ראש חודש סיון

שתי רשומות ומדיטציה

א.

מהו טיבו של חודש סיון? מה מייחד אותו? איזה אנרגיות מגיעות לכאן ומה הן יכולות לתרום לרוח ולחומר?

כידוע, בכל חודש מערך הכוכבים מקרין לכדור הארץ אנרגיה ספציפית. הדומיננטי במערך סיון הוא כוכב המכונה כוכב – מרקורי. מדוע שמו בעברית 'כוכב'? משום שהוא מאגד בתוכו את מהות כל הכוכבים, מהקבוצה המרכיבה כל פעם מערך אחר.

המזל עצמו, כלומר, מערך הכוכבים של 'כוכב' נקרא תאומים. משום שה'תאומים' שמרכיבים את האדם הם 'חומר' ו'רוח' והם מתואמים ביניהם. אותיות החודש בהתאמה – הן רי"ש וזי"ן.

הכוכב 'כוכב', השולט במערך תאומים, מביא אנרגיה מיוחדת הבאה לתאם בין החומר לרוח.

על פי התפיסות של תורת הנסתר והנגלה במסורת העברית, מזל תאומים מאפשר לנו רמה מאוד גבוהה של סנכרון הרוח בתוך החומר.

חכמים במסורת ישראל, כבר בימי בית ראשון וגם לאחר מכן, עמדו על כך שלכל אדם יש מעין מטריקס כחלחל, דומה לצל, אבל הוא אינו צל. הם קראו לו 'צלם': צל (שנוצר על-ידי האור אך הוא אינו אור ממש) + מ"ם סופית. האות מ"ם מייצגת באופן סימבולי את האדמה, הגשמיות.

'צלם' הוא סריג כחול, גוף אתרי. הצלם הזה מקבל אנרגיה ייחודית משני מקורות עיקריים.מבחוץ הוא מקבל את האנרגיה הקוסמית הייחודית, ששיאה מגיע ל-ו' סיון. מבפנים – את האנרגיה הייחודית לכל אדם (התדר שלו).

ו' סיון הוא מועדו של חג השבועות – חג שבעת השבועות (7 שבועות מפסח). ההבנה שהאנרגיה של ו' סיון גבוהה ברמה האנרגטית שלה ומזינה בעוצמה את הרמה האנרגטית באדם. האנרגיה הזו תומכת ב- 'צלם' – הגוף האתרי, שהוא בעצם תבנית הרוח והחומר כאחד. כלומר, האנרגיה שנכנסת לכדור הארץ בחודש סיון תומכת ב'צלם'.

חודש סיון הוא אם כן החודש התומך במיוחד בסריג הכחול, בגוף האתרי, ויוצר, באופן מאוד עוצמתי, סינכרון בין חומר לרוח. האנרגיה הזו מתקבלת כאן בשיאה בחודש הזה. חודש סיון מתגבר את הרוח לשם איזון עם החומר, מפני שהוא מתגבר את מבנהו ואת עוצמתו של הצלם, שהוא כביכול "רקמת החיבור" של החומר והרוח. הסריג הכחול נגיש להשגתנו בצילומים רגישים של אנרגיה. הסריג הכחול מושפע מהתבנית העיקרית של הגוף, לכן אם רוצים להגדיל את נפח הגוף (או להיפך), אמורים לעבוד באופן מודע על הסריג הכחול ולהשתיל בתוכו השתלה מודעת על מנת לשנות אותו.

באיזה אופן מקבלים את האנרגיה הזו?

