ראש חודש ניסן

(רשומה בת שני חלקים ומדיטציה לחודש ניסן)

על חג הפסח וליל הסדר ראו נא כאן

על ספירת העומר מפסח עד שבועות ראו נא כאן

לרשומה על ההפטרה לשבת חול-המועד פסח, "חזון העצמות היבשות", ראו נא כאן

ממצרים לכנען 

חלק ראשון

חודש ניסן מתחיל את השנה העברית המקראית, שכן הוא נחשב, כידוע, לראשון בחודשי השנה, על-פי תורת ישראל.

כסמל להתחלה חדשה, מתאפיין חודש ניסן על-ידי מזל פורץ, צעיר וחדש, שזה עתה הומלט – מזל טלה, סמל שיש בו עוצמה רבה. מערך כוכבי 'הטלה' מעמיד במרכזו את כוכב מאדים – כוכב מארס, שהשפעתו גוברת ונעשית יותר ויותר מובהקת ככל שהחודש מתקדם, ומגיע לשיאו באמצעיתו: בי"ד בחודש אנו חוגגים, ב'ליל הסדר', את יציאת מצרים, זמן תחילת חירותנו.

אחד מבעלי החיים הפולחניים במצרים העתיקה היה הטלה, שהפך לעגל הזהב שעוצב על-ידי בני ישראל בקוצר רוחם. מעשה עגל הזהב סימל את בקשת מעצביו להישאר בסטטוס הנורא של "עבדים היינו". רק בכוח נחישותם של מעטים, בראשם המנהיג הרוחני המדהים שהוציאנו מבית עבדים, קיבלנו את התורה ויכולנו לממש את הייעוד הקולקטיבי, המכונה בפינו "החניך התורן": אנו עם שקיבל את תורת ההתנהלות הראויה בעולם החומר וזכה להפיץ את המונותיאיזם, אמונת ה'אחד' בכול. 

כידוע, לכל חודש יש אנרגיות ספציפיות על פי מערך הכוכבים. בחודש ניסן האנרגיות כביכול יולדות מחדש את העולם, מראשית, כדימוי המלטת הטלה הצעיר. האנרגיות המגיעות בחודש הזה הן אכן אנרגיות של פריצה גדולה של הטבע. מהאדמה עולים הרכיבים המדהימים של עולם הצומח. הם פורצים בכוח נגד חוקי הכבידה של כדור הארץ. גם בעלי החיים מתחדשים בכל מיני היבטים. ניתן כעת לחוות בעולם אנרגיה של התפתחות גדולה והליכה קדימה.

האנרגיה של ניסן מאופיינת במה שמתואר באריכות בתורה ב'פרקי יציאת מצרים' – כיכולת לחולל מעשים מעל ההבנה האנושית. 'עשר המכות' באות להראות לנו כיצד החוד הזה צובר תאוצה ומגיע לנס הגדול של יציאת מצרים וחציית ים סוף. מעם עבדים אנחנו יוצאים לדרך ארוכה ומפותלת הנמשכת עד היום; בדרך זו נשמותינו עוזבות את התרבות המצרית שבה גדלו, אף-על-פי שהיינו בה מבודדים, ויוצאות מן המייצרים. מכאן נובעת ההבנה שכל אחד מאיתנו יכול להתחבר באופן כזה או אחר לסיפור של הולדת האומה העברית.

מאוסף של "עבדים מזי רעב ובני בלי צל", אנו מגיעים, דרך ארבעים שנות גיבוש במדבר, לתהליך שמסתיים בכיבוש כנען, בהתנחלות בארץ המובטחת שיש לנו עתה זכות גדולה לשבת בה ולהיות בה עם ריבוני בארצו (זכות שלפעמים אנחנו עלולים לשכוח אותה ואת משמעותה).

היציאה ממצרים וההליכה לכנען, הם האירועים המכוננים בזיכרון הקולקטיבי של העם. מעבר לזה מסתתר הסיפור של כל אחד מאיתנו בחייו – כאן ועכשיו, כמבקשי משמעות לחיינו באמצעות המודעות הרוחנית. כאשר אנחנו עוברים בין המייצרים הפרטיים שלנו, אנחנו מבצעים מעין גיבוש עצמי, ממשיכים בהתפתחות, דוגלים בוויתור על סבל ומכאוב ובריפוי טראומות ישנות; ההדהוד של יציאת מצרים בתוכנו פועם בעוז, אם אנחנו נותנים לו מקום וקשב, ואנו צועדים בהליכה בוטחת ומאמינה קדימה אל היעד, שהוא 'ישראל', ושפירושו ללכת ישר (אל ה)אל. 

