אנ"ת מהי?
הסרטון מראה כנראה מעין-סיור מקדים, לקראת כניסה לתינוקת, של אנ"ת – אנרגיית נשמה תקועה (שלא "עלתה" חזרה לעולם הנשמות): נשמה שלמה או רוח רפאים שהיא חלק מנשמה.
לא קל לנשמה ערטילאית (עירומה, ללא גוף בשר ודם ש"מלביש" אותה) להיכנס לגוף התינוקת, כי היא צריכה להיפרד מדימוי הגוף הקודם שלה (כלומר, מצורת האדם שבו הייתה לפני שנפטרה מגופו), ולהתכדרר למינימום. בדרך כלל כשהיא חודרת לגופי האור החדשים ומצטרפת לנשמה המקורית, שתיהן אינן חוות הרמוניה ביניהן, וכן חווה אי-הרמוניה הגופנפש שהן מקרינות. ברור שאם היא עוברת, כפי שנראה בסרטון, את סורגי המיטה, היא יכולה לעבור גם את מעטפת הגוף הפיסי.
מה האינטרס של האנ"ת להיכנס לגוף תינוק? לאחר שיצאה מגופה המקורי האנרגיה שלה הולכת ומתדלדלת, וכניסה לגוף חדש מחדשת אותה.
ילדים צעירים חשופים יותר לפגע הזה משום שהנשמה המקורית שלהם עדיין לא התארגנה בגוף והיא אינה מגינה על ה"טריטוריה" שלה, כנשמת בוגר. עם זאת, גם אנשים בוגרים עלולים להיחדר על-ידי אנ"ת. חקר המלה 'להיחדר' מצביע על כך שחדירת אנ"ת יוצרת חרדה. הפחד הוא פחדה של הנשמה המקורית, והיות שהאדם-הנשא אינו מבין אותו, שכן זהו פחד לא-ברור ובלתי-מזוהה, מתקבלת חרדה.
היות שהנשמה-האורחת מדכאת את המקורית, נוצר פעמים רבות מחדירתה – דיכאון, קל או כבד.
כדורים המכונים 'פסיכיאטרים' מרגיעים, לכאורה, משום שהם חוצצים בין הגופנפש לנשמה/ות ובכך מפחתים בעוצמת השפעתה של האנ"ת, אבל הם גם יוצרים ניתוק לא-רצוי מהנשמה המקורית. לכן, במידת האפשר, כדאי לטפל בבעיה ולא רק בסימפטום שלה.
"…ישות – תודעה ללא גוף – היא רוחו של אדם שנפטר, הממשיכה להיצמד אל העצמי האנושי המוגבל שחי בעבר עלי אדמות, או אנרגיה מהמישור האסטרלי. לישויות, בדומה לבני אדם, קשת רחבה של תודעות. חלקן נושאות עמן את את זכרון האור ומאמינות שהן משרתות באמת את הגוף המארח, ואחרות אינן מודעות לאור או לחייהן עלי אדמות, והן מונעות על ידי צרכים נרקסיסטיים. כל הישויות ללא קשר להתנסויותיהן ולמניעיהן, מפריעות לאדם כשהן נצמדות אל שדה האנרגיה שלו. רק כאשר הן מורחקות, האדם יכול להירפא, והן יכולות להמשיך ולהתפתח". מתוך: האדרת הנשמה / הארט וברדפור, ע' 165, הוצאת אור-עם. (מידע מאוד חלקי, לדעתי, אך חשוב! ש"צ)
שאלת המפתח בסוגיה זו היא כמובן – איך מזהים הימצאותה של אנרגיית נשמה תקועה (אנ"ת)? לומדים הרבה ומתנסים המון… ישנו סינדרום מפורט להימצאות אנ"ת אך נסתפק כעת בהבאת הנקודות הבאות: האדם מרגיש "תקוע" / מורגשת אי-יכולת לקבל החלטות והססנות מובהקת / מערכות יחסים שונות משובשות, ויש קושי רב במיוחד בלקיחת אחריות ובקיום מערכת זוגית , או קודם לכן – במוכנות לנישואין / כושר הריכוז נמוך ומורגשות בעיות בהתמקדות / יש לאדם נטייה מובהקת להתמכרויות / מצבי רוח משתנים במפתיע, וכן כעס, תיסכול ורוגז בעוצמה, ודיבורים של 'אנטי', מירמור, וערך עצמי בלתי-מאוזן (מאוד!…). הקושי הגדול הוא החרדה, המתפתחת ותופחת ככדור שלג מתגלגל; תחילתה בפחדים מוגדרים והמשכה – בפחדים לא ברורים.