מרקורי הוא כוכב של תקשורת, כשמדברים על "ההברגה", הסינכרון, של החומר והרוח, מדברים על שיפור התקשורת בין שני מרכיבים אלה. מרקורי-כוכב מקשר את כל הרכיבים יחד. יש לו אנרגיה גדולה של ספיחה ו'הדבקה'. האנרגיה מפולטרת (מלשון פילטר) דרך מערך הכוכבים. כדה"א מקבל 12 אבות אנרגיה לפי 12 המערכים המכונים מזלות. כוכב מעביר לכאן אנרגיה של שיתוף, של אחדות. ולכן הוא פועל עלינו ברמת הפרט, ברמת האחדות שלי עם מי ומה שמסביבי ובתוכי: הוא מטייב בעצם האנרגיה שלו את היחסים שלי בתוכי עם עצמי ואת היחסים שלי עם מה ומי שמסביבי. חשוב להבין שחודש סיון, ובמיוחד מהיום ועד לסוף השבוע הראשון, אבל גם לקראת השבוע האחרון, הוא מקדם תקשורת בכל המובנים. כדי שנשיג את איזון היחס שבתוכנו בין רוח לחומר, עלינו כמובן להקצות יותר מקום לרוח. החומר בלאו הכי מקבל אצל כולנו כמעט – מעמד בכורה! בחודש סיון אנחנו אמורים להתכוונן למתנה הייחודית הבאה בו לטובתנו ולפתוח את עצמנו לתקשורת טובה יותר בין רוח לחומר, באמצעות המודעות לכך שהרוח מולידה את החומר.

בשבת, כפי שלמדנו, כלומר בכל יממה שביעית, נכנסת אנרגיה של תמיכה בצלם. תוכנת כדה"א מכפילה ומשלשת את אנרגיית התמיכה ברוח רק כאשר אנחנו בוחרים לשבות בשבת ולהתכוונן אליה, כדי לקלוט את כל האנרגיה במלואה. זוהי האנרגיה המרחיבה את יסוד הרוח באדם ומהווה איזון לששת ימי המעשה. יש מולטי-אנרגיה בשבת וזוהי גם האנרגיה, בשינוי מסוים, המאפיינת את חודש סיון. אנרגיה זו היא נשמת אפה של האנושות מאז ומעולם, האנרגיה שמצעידה את האנושות קדימה, מצמיחה ומפתחת אותה.

בסיון, הרוח מקבלת סוג מסוים של תוסף אנרגטי – "עתיר ויטמינים ומינרלים", וזאת בזכות האנרגיה של כוכב – מרקורי השופעת תיגבור של אחדות, חיבור והאחדה. מ- א' עובר מסר ל- ב' ומ- ב' עובר מסר לא' ושניהם מתאחדים הודות למסר זה ולכן מרקורי נקרא גם 'שליח'. מרקורי מאפשר לתאם בין רוח לחומר מפני שהוא שם דגש יותר על הרוח, אבל בעיקר מדגישה האנרגיה שלו את התיאום ביניהם. 

לאור חשיבות האיזון הזה, אנחנו – יודעי 'סוד האיזון' כ'סוד האושר', תלמידי 'המודעות הרוחנית', מוזמנים לבדוק את עצמם:

האם אנחנו מאוזנים ברמת רוח-חומר בעולם הפיסי הזה, שלכאורה נבנה והולך כל הזמן בחומר?האם אנחנו מבינים שאנו הננו רוח נצחית בתוך חומר חולף?

ב.

על דרך האמירה הקלילה ניתן לומר שחודש סיון נותן לנו, באותיותיו, רמז למשמעות החיים על-פי תפישת הספר נינוה: ס-י-ו-ן בהיפוך מקום-האותיות נותן: נ-ס-ו-י.

שתי 'אותיות החודש' של סיון, כלומר, שתי האנרגיות המעצבות את אנרגיית החודש הזה, יוצרות את המילה ר-ז:

האות רי"ש – מציינת את אנרגיית הכוכב הדומיננטי בחודש – מרקורי. האות רי"ש היא אות של אנרגיות נתינה, נדיבות, קשר של אחדות.

האות זי"ן – מציינת את אנרגיית המערך הכוכבי הכולל של החודש, המכונה מזל (=מערך) 'תאומים'. זוהי אנרגיה המעמידה את המאוחד, השלם, היודע את עצמו – במרכז, ובכך, זוהי אנרגיה של קבלה עצמית.

ר-ז הוא כידוע 'סוד' – ר-ז  ס-י-ו-ן  מעניק לנו איפוא את הר(מ)ז ל-סוד ה-נסוי.

ואכן, ההבנה הבסיסית היא שאנרגיות סיון מאפשרות תקשורת לשם השגת אחדות פנימית ואף חיצונית. האנרגיה של סיון מעצימה את ה'צלם' – המטריקס הכחלחל העוטף אותנו, בני האדם, ומהווה תבנית 'רוחית' לפיזיות שלנו. במלים אחרות: היא מסנכרנת גופנפש עם רוח-נשמה.

