המשפך: על הרוחניות שאינה-דתית

 

הרוחניות שלי נובעת מן התשוקה, שמעצבת בי לאורך השנים תפישה כוללת וגם עשייה מכוונת לאורה – לחקור את רזי העולם והאדם, את מה שמעבר לחומר, וממנו – גם את החומר, כדי להתנהל נכון וכדי להיות יותר מאוזנת ומאושרת. לכן, וגם על-מנת להכיר לעצמי ולבוחרים ללמוד איתי, את סודות האיזון והאושר, אני מבקשת ללמוד את הרזים האלה בכל תרבויות העולם, לרבות במחשבת ישראל, שכידוע, עד לפני בערך 150 שנים הייתה ברובה דתית.

ההבנה שלי היא שמכול האוטובוסים, בכל דתות העולם ותרבויותיו, שנבנו כדי להעלות את נוסעיהם ל'ירושלים של מעלה' (מעלות הרוח) אוכל ללמוד משהו, אך אם בחרתי, לפני שנולדתי, להיוולד עבריה ולדבר עברית, הרי שדווקא באוטובוס העברי העולה במעלות הרוח, טמון עבורי מסר מיוחד ל'עלייה' זו. זוהי מבחינתי הגדרת ה'להיות יהודיה' שלי, וזו הסיבה העיקרית להתעניינותי במקורות ישראל. בנוסף לכך יש לי תחושה מתמדת של יראת כבוד, מקטנותי, כלפי המקום והחברה היהודיים שאליהם נולדתי ובהם גדלתי.

בתחושתי ולדעתי אין שום סתירה בין לשאוב מלוא חפניים מדת ישראל לבין להיות 'חילונית אדוקה'. האוטובוס היהודי שלי מלא וגדוש בטקסטים מכול הסוגים והסוגות, בטקסים, במצגות ובסרטים רבים – ואני בוחרת מ"מדפיו" את מה שנראה בעיניי רלוונטי לי ולחיי, כאן ועכשיו, בהתאם לתפישת העולם הרוחנית שלי, המוגדרת (כמיטבי) להלן.

מעמדה זו נובע היחס שלי למקורות ישראל בכלל, ולדת ישראל – ההלכה והמעשה – בפרט, היחס המוגדר כ'רוחני'. כאמור, אני מזהה יחס זה כנובע מרצון המבקש ללמוד ולחשוף, באמונה ובאהבה, את האמירה הרוחנית, הבולטת והנסתרת, המשוקעת בכתבי הקודש והחול של מחשבת ישראל. מהאמירה האינסופית של כתבים אלה, אני לומדת ובוחרת מידע לשם התנהלות המעשירה את חיי היומיום שלי (הלא-דתיים אך בהחלט 'אמוניים') ומאשירה אותם (expanded – לפי התרשים הנ"ל). במושג 'רוחניות' אני כוללת כל הגות הקשורה בתפישת האדם, בדגש על רוח האדם – מנפש ועד לנשמה, בהומניזם, אוניברסליזם, מבנה העולמות ובכללם עולמנו-שלנו, ובשאלות-אמת מתחומי האתיקה, הפוליטיקה, האסתטיקה, הלוגיקה-פיסיקה, וכמובן – המטאפיסיקה.

להבנתי, דת ישראל מכוונת לכך שהאדם שמקיים את חוקיה וציווייה – יהיה רוב הזמן בתדר גבוה, וכך יקבל את "גמולו", את מירב האנרגיה ה'חיובית' – ל"משפך" האנרגטי שלו, על-פי 'דומה מושך דומה', או 'תדר מזמן תדר'. לפיכך, אני מנסה לפענח את ההוראות החבויות בטקסט היהודי המקודש, כהנחיות עבור ה'נוסע הגלקטי' – אושרו ושגשוגו, ולבחון את התאמתן לפרקי התנהלותי היומיומית.

לשם כך – השגת אושר ושגשוג, עבורי ועבור קרובים לי ורחוקים ממני, נועד מבחינתי גם כלל לימוד תורת המודעות הרוחנית, ולא משנה לי אם כתביה מגיעה אלי מאגף דתי כלשהו (ספר הזוהר למשל), או מאגף אחר. אני מעדיפה כאמור ללמוד בעיקר את הכתבים העבריים בהקשר לזה, בהתאם לבחירת נשמתי להיוולד כבת לעם היהודי ולדבר עברית, אך גם זן-בודהיזם, סופיזם והינדואיזם מרתקים אותי. מן האגף החילוני, הריבוני, המקורי והמתורגם, בן העידן החדש, אני שואבת גם-כן מלוא חופניים ידע והשראה, ונוכחת יותר ויותר לדעת, בידיעה שמעבר-ללמידה, שמושג 'אלהים' מורה על כוחות אין-ספור הנצרפים לכוח-על אחד, בורא כל העולמות ומקיימם: אל=כוח, אלים=כוחות, אל-ה-ים=כוחות שנצרפו לאחד, באמצעות הכנסת האות ה"א, העזה באותיות הא'-ב' (ראו מקרי אבר-ה-ם ושר/ה). 

יישומיה של תורת המודעות הרוחנית, על כל תחומיה, ובעיקר תחום 'משמעות חיי האדם על הפלנטה" – מהווים מבחינתי תחליף לצוויי הדת, לגביי ולגבי חברים ומכרים, שאינם בוחרים להיות 'דתיים', על-פי ההנחה האומרת שדת-אמת היא אוסף ציוויים והמלצות להתנהלות, המיועדים להגבהת התדר האישי ואיזונו ברמה גבוהה, מה שמביא לאושר ושמחה ברמת הפרט והחברה, ולכן מונע גם קושי ומצוקה בחיי היומיום (מונע contracted – בהתאם לתרשים הנ"ל).

המודעות הרוחנית החילונית באה לאפשר' אם-כן, להבנתי, באמצעות אין-ספור פרטי-מידע, ידע על טכניקות ותובנות להתנהלות יומיומית של יותר שמחה ואיזון, המביאים לתדר גבוה יותר, ולכן ממגנט גם חיים של 'יותר'.

לימודי מודעות רוחנית של התנ"ך, התורה שבעל-פה וכתבים נוספים אין-ספור שנוצרו על-ידי יהודים במעלה הזמן, נלמדים על-ידי בעיקר כדי ללמוד ולדעת איך לקלוט מידע, לעבדו וליישמו, מתוך יושרה ואחריות, על-מנת לרומם בכך את התדר האישי וממילא גם את התדר הקולקטיבי העברי.

תדר גבוה, להבנתי, מאפשר בקרבנו-פנימה נשמה ערה, אחראית, הזוכרת את עצמה ואת עוצמתה השלווה, ומקרינה חיים של איזון ואושר – בנו ומסביבנו, וגם מוות נכון בבוא היום, להמשך ראוי ומתוקן של ה'מולטי-מסע' שלנו, כפרטים של אור בצביר הנשמות השלם, האינסופי.