אין ספק – איתור האנ"ת דורש לימוד נרחב ורמת תדר/תיקשור גבוהה מאוד, ועדיף להצליב מידע כזה בין שני אנשים 'רואים'.
גם הטיפול באדם שאנ"ת נצמדה אליו (והדבר שכיח למדי!) טעון לימוד יסודי והוא תהליך מורכב למדי. בכללי נציינו כאן: 1. הוצאת הישות 2. תהליך של שיקום גופנפש-נשמה (חיוני מאוד, בעיקר בדיכאון/חרדה!), המתנהל בפגישות שבועיות עם מורה/יועץ/מטפל רוחני מנוסה. מתוך עבודה ארוכת-שנים בתחום (משנת 2000) אני יכולה לומר בוודאות מוחלטת שהשינוי שחל באדם, שהוצאה ממנו ישות כזו וששקד על תהליך השיקום, הוא שינוי של 'שמים וארץ'. כל אדם וכל התמודדות נבדלים כמובן זה מזה, אך בשום פנים ואופן, לטובת האדם, אין להזניח, לאחר קבלת המידע, את הוצאתה של האנ"ת.
איך הוצאו פעם אנרגיות זרות מן האדם?
רבי מנשה בן ישראל מספר "בנשמת חיים" אודות אישה בעיר פירארה, שכשהייתה נרדמת היו בוקעים קולות מגרונה. כששאלו את הקול "מי אתה?" היה משיב, "אני נכרי פלוני, שבתי במקום פלוני", והיה נותן את כל הפרטים והסימנים לזיהויו ומספר כיצד נכנס לגוף האישה. באמצעות בירור קצר הצליחו לוודא שאכן מדובר באדם שמת זמן לא רב קודם לכן,והפרטים שנתן היו מדויקים במידה שרק האדם עצמו יכול היה לדעתם.
בפסיקתא דרב כהנא (פסקא ד', פרה אדומה, באות ז') מתועד דו שיח שהתנהל בין רבי יוחנן בן זכאי לבין גוי שמתוכנו ניתן ללמוד על השיטות שהיו נהוגות אצל הגויים להברחת "דיבוק" ("רוח תזזית"):
"…אמר לו [לגוי] רבי יוחנן בן זכאי: ולא ראית אחד שנכנסה בו רוח תזזית? אמר לו: הן. אמר לו (רבי יוחנן)ומה אתם עושין? אמר לו: מביאים עיקרים [שורשים], ומעשנים תחתיו ומרביצין עליה [על הרוח] מים, והיא בורחת…". רבי פנחס הורביץ בספר הברית (צ"ב,ע"ב – צ"ג, ע"א) מזהיר משיטות אלו ומציין, "ועל הרוב הם המזיקים אותו יותר בפעולות משונות, ומרחצאות זרות,…כי אז ועשן אותו במיני עשבים, ויעלה עשנו כעשן הכבשן, וכדומה בדברים האלה המזיקים בלי ספק לגוף חלש וחולה…".