כאמור, כ'שבב אלוהי' בגוף אנושי על הפלנטה – אנחנו משתתפים בניסוי: האם נגלה שאנחנו רוח בחומר או נסבור שאנחנו חומר שיש בו רוח? כלומר: האם אנחנו חומר שמחזיק בתוכו (איכשהו…) רוח, או שאנחנו רוח בעלת יכולות אדירות, המפרנסת, מכתיבה ומעצבת גוף-חומר?

ה'שבב האלוהי', מאפשר-הנשימה (ולכן שמו בעברית 'נשמה') הוא בעל "הנקודה הפנימית" המצויה בכל אדם, נקודת הזכירה העצמית של הנשמה. לנשמה, 'האני הגבוה', יש חיים משלה, תודעה משלה ועוצמה אדירה.

בכל הכרה, המשכללת את תודעת האדם לגבי הרוח שבחומר, יש שאיפת-רוח. גם בהעדר הכרה כזו הרוח באה לידי ביטוי יומיומי, אף כי מוחלש. ביטויה הספונטני הבולט הוא ביצירתיות ובאמנות – בשיר ולחן, בצחוק או בדמעה.

נשמה שאינה יודעת את עצמה, אינה מזהה את הרוח שהיא – היא, אינה מזהה את עצמה כבת אלמוות נצחית. ואולם – הנשמה פועלת בכל אדם. השאלה היא בכמה גלדים היא עטופה, בכמה 'חסימות' היא נתונה?

תורת ישראל היא מעין "הוראות היצרן": איך להפעיל את הכלי, או איך לפעול ולהתנהל נכון בעולם, גם מבלי לדעת שאנחנו נמצאים בניסוי. תורת ישראל רומזת לנו, בכל נתיביה, איך להתנהל כך שנבין שאנחנו רוח נצחית, מטאפיסית, בגוף בר-חלוף, פיסי. הקפיצה הקוונטית התודעתית, מ'אני גוף עם רוח' ל'אני רוח בגוף', מצויה, פוטנציאלית באדם, בקבוצה ובקולקטיב, אבל כדי ל'קפוץ' אנחנו זקוקים להנחיה, לתהליך מצמיח, לרמזים ולשיעורים.

היכן שיש לנו יחסים רעועים, פנים וחוץ, כדאי לנו לחזק אותם, משום שאנחנו לא רוצים לפתוח יחסים שבעייתיותם 'תידבק' אלינו, ושלפי חוק הסיבה והתוצאה, יפתחו קארמות (כלומר, חוסר איזון ביחס לנשמות שמסביב), שעל-מנת לאזנן נצטרך, כניצוצות נשמה, להגיע שוב לגוף אדם על כדור-הארץ.

ביודענו את הדברים, אנחנו מקבלים על עצמנו מחויבות ואחריות: לפתוח ולאחד, לקחת ולחבר, לחייך ולא להתנהל בגסות-רוח, לפעול ביושר וביושרה, בענווה ובשמחה, ולשם כך – להשתמש במתנת חודש סיון, על-מנת ("לעמוד בניסוי") לחוות את הרוח בחומר כמקשה אחת.

כשאנחנו מבינים שאנחנו 'רוח בחומר' וכשאנחנו פועלים להיות 'רוח נקיה, מדויקת ומאוחדת עם הכל' – אנו מחוברים לשדה הפוטנציאליות הטהורה; בחיבור הזה נוצרים מימוש והגשמה של הדברים שאותם אנחנו רוצים להשיג, לממש בחיינו.

אנרגיית הרוח היא אנרגיה של "רצוא ושוב" – מן הנפש אל ניצוץ הנשמה וממנו אל הנפש, כבמעגל. זוהי אנרגיה של נתינה וקבלה, וזו בדיוק האנרגיה שמגיעה אלינו בחודש סיון. לכן, מי שרוצה לפתח איזון בין חומר לרוח ולהדגיש את הרוח (החומר בלאו-הכי מודגש כל-הזמן), מוזמן להתייחס במיוחד לעוצמה האנרגטית, התומכת בהיבט זה, של חודש סיון.

