ריפוי הילד/ה הפנימי/ת

 

א.

לפי חוק 'הכל אחד' בחלל ובזמן, שוכן בלב כל אדם צביר אנרגיה פעיל-פוטנציאלית של כל התנסויותיו. תשתית הצביר הזה היא התנסות הילד-שהיה: "הילד הפנימי". כלומר, סך-כל החוויות והתובנות (השגויות מאוד לעיתים) של הילד/ה שהייתי…
כאשר מתרחש משהו מסוים בהווה שלי, שמתקשר אסוציאטיבית עם חוויית הילד הפנימי, "הילד" מגיב בעוז, ולכן פעמים רבות תגובתו 'משתלטת' על תגובת הבוגר שבי, ונמצאת בלתי-ראויה ופוגעת – בי ובאחרים.
"הילד הפנימי" הוא רכיב מרכזי ב"גוף הכאב" של כל אחד מאיתנו, ולכן הטיפול בו הוא חיוני ביותר, וריפיו מביא ברכה רבה בתחומים שונים.

ב.

שאלה: מהו חוק 'הכל אחד'?
ובכן: 'חוק' זה אומר – הכל קורה בו-זמנית. הכל כולל עבר, הווה וקווי יסוד של העתיד… וכל זה במימד הקוונטי, חסר-הזמן הפלניטרי, שאליו שייך ניצוץ הנשמה ואליו הוא מחובר גם כשהוא מוגשם בתוך 'אני' – 'בגופי'.
"הילד הפנימי" הוא ניצוץ הנשמה בילדותי, אבל כאמור לפי 'חוק האחד' הכל קורה בו-זמנית במימד הנשמתי. ולכן, היות שהכל קורה עכשיו –
א פ ש ר   ל ת ק ן !!!

ג.

איך פוגע "הילד הפנימי" האומלל בחייך?
– בהתפרצויות כעס, "טירוף" ושליטה
– בתחושה שאין לך זהות משלך ולכן אינך יודע מה אתה רוצה…
– בתחושת תלות באנשים אחרים, בצורך לרצות ולמצוא-חן, סגירות לאנשים ולחיים
– ברצון לפגוע באחרים – בגסות ובאלימות
– בחוסר יכולת להביע אהבה בפרט ורגשות בכלל, ובכישלונות חוזרים במערכות יחסים ובאינטימיות
– בהתמכרויות למיניהן עקב הצורך למלא חלל-חסר
– בתביעות שונות מן המשפחה ובעיקר מן הצאצאים
– בגילויי מרדנות, פרובוקטיביות, אי-קבלת מרות (אפילו אם היא מוצדקת) וחוסר משמעת, לרבות משמעת עצמית
– במחשבות ותחושות של 'איני ראוי', 'לא מגיע לי', 'אני אשם', 'בוודאי לא אצליח ב…'
– חשיבה לא-רציונאלית, מאוויים ילדותיים-מאגיים
– מצבי רוח, דיכאונות, חשיבה שלילית, ביקורתיות, תחושת אשם ובושה, האשמת אחרים

בגלל כל אלה, ועוד, אפשר ומאוד חשוב לטפל ב"ילד הפנימי" ולהתמיר (מלשון תמורה, שינוי) את התנהלותו השלילית בחיובית… ההתמרה מאתגרת וטכניקות מסויימות עושות זאת!

ד.

הקושי העיקרי של הילד הפגוע שהופך להיות במבוגר "הילד הפנימי", הוא כמיהתו להיות נאהב ורצונו שאהבתו תתקבל על-ידי הוריו. במשפחה שאין בה אהבה אמיתית נולד זרע הפורענות של מי שגדל בה. התנהגות של ריצוי ו'זיוף האני' על-מנת לקבל אהבה, מולידה בוגר שאינו מאמין בעצמו ואינו אוהב את עצמו באמת. בוגר כזה יתקשה להגיע לאינטימיות עם עצמו ועם זולתו. הקשר שלו עם העולם יהיה בדרך-כלל קשר רופף, די-סגור, נטול שמחה.
בעזרת מודעות רוחנית ניתן לרפא את הילד הפנימי באמצעות 'הליכה אחורנית' – בטכניקות רבות ושונות. עיקר הריפוי, להבדיל מטיפול פסיכולוגי, מושג הודות להבנה שניצוץ-נשמת-האדם עצמו בוחר, טרם-לידה, בכאביו של הילד-שיהיה, על-מנת להתפתח, לתקן ולשנות תפישה משובשת רבת עוצמה.

ה.

