אחדות והפרדה – קיטוב וחיבור (א-ב)

א.

אנחנו וכל הנמצא על כדור הארץ ובו, הכול – אנרגיה; בין אם זאת אנרגיה של דומם, צומח, בעל חיים או אדם. מחשבות ורגש גם הם אנרגיה. כל אנרגיה של נמצא שונה משל נמצא אחר, בגלל אינספור הרמות האנרגטיות הפוטנציאליות ומעין-"מצב הצבירה" של האנרגיה בנמצא הספציפי.

ה'אנרגיה האנושית' היא כמובן כל מה שקשור בבן-אנוש. יש לנו סוגים שונים של אנרגיה אפילו בתאי הגוף השונים; למשל, האנרגיה של תאי הלב שונה מזאת של תאי הכבד: האנרגיה של הלב מוגדרת כקוצנית ושל הכבד כגלית.

בממשק האנרגטי האנושי, בגופנפשרוחנשמה, יש שני סוגי אנרגיה עיקריים: של אחדות ושל הפרדה.

אנרגיית האחדות מתפרטת לאנרגיה של אהבה, חמלה, התלהבות, שמחה, הזדהות עם סבל של אחר, רצון לנתינה, חמלה.

היות שהניסוי (על-פי תפישת נינוה), הנערך בכדור-הארץ מראשיתו, מבקש לתמוך בנשמות במסען לגילוי האמת בלב האשליה החומרית (האמת ש"הכל אחד"), הרמז שהבריאה העניקה לנו כדי להנחותנו הוא שאנרגיה אחדותית היא האנרגיה שרצויה לנו. זאת אנחנו יודעים ומרגישים לפי זה, שכשאנחנו מפיקים מעצמנו אנרגיות מהסוג האחדותי – אנחנו נהנים.

אנרגיית ההפרדה מתפרטת לאנרגיה של פחד, עצב, לחץ, כאב, קנאה בהשוואות עם אחרים, סבל, תסכול, האשמה עצמית, רחמים עצמיים.

יש מכנה משותף לכל אנרגיית רגשות ההפרדה – כולן נובעות מהאנרגיה העיקרית של ההפרדה, הפחד. המכנה המשותף המורגש באדם, בעת "ייצור" אנרגיה של הפרדה, הוא בלתי-נעים: התכווצות; כשיש פחד יש התכווצות, וגם אנרגיות אחרות של הפרדה יוצרות התכווצויות. לעומת זאת, בהפקת אנרגיית אחדות יש התרחבות.

יוצא איפוא ששני סוגי האנרגיה מעמידים ניגודים כגון: פחד מול אהבה, התכווצות מול התרחבות, תקיעות וסגירות מול פתיחה וזרימה.

תדר אנרגטי של אחדות מורגש – עקב היותו רוטט במהירות רבה יותר, כנכון לפי היותו נעים. מה שנעים לנו נחזור אליו ומה שלא נעים נשתדל להימנע ממנו. מי "שתיכנן אותנו" (אנחנו ברמותינו הגבוהות!) תיכנן אנרגיה נעימה ולא נעימה כדי, בעקיפין, לעזור לנו בניסוי.

תדר אנושי הוא סך כל הרטטים האנרגטיים באדם מסוים בזמן מסוים. היות שהרטט הגבוה יותר שייך לאנרגיה של אחדות, ככל שהאדם מייצר אנרגיה של אחדות הוא נמצא בתדר גבוה יותר, ונעים לו יותר.

הרטט נמדד בהיבטים של אור, אור גבוה ואור נמוך עד שיש חסך אור שזה החשך-אור, החושך. מי שיש לו תדר אחדותי גבוה יותר הוא בדרך-כלל אדם נעים יותר, ונחשב כמי שהוא 'יותר באור', ולהפך. התדר האישי דינאמי ומשתנה כל הזמן.

ככל שהתדר של האדם גבוה יותר וחזק יותר, הוא יכול להיות ביחס של יותר דמיות (מלשון דמיון) לגבי האנרגיה הקוסמית; הוא כביכול מתקרב ל'רום מעלתה', משום שהאנרגיה הקוסמית הווה ברטטים מאוד גבוהים.