נראה שאנחנו שוהים כעת ב"מקום" שאפשר לקרוא לו "סוף המשחק" – סוף הניסוי. אנחנו מקבלים תמיכה כדי לסיים את הניסוי בטוב. זו הסיבה שהכול נראה מסביב כנע בטורבו. הכל מואץ על מנת להיערך לזמן שלאחר סיום הניסוי. למשל, האינטרנט וכל התקשורת המפותחת כיום – מבטאים מגמה זו בצורה טובה. העולם מתנדנד עתה, לאחר סיום הניסוי בשנת 2012, בין גוג ומגוג – אור וא-אור… (חשך אור).

כדי להפיק מן העצמי הגבוה את מירבו – אנחנו מבקשים לאחד את הניגודים שבתוכנו ומחוצה לנו. "האבות המייסדים" של הניסוי, שהם המדרגים הגבוהים שלנו, נותנים לנו יד כדי שמקסימום מאיתנו יגיע לקו המטרה לפני היציאה מהגוף. יש האומרים שהניסוי הצליח, שאכן נצפתה מסה של הוויות-אדם בעלות התובנה 'אני-הנני רוח בחומר'. ואכן, 'האדם המאושר' הוא זה שניצוץ נשמתו פועל באופן ראוי, ומדרגיו הגבוהים מאשרים את התנהלותו, והוא בהחלט מאושר על-ידם.

ההכרה של ניצוץ הנשמה חשובה, קובעת! מכאן ברור שעל מי ש'מודע רוחנית' – ניטל (נטל מקודש בדתות רבות ואף ביהדות הוא נקרא 'עבודת קודש') – לחנוך את ניצוצו ו"לחצוב את אורו", כפי שהתבטא ח"נ ביאליק בשירו 'לא זכיתי באור מן ההפקר' – שאגב, נקרא בכותרתו הראשונית – 'ניצוצי'…

בחודש סיון, לפי "לוח המשדרים השנתי של כדור הארץ" מועברת האנרגיה הקוסמית אלינו דרך מערך 'תאומים' ובראשו כוכב התקשורת, מרקורי. המונח 'תאומים' יכול ועשוי להיקרא 'תיאומים' – תיאום, במובן של סינכרון.

איך כל אחד יכול ליישם את הידע הזה בחיי היומיום?

במדיטציה: 

מקרינים, בעיניים עצומות על המסך הפנימי, באור, את האותיות ר-ז (אותיות החודש, שסכום האנרגטי שלהן זהה עם סכום אותיות המלה 'אור') ומפנים בהדמיה מן המחשבה את ה'חומר' (כל אחד וחוויית החומר שלו…) עד להרגשת ריקון ממנו, ומחזקים את רכיב ה'רוח'. המחשבה והכוונה – הן הקובעות!

בשלב השני, ניתן לבצע, בהדמיה, יצירת דימוי של איזון בין החומר לרוח, ויצירת דימוי בעשייה ממשית (למשל, הברגת צנצנת, משני חלקים לאחד). באופן כזה משודרת בחירה, הן ברמת הרוח, והן ברמת המעשה – לאיזון שני הרכיבים והפיכתם לאחד.

בשלב השלישי ניתן לבצע, מחשבתית ופיסית (בתנועה, בפעולה ממשית) – דימויים המבטאים את האחדת הנפש היומיומית (גופנפש) עם העצמי הגבוה (ניצוץ הנשמה).

בסיום המדיטציה רצוי להבנות דימוי קבוע שבו אני מעביר/ה את אור האחדות שנוצרה בי – לסביבותיי, הקרובות והרחוקות.

עשייה פנימית רוחנית, המתגבשת לכלל דימוי בהיר, עשויה ליצור פעולה המסתנכרנת עימה. כאשר העשייה הפנימית מוארת, גם הפעולה היא של אור וגם תוצאותיה הן של אור. אנרגיות סיון תומכות בסינכרון המואר שבין הרוח לגוף, ומכאן כוחן, השמור במיוחד ליודעי ר-ז זה.

לקריאה על אודות המאפיינים האנרגטיים של חג השבועות – ראו-נא כאן