אכן, חשוב בעיניי לקחת בחשבון את הקושי האנרגטי הצפוי למי שמגיע לאיזורים שהיו פעם מחנות ריכוז והשמדה. כדאי לדעתי, קודם כל, ללמד את הבחור להקיף את עצמו באור לבן. ליצור בדמיון ולהיכנס לתוך ביצה של אור בהיר וחזק. ניתן להסביר לו שיש שם אנרגיות קשות ורצוי ככה להתגונן מפניהן. למי "שיעמוד בזה" ראוי להוסיף ולומר – תגיד כשאתה מדמיין את עצמך בתוך ביצת האור: "אני מואר ומוגן בחסד הבורא באור ואהבה" (בורא – באור, יפה…). זה העיקר! להגנה אנרגטית כדאי לתת (אם יהיה מוכן לקחת) אבן קריסטל בעלת אנרגיה (תדר) של הגנה, כמו טורמלין שחור או המטיט. גודלה יכול להיות כגודל עגבניית שרי, פלוס מינוס… הימצאות התדר של הקריסטל בתוך ביצת האור מעצימה את אפקט ההגנה ואת האדם כשלעצמו.

ועוד: חשוב להסביר שאת הרשמים הקשים, את העצב והפחד מאכזריותם של בני האדם (שלבטח מהדהד גם, קלושות, את הדבר הזה בתוכי) – חשוב לפרוק מיידית על ידי אנחה (לשחרור אנרגיה של עצב וכד'), וגם חשוב להבהיר שמותר (גם לבנים) לבכות… וכמובן, ניתן וראוי ליזום דיבור מיידי על הרגשות עם מישהו, מיד לאחר החוויה (ולא רק כמה שעות אחריה). חשוב לדעתי להמליץ לו להתחיל משפטי פריקה כאלה במילים: הרגשתי ש… אני מרגיש ש… (ולא: דעתי היא… כלומר, לא לדבר רק מן ההגיון אלא בעיקר מהרגש!). העיקרון הוא – לא לצבור עומס רגשות קשים ולא להדחיקם.

רצוי גם לומר לבחור לפני הנסיעה: חשוב להבין שה'טוב' שתראה שם הוא חלק מהתמונה הכוללת ולכן ככה גם ה'רע'. את הרע יש לדחות אבל לא לבטל או להדחיק מהמחשבה, אלא רק לדחות. כלומר,"אני לא בוחר בו. אני מבין שהוא קיים אבל לא הייתי… ואיני – בוחר בו". ההדחקה עלולה ליצור מצב שבו יש איחסון של הרגש בתוכך – והרי אינך רוצה לאחסן אותו שם. במילים אחרות: ככה זה: מגרש המשחקים שלנו עשוי משבצות שחורות ולבנות. לו היה הכל לבן לא היה המשחק כאן יכול להתקיים. אבל אני – בוחר בלבן… ההבנה היא שאנחנו מתפתחים דרך בחירות (לכן חוק הבחירה החופשית הוא חוק מס' אחד על הפלנטה), ולכן המגרש מעוצב באופן שיביא אותנו לכך שנבחר ונתפתח. בתקופת מלחמה וביתר שאת בתקופת השואה – נמתחו עד מאוד המשבצות השחורות וגודלן התרחב. אבל היות והייתה שם עבירה על חוק הבחירה החופשית – העבריינים נחסמו (אף כי מאוחר מאוד… מדי…). הלקחים מפריצה זו של עברייני החוק הקוסמי יכולים להוות עבורנו תמרור שאין לו שיעור. עלינו לגזום יום-יום את עצי הבאובב בתוכנו, וגם מחוצה לנו – לבחירתנו. על זה בוודאי דיברו איתם ב'הכנה למסע'.

קריאה בשעות הנסיעה הארוכות במסע, כשלא נרדמים – יכולה להיות מרוממת תדר אם לוקחים ספר שמאוד אוהבים, ושתוכנו מסייע איכשהו להרמת "המוראל". מי שקורא בטקסט מרומם-תדר "עם תעודות" (כגון תהילים) – יבורך… לגבי שעות הנסיעה, ולא רק – חשוב לעודד את הבן (בעודו ב'ביצת האור' שלו!) לעזור לאחרים בפריקת רגשותיהם ולהקשיב להם. נתינה-תמיכה חשובה מאוד תמיד, לנותן ולא רק למקבל, ובעיקר בזמנים כאלה.

תבהירו לבחור: לפני ההליכה לישון – אין מצב שלא מתקלחים ושוטפים היטב את אנרגיית היום הקשה (גם אלא שאינם חובבי מקלחת)… ההדמיה (בעת הרחצה) שגם ההילה נשטפת באור, עוזרת: כך נשטפת גם כל האווירה הלא-רצויה ומתבצע ניקוי פיסי ואנרגטי גם-יחד.

יש לשים לב למעברים חדים במסע (כגון בילוי ערב בפאב, או אחר) – שלא יהוו מסיחי דעת ומדחיקי רגשות, אלא שיעמדו בזכות עצמם. הכוונה היא לא להפוך אותם ל"גלולות הרגעה" ועם זאת כן לאפשר התפרקות מסוימת.

עם חזרת הבן – נראה לי נכון שתצרו אקלים מיוחד לשמוע ממנו, יותר מפעם אחת, את חוויותיו, והדגישו כמובן את ה"מה הרגשת" (ולא רק את ה"מה היה"… – לפעמים נגררים רק לזה… זה קל יותר…)

ד"ש לבחור ושיהיה לו משא נכון…

(25/10/13)