חודש ניסן מביא איתו אנרגיה של האל מארס, שנחשב אצל היוונים כ'אל המלחמה', ולכן שמו (גם על שם צבעו) נקרא בעברית 'מאדים'. ה'מלחמה' מבחינתנו לא חייבת כמובן להיות מלחמה שיש בה שפיכות דמים, אלא מאבק אישי המתחולל עקב קונפליקט פנימי. אנרגיית ניסן עוזרת ליישב קונפליקטים, ויותר מכך – זוהי אנרגיה של אפשרות לחולל נסים, להשיג יעדים שאותם אנחנו רוצים "לכבוש" ועליהם אנחנו רוצים להניף את הנס הפרטי, כלומר, את הדגל הפרטי שלנו. למרות שמדובר בנס פרטי, זהו תמיד גם נס לגבי מכלול רחב יותר של ישויות אור. מדוע? –

כל אחד מאיתנו מגיע אל החיים האלה כשהוא ניצוץ נשמה שקשור אנרגטית (ו'סלולרית') בנשמת האם שלו, שקשורה בהיררכיה מעליה, עד לתודעה האינסופית החובקת כל. כל המערך האינסופי הזה מכונה בעברית 'אלהים': כוח פירושו אל; כוחות פירושם אלים; הכנסת האות ה"א בתווך, האות הגבוהה ביותר, אנרגטית, בעברית, יוצרת את ה'אחד', אל-ה-ים. השרשרת הזו, מתודעת הנשמה (בגופנפש, רוח, נשמה) של כל אדם ועד לתודעת ה'אחד', שאין לנו בה שום השגה, היא שרשרת של כוחות שבמודעות רוחנית אנחנו מבינים אותה כשרשרת אורות-אנרגיות ארוגה שתי וערב, ולכן אנו רואים את עצמנו כישות רב-ממדית שמקושרת אל האחרים מסביב, קרובים ורחוקים, בקשר מיוחד של היות כאן כעת על הפלנטה שלנו; כמו-כן מקושר כל אחד מאיתנו לשלוחות נוספות של נשמת-האם שהיו על כדור הארץ, או שהינן כעת על כדור הארץ. אנחנו רב-מימדיים ברמה הפיזית והמטאפיזית. לכן, כל ריפוי, תיקון ושינוי שניצוץ נשמה אחד משיג, מהדהד ברשת האנרגיות הקשורות זו בזו, לאורך ולרוחב (בזמן).

כאשר אנו מגיעים לגוף העובר, מגיע כל ניצוץ נשמה ( או בקיצור 'נשמה') עם סוג מסוים של שיבוש. כל אחד מאיתנו מבקש לתקן את השיבוש הזה בניצוץ הנשמה הפועם בתדר ה'אחד', שנמצא בכל אחד מאיתנו. חשוב תמיד שנזכור שבכולנו נמצא ניצוץ נשמה, שנברא בצלמו ובדמותו של אלהים, כלומר, בתדר הייחודי לו.

תיקון השיבוש – אפשר לראותו כמוטו לחיים, כ'יציאה מאפלה לאור גדול'; זאת ההתפתחות וזו הדרך במסע החיים שכל אחד מאיתנו עיצב לעצמו על מנת לתקן. כאשר אנחנו עובדים את מה שמכונה 'עבודת השם' אנחנו עובדים בעיקר את 'עבודת השם הפרטי' של כל אחד מאיתנו, ועם זאת, משפיעים כאמור על מכלול רב-ישויות. זוהי עבודת התיקון; תיקון של שיבוש שמפריד ומכביד על עלייתנו למימד הבא, לאחר שאנחנו נפטרים מהגוף.

