פורים

נקודת המבט הרוחנית על חג הפורים , המדלגת מעל למשוכת האינפנטיליזציה שעבר החג בדורות האחרונים, מתבססת על מיזוג תובנות של המסורת העברית עם עקרונות המודעות הרוחנית בת העידן החדש. תפישה זו נסמכת על ההבנה הבסיסית שבכל זמן ומועד, בהתאם למערך גרמי שמיים ייחודי, זורמת אנרגיה מסוימת אל כדור הארץ ומזינה את כל נמצאיו בנגיעתה הייחודית. הבנתנו זו מוסיפה ואומרת שעל מנת ליהנות מקליטה מירבית של האנרגיה הספציפית החגה אלינו (בתנועה ספירלית) בחג מסוים, וכדי לשפר את יכולתנו להפיץ אנרגיה זו בעולם (לקבלה על מנת לתיתה), מומלץ לנו: ראשית להיות במודעות למאפייני אנרגיית החג, ושנית -לנקוט עשייה המתגברת את קליטת האנרגיה, בקדם-החג ובחג עצמו. בנוגע למאפייני אנרגיית אדר – קובעים מקורות עבריים קדומים של חכמת הנסתר העברית, שהצירוף של מזל דגים, מזלו של חודש אדר, עם הכוכב הדומיננטי בזמן זה, כוכב צדק, מנביע קוקטייל אנרגטי רב-עוצמה, הנוחת עלינו פעם בשנה, בהתאם לסדר הקבוע בלוח השנתי של כדור הארץ.

רכיביו העיקריים של קוקטייל-אדר הם אנרגיות עתירות איזון, הבאות לתמוך ולחזק האחדה ושיתוף פעולה בתחומים רבים על כדור הארץ, לרבות האחדה בתוך האדם, בין מרכיביו השונים, ואחדות שלו עם מה ומי שמחוצה לו, כלומר עם כל הנמצא סביבו. אנרגיות אלה תתמגנטנה בעוצמה רק אל מי שיוצר בתוכו וסביבו אחדות, בהתאם לחוק הקובע כי "דומה מושך דומה".מסורת חוכמת הנסתר שלנו מבינה את מזל דגים כ"דגם" לריבוי אינסופי, אשר פרדוקסאלית הוא גם מאוחד כ"אחד" (שם הריבוי הוא 'אחד' -"דגה"). במרכז ביטויו הסמלי-ציורי של מזלדגים מיוצגת כמובן גם אנרגיית המים, שהיא אנרגיה המקושרת, בחוכמת הנסתר כמו-גם בחוכמת הנגלה, לחסד ולחיים. משמעותן הברורה של שתי כפות מאזני-הצדק, בסמל כוכב צדק, מצביעה על איכותו הספציפית של חודש אדר, הקשורה בשקלול דין וחסד, תוך הבלטת האיזון (הגישור) החיוני לכל פעולה של האחדה ואחדות.

עקב "כוח האחד" הגבוה-מכל-גבוה, המגיע אלינו בשיא עוצמתו באמצע חודש אדר (בתורת הקבלה מיוחס מקור הכוח לספירת חוכמה הגבוהה במעלתה מכל מקור ספירתי אחר), מוזכר חג פורים בתלמוד כחג היחיד שיתמיד ויתקיים גם לעת ביאת המשיח. "משיח" – בעיקר לא כאיש ספציפי, אלא בהוראת 'זמן-מצב', על-משקל: מסיק, בציר, אסיף או קציר. חג פורים מקושר במסורת עם הוויית משיח, משום ש'זמן-מצב' "משיח" אמור להתאפיין במודעות רוחנית גבוהה בקרב ציבור רב-מספר ורב-משקל, הבוחר להתנהל רגע-רגע, כמאוזן וכמאזן, באהבה ובחמלה, על פי אמות מידה מובהקות של שיתוף ואחדות. בחירה כזו ממש בוחר ציבור היהודים בשושן הבירה, בהתאם למסופר במגילה, בהתכנסות לצום בן שלושת הימים ובהתמקדות בתפילות המייחלות לנס. בזכות בחירה זו, כמשתמע מן המגילה, מתחוללים "הרווח וההצלה", הנובעים ממודעות רוחנית קולקטיבית גבוהה, כשהיא מתוזמנת להתרחשות בחסות אנרגיית האחדות של שיא-אדר (השיא, אגב, נובע מכך שהאנרגיה מגיעה לכדור הארץ באמצעות האור, ובאמצע כל חודש עברי, כשהלבנה במילואה, מגיע אלינו אור מקסימאלי).תורת המודעות הרוחנית, בכל מקום ובכל זמן, יכולה להסביר את נס פורים באמצעות איזכורו של החוק האנרגטי הקובע: "ניגוד דוחה ניגוד". ואכן, תדר האחדות בקרב היהודים, "תדר מרדכי", המורכב מאהבה, נתינה ושיתוף, ומתוגבר על ידי צום ותפילות – מביא, ככתוב במגילת (א)ס.ת.ר, לסתירת התדר הנמוך, המנוגד, ההפרדתי, המאופיין במגילה כ"תדר המן".

