עוד מבט על המשט: ה"מרמרה" ואנחנו

 

עוד מבט על המשט: ה"מרמרה" ואנחנו

תת זריחה אור מרמרה

(צהלה, 2/6/2010)

בעשורים האחרונים האיסלם שולח את זרועותיו בעולם לכל עבר ובתוך כך גם מכה גלים בעייתיים, בהתנהלות יומיומית, חברתית ופוליטית ובפיגועי טרור (ראו ערך אל-קעידה למשל בארה"ב, וכן טרור מוסלמי במזרח ובמערב אירופה, הודו, ישראל. ניתן גם להיזכר, כדוגמה, במהומות בצרפת בשנה שעברה, שנערכו על-ידי מוסלמים שהתיישבו ברובעים שונים בבירתה). ברורים ומובהקים הם גלי ההגירה – וותיקים וחדשים – של מהגרים מוסלמים שבאים לאמריקה הצפונית והדרומית, לאירופה, ובמיוחד לסקנדינביה, איטליה, יוון – האינטגרציה של המוסלמים, "הכוח העולה", בעולם – היא אחת הבעיות הגדולות של כדור-הארץ כיום. ונזכור – המדינה המוסלמית הכמעט יחידה באירופה היא טורקיה.

השליט האיראני מבקש לרכב על הגל הזה וכרודן חסר-מעצורים הוא לא רק רוצה להחריב את ישראל, הוא רוצה להתקדם לעבר אירופה ובעצם יש כאן מגמה של שליטה במרחבי כדור הארץ, כאשר ניתן לראות גם במדינות בריה"מ-לשעבר ובחלקים גדולים של הודו ושכנותיה מגמה של השתלטות מוסלמית.

נראה כי לפני פחות משנתיים, נשיא איראן, במסגרת שאיפות ההשתלטות שלו, תוקע יתד איראני בטורקיה וכורת ברית סודית עם הממשלה הטורקית תמורת הבטחות וממון רב. המגמה הראשונה: דה-לגיטימציה של ישראל בכל מיני הקשרים, וסיוע בתחומים שונים למוסלמים ברחבי אירופה, לשם העצמת "הלגיונות המוסלמים" במערב.

גם בקנדה ובארה"ב, עקב הגדרתם העצמית של רבים מהשחורים ועקב גלי ההגירה המוסלמית בחמישים השנים האחרונות, יש גל חזק של התרחבות האנרגיה המוסלמית, האנרגיה של הנפרדות. מאפייניה – ברמות שונות של שוני – הם: פאנטיזם דתי, דה-דמוקרטיזציה ותפישות א-הומניסטיות בוטות, למשל, בנוגע למעמד האישה, הילדים ועוד.
העובדה שלנשיא ארה"ב אובמה יש קשר עם האיסלם אינה מקרית. יש בו סיכוי (אם כי גם סיכון) רב.

המגמה ההתפתחותית העיקרית של עולמנו היא אחדות. ברמת העולמות העליונים מוגשת עזרה לכדור הארץ על-מנת להגיע לכמה שיותר אחדות לשנים הבאות. האחדות לא הייתה יכולה להיות מושגת כאשר האיסלם היה נפרד, בטריטוריות שלו, שקוע בבערות ומפגר בתדר האנרגטי שלו. השאלה הגלובלית הייתה והינה – כיצד לגרום לאיסלם, שהנפרדות שלו היא תולדה של אלפי השנים האחרונות, לקבל גוונים חדשים, רצויים, של דמוקרטיה, הומניזציה, אחדות.

מגמה רוחנית-גלובלית ניכרת אם-כן בהתפתחות לכיוון של אינטגרציה של "העולם השלישי" המוסלמי עם המערב. למשל, לאחר שצרפת שיחררה את אלג'יר מעולה התאפשר למוסלמים רבים מארצות המגרב מגע עם משטרים דמוקרטיים, שבתשתיתם מצויה השקפה בסיסית של אחדות וערבות הדדית.

יש כאן משחק עדין, שמשוחק קודם כל בעולמות העליונים שאנחנו משקפים אותם. החוק הלא-כתוב המאפשר את התפשטות האיסלם על שלל בעיותיו הוא החוק האומר: יש לאפשר ל"חושך" האנושי להכיר את האור על-מנת להיות מושפע ממנו, אך יש גם להגביר את "החושך" הזה
על-מנת לחשוף ולהדגיש הן את מהויותיו הלא-רצויות והן את האור. זהו משחק מסוכן, משום שיש סיכון שהחושך ישתלט על האור, אף על פי שהאור מקבל עזרה רבה במצבים כאלה.