סיפור יציאת מצרים, שמסופר בליל הסדר, הוא כידוע סיפור של יציאה מעבדות לחרות, והוא רומז בשלל רמזים כיצד כל אחד מאיתנו מוזמן לראות את עצמו 'כאילו הוא יוצא ממצרים' – לעידוד השאיפה וההבנה שבכל שנה יוצא האדם מן 'המייצרים' שהביאו אותו, את נשמתו, ל'תיקון' בפלנטה הזו. היציאה מ'מצרים' של כל אחד מאיתנו היא היציאה מצרות השיבוש שבאנו לתקן כנשמות בהתגשמות הנוכחית. לכן – "בכל דור ודור" של התגשמות הנשמה בגוף-חומר, חשוב להזכיר לנשמה לראות מחדש את יתכנות יציאתה מ'עבדות' ל'חירות', את המסע שלה לתיקון: מ'ארץ מצרים' למקום השלם-יותר שהוא 'ארץ כנען', 'ארץ כאן'.

(הצעה למדיטציה ב'ליל סדר פסח' ראו נא כאן ) .

 

אמונה, מודעות, ונס החיבור-לשם-תיקון

חלק שני

האנרגיה של חודש ניסן תומכת כאמור בנס התיקון, ויחד עם האיפשור לנס-התיקון בכל אחד מאיתנו, אנו מקבלים בניסן עוד שני סוגי אנרגיה, שמרחיבים מאוד את הכלים החשובים במסע שלנו לתיקון עצמי ולתיקון העולם. ('העולם' – יכול להיות משפחה, קהילה, מרחב של עבודה וכו'). 

שתי האנרגיות שבאות לתמוך את התיקון הפרטי (והיות ואנחנו מקושרים זה לזה, גם את הנס הקולקטיבי) הן: אמונה ומודעות עצמית ורוחנית. כלומר: כאשר אנחנו מקבלים ממזל טלה את הכוחות שלו הנוחתים על הפלנטה, אנחנו בעצם מקבלים ומטמיעים זמינות גבוהה לייצר בחיים שלנו טרנספורמציה (עם או בלי שינוי פיסי). בזכות האמונה, בעצמנו קודם-כל, ובזכות המודעות לכך שמתאפשר לנו, מתוקף הרצון והבחירה האישיים, ליצור את 'היותר' בחיים, ליצור איזון וליצור את הבחירות הנכונות הנוספות, שיביאו אותנו למקום של התפתחות גבוהה יותר.

לפי היעד האישי של מה שאנחנו רוצים להגיע אליו, אנחנו יכולים להתכונן ולהתכוונן כבר עתה, ולאחוז בדברים מראש החודש ועד לסיום החודש, כאשר שיא התמיכה האנרגטית מגיע בליל הסדר. אנחנו יכולים להתכוונן על מנת להשיג את התיקון כפי שאנחנו חווים אותו ואת הצורך בו. אנחנו יכולים להרחיב את האמונה בעצמי, באדם בכלל, ואת האמונה ברמות הגבוהות שלנו, המטאפיסיות, המובילות אל הרמה של התודעה הגדולה-מכל של ה'אחד', שנמצאת בכול וחובקת הכול.

מתוך הבנה במבנה הרב מימדי שלנו, הבנה שלפיה אנחנו אמורים יותר ויותר לממש את הפוטנציאלים שבנו, ומתוך תשוקה להיות ממוקדים יותר בכוונותינו, אנחנו אמורים, לרצוננו, ללמוד יותר את עצמנו, לנטר את עצמנו (מלשון מוניטור ושמירה גם יחד), לשמור על עצמנו ולחקור לאן אנחנו רוצים להגיע, מהן המטרות שלנו, מהי המטרה העיקרית שאנחנו רוצים לסמן עבורנו. בכך נוכל להיעזר בכוחות חודש ניסן ונוכל לבצע דילוג משמעותי קדימה. היות שאנחנו יודעים שאין מוקדם ומאוחר בתורה, אנחנו גם יודעים שאין מוקדם ומאוחר מנקודת ראות מטאפיזית, ולכן אפשר להוסיף לרשימת התיקונים, תיקון שייעשה רטרוספקטיבית. כלומר, נוכל, לבחירתנו, לתקן את מה שאנחנו חווים כילדים, מתוך אותה הבנה שהכול מתרחש בו -זמנית ואין מוקדם ומאוחר בחיי הנשמה שבנו. ההתקדמות הזו עשויה להיות התקדמות מהמקום הפנימי הצר שמתקשר אל המילה 'מצריים', אל המרחבים הפנימיים הלכאורה-שוממים, המדבריים, ששם הדברים מתגלים. אכן, מהמילה 'דבר' מורכבת המילה 'מדבר', משום שבמדבר אתה שומע את 'הדבר' המנחה אותך מבפנים טוב יותר.

