מִנְחָה חֲדָשָׁה – ספירת העומר האישית

ויקרא, כ"ג/טו-ט"ז 
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת [הפסח], מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת-עמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה.
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם; וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַיהוָה.

לאורך ימי ספירת העומר – שבעת השבועות שבין פסח לשבועות – מוצע כאן שירות יומי מיוחד לכול אחת ואחד. השירות מושתת על ההבנה הרוחנית של ימי 'ספירת העומר'.

השם 'ספירת העומר' מקורו במצוות התורה, המורה לספור את ארבעים ותשעת הימים שבין חג הפסח לחג השבועות. הספירה מתחילה ביום שבו היו מקריבים את קרבן 'עומר התנופה', בזמן שבית המקדש היה קיים, במוצאי יום א' של הפסח. קרבן זה הוא קרבן 'מנחה' משעורים, מהתבואה החדשה שנקצרה בליל ששה עשר בניסן. הספירה נמשכת במשך שבעת השבועות הבאים, כביטוי להתקדשות-שבציפיה לחג מתן תורה (שחל ביום החמישים לעומר). ביום זה היו מקריבים את 'מנחת' 'שתי הלחם' מהחיטה החדשה.

הספירה נאמרת בכל ערב בסיום תפילת ערבית, לפני "עלינו לשבח". אומרים: "היום יום אחד לעומר"; "היום שני ימים לעומר", וכן הלאה. במלאות שבוע אומרים: "היום שבעה ימים שהם שבוע אחד לעומר"; ולמחרת – "היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד לעומר", וכן הלאה. הספירה היומית מתייחסת ליום שתחילתו בצאת-הכוכבים של הערב הקודם לו, ולכן מי שלא 'ספר' את ה'עומר' בערב, יכול לספור במשך הלילה וכן במשך כל היום שלמחרת, עד לפני השקיעה (לאחר צאת-הכוכבים סופרים את המספר של היום הבא, כאמור).

בימי ספירת העומר נוהגים במנהגי אבלות מסוימים (אין מתחתנים, אין לובשים בגד חדש, אין מסתפרים, ועוד), לזכר 24 אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו במגיפה בימי ספירת העומר, לפי המסורת – על שלא נהגו כבוד זה בזה. ימי ספירת העומר הם לפיכך ימים שבהם כל אחד משתדל להוסיף באהבת ישראל ואהבה לעצמי, אהבה למשפחתי ולחבריי ואהבה לכל הנמצאים בעולם, הן כהכנה למתן תורה והן כתיקון לאותה מגיפה, שלפי המסורת, כאמור, פרצה עקב שנאת חינם.

במסורת הקבלה והחסידות נכון זמן זה לחשבון נפש, ל'ניקוי' לשם שיפור. שבעת השבועות תוכננו לפי שבע הספירות התחתונות מבין עשר הספירות שבאילן הקבלה (ראו תרשים). לפי ההבנה של חכמת הנסתר לכל ספירה יש אנרגיה ספציפית המקבילה לאנרגיות האנושיות, ולכן ראוי לאדם להתאים את סעיפי חשבון הנפש לאנרגיה של אותו היום שבו מוצעת ההתייחסות המותאמת ל'עבודה האישית' שאדם בוחר לעשותה עם עצמו:

השבוע הראשון – חסד – עיקרו אהבת הטוב והפצת חסד רוחני, נפשי, פיסי.

השבוע השני – גבורה – משמעת עצמית, התגברות וריסון, צדק ויראת כבוד

השבוע השלישי – תפארת – איזון והליכה בקו האמצע, ראיית היופי והתפארת (הרמוניה) בעולם

השבוע הרביעי – נצח – התמדה לשם נצחון שלי על גוף הכאב שלי, אמביציה וסבלנות

השבוע החמישי – הוד – הודיה, ענווה וזכירת עצמי ב'הדר' כניצוץ אלוהי

השבוע השישי – יסוד – תקשורת הולמת על-פי עקרונות האחדות כיסוד להתנהלות יומיומית ראויה

השבוע השביעי – מלכות – התנהלות המכבדת את עצמי ואת זולתי; הנהגת אור כמנהיגות-מלכות (אישית) ראויה

כל שבוע משבועות אלה (מכאן השם של סיום התהליך – חג השבועות) נחלק בתוכו לשבעה חלקים=ימים של שבע הספירות. למשל: היום הראשון של שבוע 'חסד' הוא חסד של חסד ('חסד דחסד'), השני – גבורה של חסד, השלישי – תפארת של חסד, וכן הלאה. ייחודי הוא היום השלושים ושלושה לספירת העומר (33=ל"ג) – 'הוד של הוד', שיש בו אנרגיה מיוחדת ולכן, על-פי המסורת, בחר בו ר' שמעון בן יוחאי, עמוד התווך של קבלת הזוהר – לצאת מגופו ולסיים את חייו, וזהו יום ל"ג בעומר.