אל נעלה בדעתנו ש"במקרה" קצינים מסוימים בשייטת, ומעליהם מפקד חיל הים ומעליו הרמטכ"ל, ומעליו שר הביטחון והקבינט הביטחוני – שגו כולם כאחד. במודעות רוחנית אנו יודעים שהדברים התרחשו כפי שהיו צריכים להתרחש, והדהדו בעולם כפי שהיו צריכים. מדוע? – כדי להשיג חידוד של ניגודי אחדות והפרדה, וכדי להדגיש את העובדה שבעצם כיום, במיוחד עקב הימצאותן של פצצות האטום בידי המוסלמים, מהווה האיסלם הקיצוני בעיה אמיתית שמאיימת על הגלובוס כולו.
חשיפתם של חלק מן האנשים, שהיו על הספינה הגדולה במשט עזה, כאנשי טרור שכוונו במובהק על-ידי הסניף האיראני באירופה – טורקיה, וחשיפת קשר הטרור המוסלמי באירופה, אמורה להיות הצעד החשוב הבא, אחרי גל ההפגנות של המוסלמים ברחבי אירופה. הכוונה היא לחשיפת הטרור המוסלמי המתחבא מאחורי סינריהם הצחורים של אנשי השמאל הקיצוני באירופה, המתחברים עם שמאלניים-לא-מתונים מארה"ב.

אירוע ה"מרמרה" במשט אל עבר עזה, על הדראמה שותתת הדם שלו ועל תגובות המוסלמים בעולם, בא לחדד ולהבליט את מימדיו של הטרור המוסלמי במערב ובמזרח (אפגניסטן, הודו ועוד). הבעיה הגדולה, שאירועי המשט השלומיאליים רק-לכאורה (!!!) העמידו בראש סדר היום הגלובלי, היא שהאיסלם הקיצוני שואף לשליטה מכסימלית, בהנהגת השליט האיראני שמככב כדמות מרכזית במימון וחיזוק הטרור ובהשלטת רגרסיה, בכל הרמות, בדמוקרטיות השפויות ברחבי העולם.
הדברים התרחשו כך שלכאורה היה בהשתלטות הצבא על המשט מעין כישלון. אך נהפוך הוא – אין כאן שום כישלון, אלא הצלחה – בהבלטה מאוד משמעותית של "מי נגד מי", ואל לנו לחשוש שמדובר בטיפשות של מפקדי הצבא לדרגותיהם. מדובר בתזמונים מדויקים ובהשאות מדויקות של תכנונים וביצועים שבאו, בדראמה הגדולה, לחשוף את הטרור המוסלמי באצטלה של מגיש סיוע ומבקש שלום.

התפקיד של מדינת ישראל בזירה הגלובלית הוא כעת מאוד משמעותי. לפי המסורת בת אלפי השנים אנחנו אמורים להצביע על מקומות בהם יש צורך בתיקון גלובלי. אפשר לראות את האיסלם הקיצוני, מתוך חמלה, כמי שגורר את העולם לאחור יותר ויותר. טורקיה, בעמדת המפתח האירופית שלה, משחקת לתוך ידיו של המשטר האירני ודווקא ירדן ומצרים מבינות ומשתדלות למתן את תגובותיהן, משום שגם הן חוששות מהטרור הזה. עיראק ברובה חוששת אף היא מהשתלטות איראן. כשמדובר בדיקטאטור האיראני, שופך דם אזרחיו-מתנגדיו, מפגיני טהרן, מדובר בסדר גודל של השליט הנאצי, מבחינת השאיפות שיש לאדם, ודרך פעולותיו המתוחכמות הבאות לעורר פאנטיזם סוחף מיליונים.

יש באירוע המשט, מתוך הבנת התהליך ברמה הרוחנית-העולמית, דוגמא טובה איך לא להיכנס להאשמות של אנשי הצבא והפוליטיקאים, אלא לבטוח בכך שמה שקורה קורה נכון. חשיפת הטרוריסטים שהיו על האוניה וההוכחות שארגון הטרור בטורקיה נתמך ע"י איראן ותומך בחמאס, אמורה להתגבר בזמן הקרוב. נראה ששכינת ישראל מתאמת את הדברים עם השכינות האחרות שמופקדות על ההתפתחות הרוחנית של עמים רבים אחרים ועל הליכה גלובלית מובהקת לקראת אחדות הניגודים.

אין ספק שילדים מוסלמים שמתחנכים באירופה, כבר לא יתאימו את עצמם למסגרות מוסלמיות צרות אופק ומפגרות מבחינת מימוש האחדות והרצון להגיע לקידמה מחשבתית ופראקטית, כפי שהם עלולים היו להיות לו גדלו בארצות האיסלם. ילדים באפריקה המוסלמית סובלים פי אלף ויותר מילדים בעזה, אבל האיסלם לא מפנה לשם את חיציו משום שהוא בעקרון רוצה לעורר את ההיסטריה המוסלמית העולמית המתכווננת בנקל לעבר ישראל, בעודו רוכב על גלי פנאטיזם ומכוון ע"י פאנטיזם.