'מדבר' פנימי פירושו מקום שבו אתה יכול לשבת בשקט ולשמוע את ה'דבר' הפנימי שלך. לשם כך יש לחצות את 'ים-סוף' הפרטי שלנו בנחישות ובאומץ לב, ולראות כיצד דברים רבים, המיותרים לנו, אך גם הם מעשי ידי אלהים – טובעים בים.

הדרך להגיע מה- נ' של הנפש, המצוינת בקבלה כנון כפופה, אל הנון הפשוטה, זו שיישרה את הרגל והתרחבה, והיא מציינת את הנשמה, הדרך הזאת בנר"ן (נפש רוח נשמה) עוברת, על-פי התפיסות של מורי הדרך הגדולים במסורת ישראל, דרך התכונות הספציפיות לנו, שהן גם תכונות הכוח היוצא מהנסתר-המטאפיסי (הנשמה) אל הנגלה (הנפשגוף), והן מתאפיינות בקבלה בעשר כוחות, עשר ספירות (גם מלשון התנוצצות כספירים). בספרות הקבלה קוראים לכוחות אלה י"ס:  יו"ד – 10, סמ"ך – ספירות. ובעצם מורכבת כאן באופן סמלי מילה בשם נ-יס-ן שמראה את המעבר מהנון הקטנה, המיצגת את הנפש, דרך (יס) עשר הספירות, אל הנון המסמלת את הנשמה.

היום אנו כבר יודעים ומפנימים, שהנו"ן הקטנה היא ניצוץ אור אדיר החבוי בכל אחד מאיתנו, שכן הנפש נתפשת כאור מטאפיסי המוקרן אל הגוף הפיסי מאור נשמת האדם, כדברי המקרא ולפי חכמי כל הדורות.

כאשר אנו רוצים להרחיב את ההתנסויות שלנו – שתהיינה של אושר, הרמוניה וחדוות חיים, אנחנו אמורים להכיר את הספירות-הכוחות שבנו, ולדלג מכוח לכוח על מנת ליצור את החיבור אל הרמות הרוחניות הגבוהות שלנו. להתחבר יותר לעצמנו, לזרום עם ההנחיה הפנימית ולהאזין לאור הפנימי רם-המעלה. החיבור הפנימי הזה נתפש כנס. מכאן פתוחה הדרך לתיקון מובחן, אמיתי.

חודש ניסן נתפש כחודש התומך בפריצה פנימית זאת, בנס זה.

חודש ניסן ממלא אותנו בכוחות של אביב, של חירות, של מיצוי הפוטנציאלים שלנו. לכן בשיאו מצויין חג האביב, חג החירות הפנימית, חג המצות-המיצוי.

על פי התפיסה של ספר יצירה (המיוחס לאברהם אבינו) שתי האנרגיות הבוראות את החודש הזה, המגיעות כשלובות זו בזו, מסתמלות בשתי האותיות העבריות ה"א ודל"ת. ד – המציינת את האנרגיה של מאדים, ה – המציינת את האנרגיה של מזל טלה.

דל"ת היא אות המייצגת אנרגיה של נתינה בנדיבות. ה"א היא האות העוצמתית ביותר באלף-בית העברי, משום שכאשר נושמים אויר , שהוא אור עם יו"ד – י' כייצוג של תחילת השם האלוהי – שואפים אותו ומוציאים אותו ללא חסימה בפה, ובאופן כזה הוגים 'הההה'. זו האנרגיה הזכה ביותר משום שהחיך, השפתיים או השיניים ("החומר") לא משתתפים בהגייה שלה. לכן השם המפורש מובנה משתי ה"א, ולכן גם אברם קיבל ה"א לשמו, להעצמה, ובכך הפך ל-אברהם, וגם שרי קיבלה ה"א והפכה ל-שרה .