לאמירת הספירה המסורתית של ספירת העומר – ראו נא כאן

בהתאם לאנרגיית כל יום, מוזמן האדם המבקש לעורר בתוכו את מודעות הרוח, לחקור את עצמו ולהתבונן 'מן הצד' ברגשותיו, בתפישותיו ובמהלכיו היומיומיים. בבסיס תפישה זו עומדת אכסיומה רבת-חשיבות: מה ששפכת עליו אור – הופך בתהליך ממוקד מחשך-אור (חושך) לאור. כך משיגים שינוי אמיתי.

במסגרת מתן השירות היומיומי לחקר עצמי לפי אנרגיית היום הייחודית, מתפרסמת בכל יום רשומה קצרה המפרטת את הדגשי אנרגיית היום וממליצה לערוך בדק-בית אישי לאורם. אני מקווה שתשמחו להיכנס יומיום לדף, תקראו את 'המלצת היום ותפעילו את עצמכם הפנימי לאור הרשומה. אתם מוזמנים לחלוק כאן היבטים אישיים, או שאלות, וגם להוסיף שם, לרצונכם, יצירות שונות הקשורות לתחום הנושא היומי.

תודה לאין-ספור גדולי ישראל שגיבשו מסורת ייחודית זו, תודה לסימון ג'ייקובסון שסיכם בחוברת מסורת זו ומדבריו למדתי פרק מעניין בתחום, ותודה לכם.

שיהיה לנו חשבון-נפש של זרק-אור, עקבי, מרתק ופורה.

אני מאמינה שעיסוק כה אינטנסיבי של האדם, המודע רוחנית, בספירת העומר האישית, תורם תרומה משמעותית שלא תסולא בפז – להתעוררות הנשמה, לזכירתה-את-עצמה ולהידוק הקשר שלה עם עצמה-גופנפש.

נתראה בוודאי כולנו, בסיום ספירת העומר, ביום החמישים – במפגש תיקון ליל שבועות של קהילת שצ. לאחר שיצאנו מ'מצרים' שלנו ונמצאנו יותר 'מתוקנים' – נוכל לקבל את 'התורה' בליל 'מתן תורה'.

וחשוב לזכור: כל שיבוש אפשר לתקן!

*

עוצמת האור הגדולה, המאוזנת להפליא, שאיפשרה לבני ישראל לצאת ממצרים, שבה ו'מתקפלת' ו'מתכנסת' בתוך עצמה לאחר ליל הסדר, וביתר-שאת: לאחר חול המועד של פסח (לאחר שבוע ה'חסד').
במקומה – נכנסת לאיטה, הולכת ומתגברת, אנרגיה חזקה של הפרדה, לשם תיגבור עולם החומר (העולם המושתת על הפרדה), הזקוק בעונת האביב, על-מנת להתחדש ולצמוח – לאנרגיה חזקה של 'דין' ('גבורה').
זו הסיבה לכך שימי ספירת העומר נחשבים לימים לא-קלים.
זו גם הסיבה לכך שאנרגיית החומר שמטבעה היא אנרגיה של בלאי והתכלות ('מוות') לא רצויה בפתיחות חדשות, כגון נישואין, בית חדש, חוזה חדש וכו', ולכן נמנעים מהם בימי ספירת העומר. אין רצון להכניס את האנרגיה המופרדת להתחלות כאלה ואחרות. הסיבה הרשמית כדי לסבר את האוזן: מגפת תלמידי ר' עקיבא.
בגלל אופיה הקשה של התקופה כדאי לנו מאוד לעסוק במהלך שבעת השבועות האלה, באופן מוגבר ומוקפד, בעשייה חיובית-אחדותית, בעצם – רוחנית, כמו חשבון-הנפש ממוקד-היום של ספירת העומר הרוחנית.

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע הראשון, שבוע חסד

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע השני, שבוע גבורה

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע השלישי, שבוע תפארת

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע הרביעי, שבוע נצח

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע החמישי, שבוע הוד

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע הששי, שבוע  יסוד

אל ההמלצה לספירת העומר האישית בימי השבוע הששי, שבוע  מלכות

**********************************************************************

על חשיבות החקר העצמי במודעות רוחנית ראו נא בסרטון זה (דקה 22:06)