ראש השנה

לראש השנה – היבט רוחני ומדיטציה מוצעת

ערב ראש השנה / יהודה עמיחי

עֶרֶב רֹאשׁ הַשּׁנָה. לְיַד הַבַּיִת הַנִּבְנֶה
נִשְׁבָּע אָדָם לֹא לַעֲשׂוֹת בּוֹ עָוֶל
וְרַק לֶאֱהֹב בּוֹ.
חֲטָאִים שֶׁהָיוּ יְרֻקִים בָּאָבִיב
יָבְשׁוּ בַּקַּיִץ וְעַכְשָׁו לוֹחֲשִׁים.

לשם תיקון האשליה של הפיצול בתודעתנו, פיצול תפישת החומר מול הבנת מהותה של הרוח ולשם השגת התיקון, העולה בקנה אחד עם משמעות החיים על הפלנטה, ומושתתת על תובנת ה"ניסוי-נסיון-התנסות" (כפי שנרשמה בספר נינו"ה), ראוי שנבין כי ביכולתנו לאחד את הניגודים בכוח המודעות הרוחנית קודם-כל בתוכנו-עצמנו. 

וכיצד נעשה זאת? – ובכן, בראש השנה ובחודש תשרי בכלל, ניתנת לנו ההזדמנות לכך. שתי האנרגיות העיקריות המתקבלות בכדור הארץ במועד זה מאפשרות את התיקון הדרוש לנו בעניין הפיצול התודעתי. שתי אנרגיות אלה מבוטאות גם באנרגיית האותיות פ"א ו-למ"ד. האנרגיה של האות פ"א, לפי ספר יצירה, היא האנרגיה (וגם האות) שבראה את כוכב נוגה, השולט במזל (=מערך כוכבי) "מאזנים", מזל חודש תשרי. מזל מאזנים עצמו מבוטא בספר יצירה כאנרגיית האות למ"ד, שהיא האות המיתמרת אל-על – הגבוהה, תרתי-משמע, מבין אותיות הא-ב, על שום היותה לא רק חורגת מן השורה כלפי מעלה, אלא גם המאוזנת שבאותיות (שכן היא נמצאת כביכול, ויזואלית, גם בארץ וגם בשמים ומגשרת ביניהם).

ומה הוא ייחודה האנרגטי של יממת א' תשרי – יממת ראש השנה? 

לפי חכמי מסורת-הסוד העברית, האנרגיה של א' תשרי היא אנרגיה המעשירה ומחזקת את עמידותו של החומר בעולמנו החומרי. לפי חוכמת הנסתר העברית מגיעים כוחות הפרדתיים אלה מן המימדים הגבוהים של אנרגיית ה"גבורה" ("דין" בקבלה), והם ממתנים-מונעים את הנטייה הטבעית של עולם-הנמצאים הארצי "להינמס" ו"להיתדבק" במקורם וזה בזה.

לעומת זאת, ביממה השנייה של ראש השנה, כלומר בב' דראש השנה, מתהפכת אנרגיית ההפרדה לאנרגיה עוצמתית של 'דין רפה', מעשירת הפרדה לשם אחדות ("חסד"). מכל האמור כאן מובן שהיות שכוחות ה"דין" בא' תשרי הם חזקים במיוחד, חשוב שכל אחד מאיתנו יהיה ביממה זו מנותק מכל מחשבת פחד ופיצול, משפיטה, ביקורתיות, עוינות, חשש, קנאה, כעס וכל תוצרי הפחד לסוגיהם (שלא נדע…). ניתוק כזה לא יאפשר לאנרגיה הקשה להידבק בנו, ולא יתקף בעבורנו את "חוק המשיכה" הקובע "דומה מושך דומה". באופן כזה לא תתמגנט אלינו – האנרגיה ההפרדתית, המגיעה לרחבי היקום בא' תשרי, למרות רישומי הפעילות השלילית שצברנו בשנה החולפת.

למעשה, כבר מראשית אלול, מכינים אותנו מנהגי ישראל להשיל מעל עצמנו את רישומי השליליות האלה, ובמשך חודש ימים אנחנו מוזמנים לבסס בתוכנו אנרגיה של ניקיון הדעת והלב, בסליחה ובמחילה – לעצמנו ולסובבים אותנו.