ריפוי הילד הפנימי – מתוך סדנה עם שוש צימרמן
מה אני אומר היום לאבא? / כתב: ק"ג

– אני לא מוכן שתכה אותי. המכות שלך מכאיבות לי פיזית ונפשית. וקשה לי מאוד לראותך מתעמר באימא.
– אני לא מוכן להפחדות, לצעקות ולפנים הזועפות. אני לא מוכן לשתיקות הברוגז שלך!
– אני מאוכזב מהנכונות הדלה שלך לעזור לי. אני לא מוכן להיחנק ולא להיות מסוגל לדבר אליך פן אבכה, ולשם כך עליך להבין שיש להיות בקשב אלי. לתת לי בסבלנות לדבר את מה שעל ליבי.
– אני לא מוכן שתפחיד אותי כשאתה עוזב את הבית ובורח וכשאתה אומר שנמאס לך מכולם.
– רציתי למות מרוב פחד ותסכול כשעצרת את האוטו כשצעקתי שנכנסה לאוטו דבורה ואני פוחד ועל זה קיבלתי מכות.
– אני לא מוכן שתתעלם מקיומי או תדחה אותי. אני אדם, אף כי צעיר מאוד, ויש לי רגשות משלי שראוי לכבד אותם!!! קשה ועצוב עד עומק הלב היה לי שאינך מרשה לי לבכות ואתה מכנה אותי ילדה בכיינית.
– הרגשתי לא שייך למשפחה כשהייתי חוזר מבית הספר והיית מעיר לי מדוע אני אוכל ארוחת צהריים אם אכלתי בבית הספר. לעומת זאת כשהיו באים אורחים היית מוציא אוכל כיד המלך.
– אני לא אוהב את הביקורת והביקורתיות בכל עבודה ובכל דבר שאני עושה או אומר! אני לא מוכן לזה!!

ו.

אנחנו יכולים לחיות חיים של שמחה (וצהלה פנימית) אם נסכים לאפשר וויתור על צערו של הילד הפנימי, ננחה את הילד הפנימי לראות באור בהיר את ילדותו ונרעיף עליו אהבה.
אני הנני בהווה סך-כל האנרגיות שנצברו בתוכי בעבר, וככל שהן תעשינה קלילות וזורמות – איעשה אני מאושרת!

ז.

מה החלטתי לאחר השתתפות ב"סדנת הילד הפנימי וריפויו"? / כתבה: א"ת

אני לא מוכנה יותר לחשוב על הזיכרונות הקשים מהילדות – לאחר שעיבדנו אותם, כי זה מזיק לי. זה כמו להשתחרר משיעבוד למישהו או למשהו… אני אמורה להשתדל מאוד לא לעשות שום דבר שלילי ובכלל זה גם לא לחשוב שליליות. השליליות, אפילו רק כמחשבה, מפחיתה מעוצמת החיבור למדרגים הגבוהים ומשבשת את המיגנוט! לכן כל מחשבה שלולת-אור שמעלה בי הילדה הפנימית – עלי לבטל אותה מיד בתוכי! אני נחושה בדעתי לקחת את כל המחשבות שעלו כאשכול בנושא לא-רצוי, להכניס הכול לכדור פורח ולהעיף בהודיה, בחיוך… שלום ולא להתראות.

ח.

מה אני אומרת היום לאימא? / כתבה: ב"ש

וכך אני אומרת לאימא: אני סולחת לך. אני מבינה שאנרגיית הביקורתיות ואנרגיית הדיכוי, לצד כל הדברים הטובים שנתת לי, הן אנרגיות שליליות שעלו בי כל הזמן לטובתי, אבל אין לי צורך בהן כעת. אני מבינה שבחרתי בך בחוזה הנשמתי שלי כדי להשיג ענווה ועצמאות, וגם כדי להשיג איזון רגשי. את היית המורה שלי לתדר החומרי של כדור הארץ, ודאגת לאקלם אותי כאן ו"להנחית" אותי כאשר העוצמות הרגשיות שלי היו חזקות מידי, בשבילך ובשביל אחרים. תודה לך אימא. כעת איני זקוקה לכל זה יותר. אני רוצה לחיות רק את האנרגיה שלי. האנרגיות ששתלת בתוכי אינן רלוונטיות עוד לגביי. תודה ואהבה לך.

 

סיכום: תכנית הילדות במסגרת תכנית הנשמה הכוללת

להבנתי, ניצוץ הנשמה מגיע אל העובר עם "תכנית נשמה" ייחודית, שקווי המתאר שלה מעוצבים מקודם ("הכל צפוי") על-פי שתי מטרות אישיות: "ייעוד" – לתרום לעולם ולנמצאיו (לתת), ו"תיקון" – לתקן שיבוש כלשהו המעכב את הנשמה מלהתפתח (לקבל).
היות שהשיבוש נגרם על הפלנטה שלנו גם התיקון צריך להתרחש כאן.
תכנית הילדות, במסגרת תכנית החיים הכללית, באה לשרת את השגת שתי המטרות. במקרים רבים תכנית הילדות (ו/או הבגרות) יוצרת "מתיחה", החרפה והגדלה של השיבוש כדי להשיג טיפול וודאי בו על ידי האדם. הדבר יכול להידמות לרוגטקה, שככל שמותחים אותה היא מעיפה רחוק יותר וחזק יותר את האבן, והסיכוי לפגוע בול – גדל!! מכאן 'בא לי' לקרוא להיבט הזה: חוק הרוגטקה…
התיקון אם-כן עשוי להיות מושג לפי תכנית הקצנה כזו (בהתאם לבחירתו החופשית של האדם "—והרשות נתונה"), בגלל אי-יכולת להמשיך ולשאת את הסבל, קיום אחר קיום, ומתוך הכרה בשיבוש ובצורך העמוק בשינוי (= ב"תיקון").

לעיתים קרובות נראה שהשיבוש הנשמתי הוא באגו (יהירות – "אני ואפסי עוד"), וסבל הילדות בא לעצב קוטב נגדי – חוסר בטחון וספקות באשר לערך העצמי. עם השגת המודעות הרוחנית בבגרות והפנמת שוויון הערך של כל בני האדם ("הכל אחד"), מופנם גם איזון הערך העצמי ( = תיקון היהירות/נחיתות), ובכך מתאפשר תהליך הריפוי של פצעי הילדות.