הקשר בין האנרגיה האנושית באדם לאנרגיה הקוסמית הדוק יותר, או חזק יותר, ככל שהתדר האישי של האדם גבוה יותר. ברמות (מימדי) האנרגיה הקוסמית יש מעין מימד-שדה מיוחד, שבו כל האנרגיות מרוכזות כפוטנציאלים. למשל, פוטנציאל זיווג, פוטנציאל שפע וכדומה. כל האנרגיות שניתן להעלות על הדעת נמצאות בשדה הזה כאנרגיה פוטנציאלית. כאשר אדם נמצא בתדר גבוה, הוא יכול, באמצעות פעולות מסוימות, ליצור קשר עם השדה הזה, 'שדה הפוטנציאליות הטהורה', ולהטיל לשם את בקשתו-תפילתו כך שתביא לו, על סמך העיקרון 'דומה מושך דומה' ('חוק המשיכה') את מה שהוא מבקש, לעצמו או לזולתו.

הרצון משוגר מן האדם ורץ למעלה. "הדלק" שמתחיל את ה'שיגור' הוא אמונה ואמון בשדה הפוטנציאליות הטהורה (או פשוט ב'אלהים'), ואילו 'הטיל' עצמו הוא הרצון, הבקשה, מסר התפילה.

היבטים של אנרגיית הפרדה בתוך האדם מורידים את התדר ומחלישים את דלק-האמונה ואת עוצמת הרצון הרץ כלפי מעלה, כך שנוצר פחות כוח של עילוי. לכן עקרונות המודעות הרוחנית מבקשים העלאת תדר והתמדה בשמירת תדר גבוה. באופן כזה נונחה על-ידי הרמה הגבוה ביותר שלנו וגם נממש את בקשותינו.

 

ב.

לעתים אנחנו סופחים אנרגיית הפרדה מהסביבה ומבקשים להתנער ממנה. כשמדובר בתדר אישי שירד, אנחנו חווים מגמה מודעת להפוך אנרגיה של הפרדה לאנרגיית אחדות. ניתן לקרוא לפעולה זו התמרה, מלשון תמורה – שינוי. למשל, כשאנו מזהים מחשבה שלילית עלינו להתמירה למחשבה חיובית. רמת האנרגיה של האדם משפיעה על ההילה, שדה האנרגיה העוטף את גוף האדם, ואף מבוטאת בה במישרין.

אם  נמצאת באופן קבוע, באדם מסוים, אנרגיה בעלת תדר נמוך, הוא ימגנט אליו אנרגיית הפרדה מהסביבה, לא יקבל מילוי לבקשותיו, ובעיקרון יהיה מכווץ, די-סגור ובלתי-נעים, לעצמו ולזולתו. הרגשתו של אדם בעל תדר נמוך לא תהיה נוחה בדרך-כלל, ולעתים יחווה את מצבו כ'תקוע' וכטעון-שינוי. האדם מכונה 'שלילי' כאשר האנרגיה שלו נמוכה, שלולת-אור, והוא משפיע בשליליות על התדר של נמצאי סביבותיו.

אם אנרגיה חיובית, אנרגיית אחדות, היא רצויה ונעימה, מדוע אנו מפיקים מעצמנו – בארבע פעולותינו – מחשבה, רגש, דיבור עשייה – אנרגיות שליליות, אנרגיות הפרדה? למה אנחנו בוחרים ברטט המפריד ומוותרים על הפקת אנרגיה חיובית?

לכל נמצא ולכל אחד מאיתנו, על הפלנטה, יש רטט של אנטי-שינוי, רטט מאוד חשוב בעולם החומר. הרטט הזה כה עקרוני ומוצק עד שהוא קרוי במדע 'חוק' –  "חוק שימור החומר".