מתוך הבנה שכוחות הדין הקשה של ראשית תשרי, כוחות "יום ההולדת" של אדם הראשון, "הפילו" אותו ובכך 'הולידו' אותו על פני האדמה והפכו אותו מהוויית-אור לאדם-בעור, אני מציעה להיזהר ולהוסיף לאותיות החודש – פ.ל., בעת המדיטציה היומית, את אות בראשית, אות ההתחלה – אל"ף, אות האהבה, האחדות, האמת והאמונה באחד. באמצעות הוספה זאת נקבל את הצירוף פ.ל.א. שעשוי להדהד בתוכנו את תום ההתפעלות הכמו-ילדית, את החיבור לכול ואת הפליאה מנפלאות העולם וברואיו. אם לפשט את הדבר: מומלץ להחזיק בתודעה, לאורך כל שתי היממות של ראש השנה, את הצירוף פ-ל-א.

גם מנהגי ראש השנה באים להקדים רפואה למכה (שהיא "מכת" האנרגיה הקשה של א' תשרי, שהייתה מחוורת יפה לחכמינו בכל הדורות): מנהג התשליך, למשל, מעורר בנו את אנרגיית ההתנערות מן העודפים הבלתי-רצויים, השליליים, שלנו; גם אנרגיית מתן הצדקה (כחלק מההכנות לחג) ממתנת את הרצון לקבל-לעצמי ומתגברת את הכוח הנתינה, וכמובן ההתכנסות והתפילה בבית הכנסת, ובעיקר הנכונות להתפלל עם "העבריינים", המובעת בתחילת תפילת "כל נדרי" – כל ההנהגות האלה באות לעורר את החמלה והמחויבות הציבורית ההדדית – סוד כוחה של הקהילה העברית מאז ומעולם.

תקיעת השופר, מושמעת כדי להשפיע אף היא בכיוון של "ההתנערות מן השליליות", תוך שימוש בקודים ווקאליים מסוימים למעבר בין מימדים של המחשבות, ולהתנהלות של יראת כבוד וזהירות – שהמהות הפנימית באדם מזהה אותם עמוק בתוכה פנימה. תקיעות השופר ממריצות את המהות הגבוהה שבנו, המנהיגה אותנו, לוותר על חלקים שלולי אור ("שליליים"), להזדכך, וגם לעמוד על המשמר ולהתגונן מפני אנרגיית הדין הקשה, המציפה כאמור את העולם ביממת א' תשרי.

האחדות השנייה

על-מנת להזרים החוצה את השליליות, חשוב שבאדם תתהווה זרימה אנרגטית קולחת, חופשית מחסימות. לשם כך עלינו לשקוד על 'האחדות השנייה' – אחדות הניגודים' – חיבור הקצוות-הניגודים שבתוכנו. (ראו הסבר מפורט בספר נינוה). למשל, חיבור של אנרגיית הזכר עם אנרגיית הנקבה, באמצעות התמרת כוחות נפשיים תוקפניים ("הזכריות") שלנו, על-ידי מחשבה מעבדת, בסובלימציה ממתנת, אוהבת, מקבלת ("הנקביות") – עד להשגת החוויה הנינוחה, הסולחת, המאוזנת. 

אנרגיית ראש השנה, ודילוגה מיום א' דראש השנה ליום ב' דראש השנה, המסתמל בבריאת חוה מן ה'ראשון' – אדם, מאפשרת לנו תיגבור משמעותי: הן של הדין – מידת ההתגברות שאנו בהחלט זקוקים לה בחיי היומיום, והן של החסד ל"המתקת המר" – הדין, שגם לו אנו זקוקים (ובמידה רבה!). רכובים על גלי כוחות ה"ראשית", ניתן לנו אם-כן ל"נסר" מעלינו את היסודות שלולי-האור שלנו, כבני אדם כאן ועכשיו, וכניצוצות נשמה בעלי הווה נצחי, רב-מימדי.

כדי לבצע מהלך נפשי-רוחני טקסי לאור האמור כאן, מוצעת להלן מדיטציית הדמיה – מומלצת מאוד לביצוע. המדיטציה מסמלת-מציינת את הבחירה החופשית-העצמאית שלנו להתנהל נכונה לפי נתוני שתי היממות הפותחות את השנה החדשה, כלומר, שתי היממות הנושאות בחובן את הגרעין לשנה כולה!