מרבית תושבי מדינות אירופה ואמריקה לא מתעניינים ממש במה שקורה כאן. מי שעורך את ההפגנות ואת מצעדי הזעם הם השלוחות המוסלמיות במערב, שכנראה ברובן אינן מודעות בכלל לכך שהן משחקות לידי הטירוף האיסלמי החולם על השלטת האיסלם בתהליך כלל-עולמי. למעשה, בראיית העולם הזה, אנחנו בקטע של נרדפים, אך בראיית הכוונה שמעבר אנו בקטע של מי ש"התנדב" (או "נודב") להאיר בעיה גלובלית אקוטית של שאיפת האיסלם הקיצוני לשלוט בעולם.
הפלישה המוסלמית לאירופה יותר ויותר קובעת את הפוליטיקה של מדינות אירופה. פוליטיקאים מנוסים באירופה יודעים שאסור להם לדבר גלויות כדי לא להפסיד קולות בבחירות.
הילודה הגבוהה של המוסלמים מולידה קושי גדול. ישראל אכן נמצאת בזירה פוליטית מורכבת,
אבל לגבי עצם התחושה שהעולם כולו נגדנו – זוהי תחושה של מי שצופה בטלוויזיה אך לא צופה למרחוק… העולם לא נגדנו ולא בעדנו… העולם בעיצומו של שיעור ענק…

המשימה שבה ישראל צריכה לעמוד עכשיו היא: להראות את הקשר בין הטרור המוסלמי בעולם כולו עם המשט הזה. התרחשות עם "מרמרה" באה כאמור לחשוף את כוונתו של האיסלם וכאן חשיבותה. בלי הדראמה הזאת, על כל מה שקרה בה, לא הייתה הבעיה של האיסלם הקיצוני בעולם כל כך מודגשת.
העולמות העליונים עומדים בקונטרסט להבנות בעולם הזה. מה שצריך להדאיג אותנו זה מה שקורה במדינת ישראל עצמה. עד כמה אנשים כאן מתלהבים מהחומרי ועד כמה הם מתלהבים מן הרוחני. ככל שהם מתלהבים יותר מהחומר, הם ממגנטים את כוהני החומר – שליטי הפאנטיזם המוסלמי, שהוא כאילו-רוחני, אבל בעצם הוא חומרי מעוות. יש חשיבות רבה לשגשוגם של היבטי הרוח כאן.

בארץ, כידוע, אנחנו עדיין עסוקים במיזוג גלויות ("אחדות ניגודים"!!!) של מזרח ומערב, ולכן אנחנו מקבלים מעין מאה שנות חסד (על-משקל מאה ימי חסד שנותנים לממשלה חדשה) על מנת להיאבק על דמותה של המדינה.
השאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו היא – "מה אני עושה בשביל המדינה?". האם אני עושה דברים טובים בשביל המדינה, כלומר, מתגבר אחדות, חמלה, אהבה ושיתוף – אם כן, זוהי עשייה גם בשביל העולם כולו, שכן כולנו אחד.

נזכור – הכול מנותב, אך יש גם מקום מובהק לבחירה החופשית! מאי-סלם (איסלם, אי-שלום) ניתן להגיע ליש-שלום.
מה שיפה – שיש לנו מה לעשות, מה לפעול כדי להגביר את החמלה, את השותפות, את האחדות.
אירועי המשט באו לחדד, בעיקר בפני ראשי הממשלות של העולם החופשי, את החוזה בין טורקיה לאיראן ואת ההבנה שהוא חלק ממערך המתוכנן להשתלטות עולמית. מדינת ישראל היא כלי בלבד בתכנית זו ולא מטרה בפני עצמה. כלי לאחד את האיסלם על מנת לכבוש את העולם. נשמע הזוי, אבל גם הדיקטאטור הנאצי נשמע הזוי בתחילת דרכו. היום ידוע שתכנית השמדת העם הייתה דרך לסחוף מיליונים וכיסוי למסע כיבוש ששאף למגר את אירופה כולה.
תפקידה של ישראל הוא להצביע על המגמה המטורפת הזאת, להבליטה היטב. לשם כך "נכשלנו" במשט… ייצרנו דראמה בדיוק כפי שצריך היה…
המעורבות של ארה"ב נגד האיסלם המטורף בעיראק או באפגניסטן היא חיונית וחשובה, אבל יש עוד הרבה עבודה בתחום זה. בעיראק האמריקאים ניסו לכונן משב של אחדות.

ובעניין המצור על עזה וכאב הלב על המצב שם – "הקם להורגך השכם להורגו" – אכן זהו ציווי לא פשוט (נפרדות על נפרדות). עם זאת הרי אין אנו משכימים להורגם – אנו מבקשי שלום באמת, אך חייבים להתכונן לכל איום ותרחיש. במסורות עבריות אנחנו שומעים, כבר מתקופות קדומות, שהמצב של בני ישראל משקף את מצבו של כלל העולם. ואכן, כיום, ישראל מאותגרת ע"י כוחות קשים של איסלם, מבפנים ובעיקר מבחוץ. בכך משתקף המצב בעולם כולו. ראשי הממשלות באירופה יודעים ומבינים היטב את המצב, אך עושים את החשבון הפוליטי שלהם.

כל אחד מאיתנו אמור, לרצונו ולבחירותיו, להקפיד כעת, אולי אפילו יותר מאשר בזמן רגיל – על התנהלות האור שלו ועל תרומת האור שלו, לסביבתו הקרובה והרחוקה.

לבחירתכם - שתפו נא