
ושבתי התפילה בעולם,
יהודי, נוצרי, מוסלמי או אחר –
כולם באו ובאים לאפשר
לרוח-הנשמה
הטענה של אנרגיית אחדות,
נחמה של מעין-קביעות,
תחושה של שייכות לצביר
ועוגן להיזכרות עמומה,
למרות מסך השיכחה.
סילוף הרוחניות בדת
פירושו שהיא כבר אינה
מעוררת את הרוח
להיזכרות
מי היא,
מי כולם,
ב א מ ת.
המודעות הרוחנית האסלית, המנוערת מדת,
מעוררת
ומזכירה כיוון:
"מי אנו ומי אני
ומהי משמעות החיים?
מהו אושר
ואיך אוכל להתקינו לי?" – – –
.