עוד על מאפייני ראש השנה ראו-נא כאן ברשומה המרכזית

*

https://www.magisto.com/video/Nl8WOQBTRCsrDhFiCzE

*

מדיטציה לשני לילות ראש השנה

(אפשר לבצע את המדיטציה – שכדאי לקוראה קודם ולהבינה כראוי – לפני או אחרי סעודת החג; עם השקיעה ולאחריה, במקום שקט, ללא הפרעות, בישיבה או בשכיבה)

מתחילים בנשימות בטן תחתונה, עמוקות, ומכניסים אור-אויר בכוונה רבה ("אור" בתוספת חסד ה- י', המציינת את "האחד"). תשומת-לב מיוחדת ניתנת למשיכת האור (- האנרגיה) הבא בחסד ובאהבה מלמעלה, ממקום-לא-מקום רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב, ולמשיכת האור הבא מלמטה – מבטן אמא-אדמה, הוא האור ה'אדמתי' החודר אלינו כל העת מ'גאיה' – הנושאת אותנו על גבה כל חיינו, באהבה ובסבלנות אין-קץ… ההתמקדות במחשבה המדיטטיבית היא בחיבור שבין שני האורות – בתוך הלב – הנוצץ באורות ירוקים, וורודים ומוזהבים…

חשוב להתרכז באור הגדל והולך, מתחזק והולך –  בצ'אקרת הלב. כעת יש לפנות במחשבה אל "הבית"-המקור, ולבקש לשגר אל הלב כדור-אור המייצג את כל ה'אני הנני', כל ההיבטים הפיזיים והרוחניים שלי.

ועתה – ניתן להצהיר, רצוי בקול איטי וצלול:

כדור אור זה שאני נושם/ת כעת אל ליבי 

ממגנט אלי

את כל רמות ההפרדה, הפחד והכאב שלי,

את כל חלקי הלא-מאוזנים 

מכל דור ומכל עידן ואתר,

מכל תחומי המחשבה, הרגש, הדיבור והמעשה,

בכל תחומי הזמן והמקום, לרבות עבר, הווה ועתיד,

מכל גופי האור שלי, על רמותיהם השונות,

בכל מציאות ומציאות שלי –

בין אם חלקים אלה כרוכים בי

ובין אם כבר ניתנה להם מהות משל עצמם…

וכן גם כל חוסר איזון שאי פעם נוצר על ידי – – –

כל אלה זורמים כעת אל ליבי

המטהר וממרק אותם –

מתוך מודעותי לאשליית החומר בעולם הזה 

ולאשליית הפיצול בין טוב לרע,

מתוך רצון עמוק לאחד ניגודים – 

באהבה, קבלה, סליחה ומחילה – 

לעצמי ולכל הסובב אותי,

מאז ועד עולם, 

מעתה ועד עולם.

כעת – 

ניתן לראות בעיני-הרוח חלקי אנרגיה

כמעט לא-מוארים, הבאים מן הגוף הפיזי ומגופים שונים, 

לא ברורים אך מוחשיים-כביכול,

ממחוזות זמן ומקום שונים –

מתמגנטים אל כור ההיתוך של הלב ונעטפים בו באור מזכך ומרפא…

ועטופי אור הם מוצאים בהדמיה זו מן הלב 

ומתרוממים להמשך מסע ההיטהרות שלהם – 

אל שמי השמיים…

חשוב לחוות שחרור מלא של כל האנרגיות השליליות הללו –

וללוות אותן בתנועתן מעלה אל עבר התפתחותן, ב"מבט פנימי" 

עוקב, ארוך, חומל ומודה, עד היעלמותן…

בחוותך את סיום התהליך, לפי תחושתך-בחירתך,

מלא/י עצמך שוב באורות-אנרגיות 'ארץ' ו'שמיים',

קבל/י בדמיונך מן ה"מקור" אור יקרות של אהבה רבה – 

וראה/י אותו ממלא באהבה את הגוף,

והצהיר/י – אם בא לך:

הדבר קם ונעשה,

תם ונשלם –

השבח וההודיה 

לבורא העולם.