כאמור לעיל, גם המושג 'אלים' שפירושו כוחות, בשרשרת הכוחות מהניצוץ האלוהי ועד האינסוף, קיבל ה"א לתוכו,והפך בכך מרבים לאחד, במושג אלהים.

ה"א היא אם-כן האות הגרעינית של חודש ניסן ובאמצעותה אנו מקבלים אנרגיה מאוזנת ביותר, שעוברת בקו האמצע וממצעת בין ימין לבין שמאל, בין חסד לבין גבורה, בין נתינה לבין קבלה/לקיחה לעצמו. שני הצדדים האלה על עץ החיים בקבלה וגם על גוף האדם, ימין לשמאל, מציינים את שני הכוחות של משא ומתן של האדם עם העולם.

צד ימין הוא צד הפנייה אל העולם – צד ההושטה-הנתינה; צד שמאל הוא צד ההתכנסות פנימה – הקבלה או הלקיחה-לעצמי. חוכמת הנסתר העברית (ולא רק העברית!) ממליצה ללכת בקו האמצע. ההמלצה הזו תקפה לגבי מקומות רבים ושונים במקרא לאורכו ולרוחבו, ובכל ספרות הקודש וההגות.

למשל, במגילת אסתר ראינו, לפני כחודש, שהיהודים קמו להתגונן מפני המתקיפים אותם, לאחר שאחשורוש יצר את המהפך לטובת היהודים. שכן שמע המהפך לא הגיע לאוזני כולם. מספר פעמים חוזר הפסוק ואומר: "ובביזה לא שלחו ידם". כלומר, היהודים התגוננו וקמו על אויביהם, אבל הם לא עברו מקו האמצע, שפירושו 'שמור על עצמך' לקו שמאל קיצוני האומר 'קח לעצמך בכוח'.

רוב מצוות ישראל ורוב ההלכות מנווטות אותנו אל קו האמצע. מצוות הכשרות למשל, "לא תבשל גדי בחלב-אמו", מאפשרת לנו להימנע במעשי האכילה מהקונפליקט הקיצוני בין הנתינה הגדולה – חלב-אם, ללקיחה הגדולה – שחיטה של גדי. לאור איסור זה אנחנו נמנעים מלערבב שני קטבים ונזהרים מאוד מלהכניס לתוכנו שתי אנרגיות מנוגדות-בתכלית אלו.

קו האמצע בין חסד הנתינה לבין ההתגברות על הקשיים לשם הקיום האנושי, הלקיחה-לעצמי כדי לשרוד כאן, הוא הקו שמאפשר התפתחות תקינה. לפעמים הוא דק מאוד. לפעמים איננו יודעים מתי לתת ומתי לקחת לעצמי.

לכל תיקון, דרך המלך הוא קו האמצע, שביל הזהב. ולכן לא יוצא אדם ידי חובתו אם הוא לא אומר בערב פסח:

פסח מצה מרור (וחשוב לומר מלים אלו בקול רם):

פסח – קו החסד, "ימין", שנשען על הפסוק המתאר כיצד אלהים פסח על בתי העברים.

מרור – קו הדין המר, "שמאל", על-שום שהמצרים מררו את חיי העברים.

מצה – קו האמצע, הממצע, הממצה את שני ההפכים.

חשוב וכדאי לנו, לרצוננו, לדלג – מלשון דגל, קדימה – ברוח כוחות ניסן, להעצים אמונה ומודעות עצמית ובעיקר רוחנית, שמתגברת את האמונה, ולחולל את הנס הפרטי שלנו בזכות האמ"ן הזה:

אמן – אמונה / מודעות / נס

שתי האותיות, ה"א ודל"ת –  יכולות להדהד בנו 'הד' קבוע בכול החודש, הד של אמ"ן .

ככל שמתקרבים לליל הסדר רבה עוצמת האנרגיה המגיעה בנדיבות אל כדה"א, ולאורה אנחנו יכולים לחולל ניסים.

(הצעה למדיטציה ב'ליל סדר פסח' ראו נא כאן ) .