רטט אנטי-שינוי קיים בכל צורות החומר, וגם באדם, והוא המפריד בין דבר לדבר כדי לשמור על צורתו המסוימת של החומר, לבדלו מגוף-חומר אחר, ולאפשר בכך תיפקוד תקין שלו. האנטי-שינוי של החומר שומר למשל על הפרדת האיברים בגוף, לבל ידבקו זה לזה, וכן הוא פעיל במובהק בכל צורות החיים והדוממים על כדור-הארץ.

ילדים פתוחים הרבה יותר ממבוגרים ונכונים יותר לשינויים ותמורות משום שרטט האנטי-שינוי עדיין לא חזק אצלם; הם עדיין מחוברים, מכוח פעולתה הדינאמית של הנשמה, למקומות גבוהים של רטט קוסמי, לרבות שדה הפוטנציאליות הטהורה.

לעומת זאת, במבוגר, בחלקים שונים בו שמרכיבים את מכלול-האני, יש נטייה מובהקת לחזור ולעשות את מה שהוא כבר מכיר ורגיל אליו, גם כשהוא מבין שזו עשייה הפרדתית ואפילו כשהוא יודע למה הדברים נעשים על-ידו. יש בנו כמבוגרים שוב ושוב, חזרה לדפוסי מחשבה, רגש, דיבור ועשייה של ההפרדה, משום שישנם חלקים בתוכנו שלא משתפים פעולה עם השכל. הם כביכול נמנעים מלהפנים מה ששכל האדם כבר קלט וסיווג כפעולה הפרדתית שיש להימנע ממנה. בעיקר, חולש על האדם רטט האנטי-שינוי.

האדם המבוגר נתון גם בלחצים שונים שהילד אינו מכירם, וכן בחששות שונים, ולכן התדר שלו יחסית ירוד והוא מונע פעמים רבות לא מאהבה אלא מפחד, לא מאיחוד אלא מפירוד.

עשיית ההפרדה חוזרת גם מכוח ההרגל, ומכוח תפישה משובשת ב'אני הגבוה', שאומרת שאנו חלשים מכדי להתנגד לחלקים האלה ובלתי-ראויים ל'טוב' (שהוא 'איזון'). עשיית ההפרדה מתרחשת אם-כן כאשר אין קבלה שלימה באהבה של האני את עצמו. 

כאשר מתקבלת ב'אני המורחב', בנפשגוף-רוח-נשמה, קבלה עצמית שלימה באהבה, נוצר איזון של שני הקטבים: אחדות והפרדה, דחיית עצמי ואהבת עצמי, אהבה ופחד מעצמי ומן העולם. אחדות הפכים זו (ה"אחדות השנייה", כלשונו של הספר נינוה), המקפידה על מתן בכורה לקוטב האהבה, מאפשרת לאדם לקבל את עצמו 'על הטוב והרע שבו', לסלוח לשגיאותיו ולאפשר להן להיות מותמרות לשיעורים רבי-תועלת.

השאיפה המיטבית של כל אדם 'תקין' היא לקיים איזון בתוכו ובמה שנמצא בעולמו הקרוב. לפיכך, עליו להתאמן באיזון החלק היודע מה נכון וראוי עם חלקי ההפרדה. חלקים מאנרגיית ההפרדה באים מהשפעות הוריות, מתקופת הילדות  ומתורשה גנטית, וחלקים אחרים מגיעים עם הנשמה מקיומיה השונים. לכן נחווית אנרגיית ההפרדה פעמים רבות, בטעות מוחלטת, כאנרגיה 'בלתי-מנוצחת', בעוד שבעצם 'חוק הבחירה החופשית' ביחד עם אמונה, נטילת אחריות נחושה ולימוד דרכי התיקון לפי תורת המודעות הרוחנית, יוצרים שילוב מנצח, המאפשר אחדות לקיטוב הפנימי ושינוי מאזן האנרגיה של האדם מתדר נמוך לגבוה, תוך תיגבור כוח המיגנוט שלו ושיכלולו – למימוש רצונותיו המוארים.

קישורית להסבר (באנגלית) כיצד לאבחן אנרגיה שלילית בבית ולנטרלה.

עוד על אנרגיות של הפרדה ואחדות ראו נא כאן