רבי חיים ויטאל, תלמידו הבכיר של האר"י, מספר בספרו "שער רוח הקודש" כיצד לימדו האר"י לגרש "רוח רעה". ובספר אחר שלו, "תעלומת חוכמה", הוא אף נותן הנחיות מפורטות לגירוש "רוח רעה". הוא מתאר כיצד נהג במקרה שכזה ומלמד את המעונינים: "הייתי לוקח זרועו של האיש ההוא ומשיב ידי על הדופק שלו שבזרוע שמאל או הימין, כי שם הוא לבוש הנפש ובו מתלבשת. ואני מכוון אל הנפש ההיא המתלבשת בדופק ההוא שיצא משם בכוח הייחוד. ובעודי מחזיק בידו בדופק, אני אומר זה הפסוק ביושר ולמפרע ומכוון באלו השמות היוצאים ממנו… ואז הוא מדבר מתוך הגוף כל מה שתשאל ממנו, ותצווהו לצאת. ולפעמים צריך לתקוע בשופר סמוך לאוזנו, ולכוון בשם קרע שטן…ודע, כי הרוח ההוא אינו בא יחידי, אלא שטן אחד מחזיק בו ומוליכו נע ונד על דרך זה להשלים פרעות עוונותיו. ואינו יכול לעשות שום דבר אלא ברשותו, כי השם יתברך נותנו שוטר עליו, וכמו שכתוב בזוהר פרשת בא (מ"א, ע"ב): רשע יצר-הרע שופטו. וזה שאמר הכתוב: הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו (תהילים, ק"ט)".
עוד מוסיף רבי חיים ויטאל ומנחה את מגרש רוח הרשע להוציאה באמצעות לחש בדוק ושימוש בשמות קדושים ומוסיף:"ותכון, כי יצא בכוח כל אלה השמות. ואם לא יצא, חזור לומר הפסוק הנזכר ולכוון בכל השמות הנזכרים. ובסיום כל דבר אמור בכוח: צא, צא במהרה! ודע, כי עיקר הכול תלוי שתאמץ ותחזק לבבך כגיבור, בלי שום פחד, ולא ירך לבבך, כי יתחזק הוא ולא יחוש לדבריך. גם צריך שתגזור עליו שלא יזיק לגוף אשר עומד בו." ועל מנת לוודא שאותה רוח לא תעבור הלאה ותשכון בגוף יהודי אחר, מורה חיים ויטאל למגרש הרוח ואומר: "גם תגזור עליו בכוח השמות הנזכרים אשר נתכוונת בהם, ובכוח חרם ונידוי, שלא יזיק ולא ייכנס בשום גוף ישראל כלל. ודע, כי יפציר מאוד מלדבר כדי שלא יתבייש לפני השומעים".
המשימה אינה פשוטה. היא ניתנת ליישום רק אם המקובל המבצע אותה שלם ומטוהר בגופו ובנפשו. לאחר שטבל יפנה המקובל בטהרה, בקדושה ובכוונה יתירה לגרש את הרוח הרעה. זאת יעשה אך ורק באמצעות גזרת חרם ונידוי ובכוח השימוש בשמות קדושים. קשה לפענח את זהות הרוח היות והיא מדברת מפיו של האדם בלי להניע את השפתיים, נשמעת בקול דק שמכוון להטעות, וכשמנסים לשאלו באשר לזהותו הוא מוסר זהות של אחר, בניסיון נואש למנוע את גירושו.
רבי אליהו גוטמכר שחי מסוף המאה ה-18 עד השליש השלישי של המאה ה-19, נחשב לצדיק ובעל מופת בדורו. בספרו "צפנת פענח" הוא מתאר כיצד שיחרר ילד בן 11 מארבע מכשפות שהשתכנו בבטנו, ומציין שעשה זאת "רק ע"י תפילות ובקשות, ולפעמים גם סגולות השכיחות הנהוגים לעשן החולה, ובימי הקיץ הטבילו בנהר, דכל מה שאפשר לתלות מה בטבע – עדיף…".
את סיפורו זה הוא מסיים בהרהורים לאמור "כמה פעמים הייתי חושב: מי יתן שיעמדו כאן האפיקורסים והחדשים [המשכילים], שאומרים שאין דבר חוץ מטבע" (שם, ט"ז ע"ב – י"ז ע"ב).
מתוך: אתר מכללת ברק
*******