הנס הוא התיקון הגדול שאנחנו מציבים לעצמנו להשיג. כך נוכל לדלג עם הנס מעל למשוכה הפרטית, המעכבת אותנו. בתוכנת ניסן של כדה"א ניתנת לנו האנרגיה לחולל את הנס הפרטי. אין זה אומר שבשאר החודשים אנחנו מנועים מלתקן. בחודש ניסן כשחושבים על הנס יודעים כיצד לדלג מנפש לנשמה באמצעות עשרת כוחות י"ס .

בניסן, יותר מבכל חודש אחר, אנחנו יכולים, באמצעות אנרגיות העוצמה של מאדים ומזל טלה, לאפשר לעצמנו את הביצוע המזהיר של מה שאנחנו רוצים מזה הרבה זמן. אם אתם לא מאמינים בכל אופן כדאי לכם לנסות.

אם אתם כן מאמינים, דעו כי האמונה היא המצב הנפשי-הרוחני ההכרחי כדי לבצע את הנס. להאמין בעצמי, ביכולות שלי, לאור הידיעה שבתוכי נמצא חלק אלוה ממעל.

להאמין פירושו לדעת בוודאות שכאשר ה'פעמונר' מטלטל את החבל למטה, הצלצול מתקבל למעלה. בכך אנחנו יכולים בניסן להתחדש, לבקוע ולהעצים את עצמנו ואת הסביבה שלנו, ולחולל את מה שאנחנו מבקשים לחולל. עלינו להיות פתוחים, מלאי אומן ואמונה ולוותר על הספק, לוותר על החשדנות, על ההיסוס ועל מורך הלב. להתכוונן אל המקום אליו אנחנו רוצים להגיע בתוכנו, ולעבוד בו את עבודת השם הפרטי, שממנו, בסופו של דבר, מגיעה 'יציאת מצרים' לרשת שלנו כולה, ובכך מתקיימת גם עבודת שם המשפחה של כולנו.

 

מדיטציית חודש ניסן לייתור-הקארמה

חודש ניסן הוא חודש של עוצמה אנרגטית שניתן לנתבה לסגירת 'חשבונות קארמטיים בלתי-פתורים', ובכך לאפשר שינוי אנרגטי משמעותי, לפי הבחירה החופשית-העצמאית.

נתחיל במדיטציה: ננשום ממקום גבוה-מכל-גבוה ספיראלה של אור ונראה אותה מסתלסלת כבאה ממקום שופע אנרגיה של חסד ואהבה – אל כתר הראש. בנשימה עמוקה נכניס את האור אל מרכז  הגוף ומשם הוא זורם למטה, וכל הזמן כל הגוף מתמלא באור כשהוא מקבלו כל העת מכתר הראש ומעבירו לכל האיברים שמעל למרכז הגוף – בעיקר נדגיש את הלב, ומתחתיו – את מקלעת השמש. הגוף הולך ומתמלא לאט-לאט באור חזק.

וכעת, כשאנו יושבים, אנחנו נכנסים לתנועה סיבובית קלה של פלג הגוף העליון, בכיוון מחוגי השעון: מהשעה 2 לשעה 3 לשעה 9 לשעה 12 לשעה 3 לשעה 6 , 9…. ורצוי לעשות זאת שבע פעמים.

חצי הגוף העליון מקצה עמוד השדרה ומעלה מתנועע בתוך הציר הזה כשאנו יושבים.

אפשר לנשוף את האויר משעה 12 עד 6, ולשאוף את האור מ-6 עד 12.

הכיפוף קדימה גדל בהדרגה וגם התנועה אחורה. כל זאת כששתי כפות הידיים על הברכיים.

בתיגבור הסיבוב אנו מקבלים העצמה של האנרגיה בגוף והאצה ספירלית (שעומדת בבסיס הריקודים הסופיים, כשהמחוללים מסתובבים מסביב לעצמם בספירלה).

עכשיו ניתן להגיע בהדרגה לאי-תנועה, כביכול אנו שוהים במרכז, ולומר – בלב:  

"אני הנני  —  בן/בת — ,

ואני מואר/ת ומוגנ/ת בחסד אלוהים באור ובאהבה – על פי חוק הבחירה החופשית".

