על התדר הקולקטיבי של העם העברי

התכונות הבעייתיות העיקריות שהעם העברי גיבש לעצמו, או, תכונות ”גוף הכאב“ של העם העברי – קשורות בסוג של בדילות מהגויים, תחושת נחיתות עם החשבה עצמית יתרה, יהירות, והתנשאות בנוסח משובש האומר: "אתה בחרתנו" – משום שאנחנו נעלים יותר. לצד זאת ניתן להבחין בחוסר ביטחון, חששות ופחדי הישרדות. איפיוני ’קורבן‘, ולכן גם ’מקרבן‘, הם איפיונים עיקריים שלנו, גם כאן ועכשיו.

אם אמנם נכון מה שלמדתי, ש"המקור" בחר בצביר הנשמות העברי להפיץ בין נשמות-תבל את תורת החיים הנכונים בעולם החומר, עולמנו, אין זו סיבה להתנשאות אלא להבנת המחוייבות, לצד הבנת הזכות. נראה שאנו "עם נבחר" – משום שנבחרנו להזכיר לצבירי הנשמות של העמים מסביבנו את הדרך הרוחנית-מוסרית, הדוגלת ב‘אמת ואמונה‘, דרך ישר-אל-האל (=ישראל). ואכן, כידוע, יסודות הנצרות והאיסלאם מבוססים על תפישת ה"אחד" (מונותיאיזם) שהופיע לראשונה ביהדות. בזאת למעשה הצלחנו בחלק ניכר מייעודנו. הדרישות מאיתנו גבוהות ביותר, ואנו לעיתים נכשלים משום שיש לנו נטייה להחשיב את עצמנו יתר על המידה. היהירות לוקחת אותנו לפסגה מדומה של הר (‘הר‘ כשורש המלה ’יהירות‘), ואנו שוכחים לפעמים את הצניעות והענווה, וכן גם את חשיבות הדגשת הרוח. הפנמת הידע המשוקע בתחומי המודעות הרוחנית (החילונית או הדתית) והתנהלות על-פיו, עשויות לקחת אותנו למישור הרצוי, המאחד את החומר (היסוד הפיסי) עם הרוח (היסוד המטאפיסי).