העשייה, "בזמן הזה", המתגברת את קליטת האנרגיה, בקדם-החג ובחג עצמו, היא העשייה ש"בימים ההם" אפשרה את הנס, בהתאם לכתוב במגילה: מדובר בתגבור תחושת היחד בעם ("לך כנוס את כל היהודים"), המתעצם גם על ידי צום הקהילה המסונכרן עם צום אסתר ונערותיה בארמון ותומך בו. הצום (ככלל) בא בעיקרו לחזק את הרוח על חשבון החלשת החומר (המזון וההתעסקות בו), ובכך להשליט את היסוד ה'רוחני' שבאדם על כל רכיבי פנימיותו, תוך העצמת תחושת האחדות עם הקולקטיב. באחדות-אדר של כל יהודי בפנימיותו ושל כולם כאחד, טמון אם כן סוד עוצמתו של תהליך ההתהפכות בארמון המלך, המבוסס על היפוך "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו": תדר מרדכי הרוחני מתזמן את שלשלת האירועים כך שהוא גורף לבסוף את כל הקופה, בעוד שתדר המן רודף הכבוד, תדר תאוות החומר ("ועשרת אלפים ככר כסף אשקול…") נופל, עם צאצאיו, לבלי קום. סוד האחדות, בתוך האדם הפרטי ועם אחיו, הוא סוד נס ההצלה, ממש כפי שה"קורס בנסים" מלמדנו, מאז ועד עתה.

כדי למגנט היטב את אנרגיית האיזון, אנרגיית ה'אחד' של פורים, אנו מצווים לייצר בתוכנו ובינינו אחדות ואהבה, חמלה ונתינה. לפיכך, בעשיית מעשינו לקראת החג ובתוכו אנו עושים את הפעולות הבאות:

•אנחנו מתבקשים להתענות בתענית אסתר, בי"ג באדר, לא רק לזכר צום אסתר וקהילת היהודים בשושן, אלא בכדי להיות יותר רוחניים, ובכך, על ידי האחדה רוחנית פנימית ואחדות קהילתית חיצונית (כמו בצום יום כ-פורים), לזכות ביותר אנרגיית אחדות ב'כאן ועכשיו' שלנו.

•אנחנו מצווים שלא להתענות ולא להספיד בעצם החג, ויש גם איסור חלקי על עשיית מלאכה בחג.

•אנחנו מוזמנים, על פי מצוות החג, לתת "מתנות לאביונים" ולשלוח משלוח מנות – שתי פעולות ידועות של תגבור נתינה ואחדות.

•אנחנו מצווים לחזק את אמונת הייחוד ואת האחדות עם ה'אחד', ולברך את מלך העולם "שעשה נסים לאבותינו".

•אנחנו מצווים לקרוא במגילה במשך חמשת ימי השיא של אמצע חודש אדר, ובעיקר בערב החג ובבקרו, כדי לממש בקריאה את אנרגיית האחדות העולה מעלילתה, ואת אנרגיית האחדות עם נפלאות הבורא הבלתי מוזכר (ה-נ.ס.ת.ר הנוכח) במגילת ההסתר (אסתר). זאת על-ידי חיזוק האמונה בכך שיש מתזמן עליון לאירועי קדם-הנס גם אם אין רואים אותו או קוראים עליו במפורש. בעת הקריאה מעוצבת אם כן אחדות כפולה, עם הנאמר ועם המשתמע, והיא היוצרת יותר מיגנוט של אנרגיית החג, החגה אל כדור הארץ,לפי העיקרון "דומה מושך דומה".