כעת יש להמשיך את הסיבוב באיטיות רבה ולומר:

"על פי חוק הבחירה החופשית אני מכריז/ה בזאת, אני מצהיר/ה בזאת, אני אומר/ת בהדגשה ובאופן חד חלק וברור, שאני מוותר/ת עכשיו על כל היבט קארמטי הגורם לי לתחושות בלתי רצויות, למחשבות, לרגש, לדיבור ולכל מעשה בלתי רצוי לי. כל הנובע מגוף הכאב של ניצוצית/ניצוץ הנשמה שלי בטל ומבוטל. אני מוותרת על הקארמה אשר מביאה אליי היבטים שונים של קושי ועל פי האנרגיה הנכנסת לכדור הארץ –  אנרגיה הבאה לחרוך תחומים בעייתיים באש המיוחדת לה – אני מזמינה את הלהבה של חודש ניסן ליצור את הנס של ניסן, ולאפשר לי להיפרד מן ההיבטים הקארמטיים המייצרים אצלי שלילות וקושי.

אני נפרד/ת בהודיה מכל ההיבטים האלה, שלולי האור, שאיפשרו לי להתקדם במסלול ההתפתחות שלי. אני פוקד/ת ומצווה, לפי חוק הבחירה החופשית, על כל מה ומי שמשפיעים עלי בהיבט השולל אחדות, להתמוסס בלהבת המרפא של חודש ניסן ולאפשר לי לפתוח דף חלק; אני מפנה את כולם כליל מגופי האור שלי ומפנה גם את השפעותיהם עלי.

כל השפעה ורושם בלתי-רצויים לי, מקיומים קודמים ומקבילים, מוצאים עתה מדל"ת אמותי לפי הבחירה החופשית שלי, ואני מייתרת אותם בזאת. כל אנרגיות ההפרדה שנצברו בי – מיותרות ואינן שלי עוד".

וכעת, בהמשך המדיטציה, נושמים נשימה עמוקה ומאירים בחוזקה את הגוף, ורואים כאילו יוצאים ממנו ניצוצות כהים – 360 מעלות מסביב; הם דומים ל"ענן" ברחשים או זבובים שהיה על הגוף וכעת הוא מתפזר לחלוטין, עד שהכול נעלם מן העין (המדמה, הפנימית…). 

בשלוש נשיפות מבוצע תהליך ההתפזרות הזו בעיני הרוח. אם יש צורך, מוסיפים עוד שלוש נשיפות.

אפשר לנשוף את הניצוצות הכהים בשני פרקים: מגובה החגורה ומטה קודם, ואחר-כך מן החגורה ומעלה.

האנרגיות האלה זורמות החוצה מסביב, מאורך כל הגוף, ואחר כך נבלעות באדמה.

את נשיפת הייתור אפשר לכוון מ'צינור האור', שעובר ממשפך צ'אקרת הכתר עד לצ'אקרת הבסיס, והוא דומה לצינור פנימי של זהב, שעובר מלמעלה למטה. כשנושפים אפשר לחשוב על המעין-שרביט הזה שממנו – 360 מעלות – יוצאות אנרגיות קטנות זעירות, כהות, אפילו בלי לזהות אותן.

ניתן לחזור על מדיטציית ההדמיה הזאת בימים הראשונים של חודש ניסן. זוהי מדיטציה עוצמתית וראויה מאוד. אפשר גם לצרף לזמן עשייתה את הרשמים שלולי-האור שידועים לנו ממידע שקיבלנו, או מראייה שראינו ברגרסיה טרנספרסונאלית (שיחזור גלגול).

יש לסיים את התהליך המדיטטיבי הזה באמירה:

"אני הנני קל/ה יותר טהור/ה יותר ונקי/ה יותר; תודה רבה לכוחות האור והאהבה על הראיית הדרך. בהיותי במודעות רוחנית, במודעות לאחדות הניגודים שבי, אני מתייחסת מעתה לכל המצוי בעולמי, ביחס מאוזן, תוך מיזוג הרוח בחומר, ומתוך אהבה לעצמי ולכל הסובב אותי".

ניתן כעת לסיום לנשום נשימה עמוקה מאוד ולחזור ל'כאן ועכשיו', אם בא לכם – עם חיוך רחב, ולומר, אם בא לכם – בהודיה:

"וכך הוא".