•אנחנו מוזמנים להתקין סעודת/מסיבת פורים המתגברת תדר של נתינה ואחדות משפחתית וחברתית, ומצווים להתבסם עד-דלא-ידע, על מנת להאחיד בתוכנו את רכיבינו, תוך איזון רכיב המן, שהוא הרצון לקחת לעצמי, בגלל הפחד האשלייתי מפני מחסור, עם רכיב מרדכי – הרצון לתת באהבה. כל זאת בהאחדה של שמחה שהיא איזון, ולכן: ש.מ.ח. ממגנט מ.ש.ח. ושניהם קשורים ברעיון אחדות הניגודים. השתייה המתבסמת באה אם כן למזער התנגדות (no-mind), והיא מכשירה את האדם לקליטה טובה יותר של האנרגיה היקרה מפז, החגה ונוחתת באותן שעות של ערב חג.

המודעות כאן ועכשיו לחשיבות קבלתה של אנרגיית האיזון והאחדות, עשויה להביא אותנו – פשוט מכוח תשומת-הלב לנושא, להחלטה לפתוח את הלב ולהגביר את תדר השמחה והאחדות שבתוכנו, על-מנת להגיע ליתר ספיגה של אנרגיית האיזון הייחודית השופעת אל כדור הארץ באמצע אדר. איזון פנימי בין תדר המן לתדר מרדכי – באדם ובאנושות, הוא הרי כיוון האבולוציה הרצוי על לוח המשחק של הפלנטה. כוח האיזון, בן בריתו המובהק של 'עקרון האחד', תומך באחדות הרמונית של תאי גוף האדםואבריו (בריאות בהתאם לבריאה המקורית), באחדות רכיבי הנפש והנשמה ובהיפתחות של אהבה לאחדות עם כל הנמצאים ועם רוח ההוויה הגדולה, האוניברסאלית, האינסופית. שיהיה חג של שמחה-איזון-אהבה לכולנו!

*

בשבוע פורים כדאי, אולי יותר מתמיד, להדגיש ולפתח את היכולת לחוות שמחה, היכולת להסתכל על מחצית הכוס המלאה, היכולת להתרונן, להשתובב מבפנים ומבחוץ, היכולת לתת בחדווה. תת-ישות נפלאה שיכולה לעזור בכך, נמצאת בכל אחת ואחד מאיתנו: הילד/ה שהייתי. זאת – לפי העיקרון שדבר אינו הולך לאיבוד, וכי כל רגע ורגע מחיינו – שמור עבורנו להתבוננות, ללמידה, לחוויה-חוזרת.
נשימות עמוקות של אור (עם י' בתוכו = אויר), תוך כדי חיוך מתפשט והולך, עינים עצומות לרווחה שרואות וחוות את דמות הילד/ה שהייתי, שתבוא ותעלה בי שמחה – זו הדרך להתבשם וללמד את עצמי לשאוב משמחת-חינם ילדית המשומרת בתוכי.
אנרגיית אדר מעצימה את ההתנסות הזאת, הצובעת את היום כולו בצבעים של שמחה, ומביאה לקלילות ולבריאות טובה יותר, בגוף ובנפש.

*

כמו שאנחנו כמעט לא זוכרים
למה התחפשנו בפורים'ים
הקודמים, כך גם
הנשמות כמעט לא זוכרות
את מגוון מלבושי-האדם
מדורות שחלפו.
נותר רק שמץ של רישומי עבר,
בעיקר משיעורים מאתגרים
וחוויות קיצון.

אך התפתחות הנשמה נמשכת והולכת,
משנה לשנה, מקיום לקיום.

*

אל האפשרויות הבלתי-מוגבלות

נכון וראוי לפי תורת המו"ר (מודעות רוחנית)
לאפשר לעצמנו, ולא רק בפורים,
לוותר
על נוקשות, על צורך בוודאות,
על התקשרות למוכר לפי ידע מהעבר,
על "אמרתי מראש ש…", או: "ידעתי…".

*

למדנו, שמערכת נר"ן
נפשגוף / רוח / נשמה
זוקקת תחזוקה איתנה…

שיהיו לנו ימי א' ד' ר' 
איתנים באור פורים, 
שכן הרי:
א' – אלופו של עולם
ד'ר' (גר)
בתוכנו-כולנו.

לאור חגיגות הפורים 
נזכור את הלקח על פי מגילת אסתר –

 

"חודש אדר – מאפייני החודש" – שיעור עם שוש בתג קס"ם, הוד השרון, פברואר 2016.

*