למה מגיעה הנשמה אל הגוף ואיך מתקשר לכך חוק הבחירה החופשית

***על הוכחה מדעית של מדענים מן השורה הראשונה להתקיימות הנשמה בחיים שלאחר המוות – ראו נא כאן ***

התשובה לשאלה מדוע מגיעים ניצוצות נשמה לכדור הארץ ויוצרים כאן מיזוג של 'שמים וארץ' ביצור האנושי, וכיצד קשור לכך 'חוק הבחירה החופשית', אמורה לכלול ולבאר, על-פי ההיגיון, את כל תופעותיו של כדור הארץ ביחס לכל נמצאיו. כמובן שזוהי תשובה מאוד מורכבת ומסובכת, ובני האדם חסרי שפה מתאימה כדי לתאר את המתרחש בדעת ה'עליונים'. בספר שכתבתי, נינוה, אני מפרטת את התשובה, וכאן אוכל להציע רק בקצרה מעין-תשובה, ולאמרה במעין-סיפור פשוט:

בעצה אחת עם נבראיו הראשונים בעולמות העליונים (המכונים 'הארכי-מלאכים' בתרבויות שונות ומגוונות), החליט ה'מקור', ה'אחד הגדול', מתוך יצירתיותו האינסופית, בחסד ובאהבה המאפיינים כפי הנראה את מהותו, לאפשר לעצמו ולנבראיו המקושרים אליו, פיתוח של הפוטנציאל הגבוה שלו/שלהם, "הפוטנציאל האלוהי", באמצעות ניסוי והתנסות במישורי קיום שאינם בעלי תדר כה גבוה כמו העולמות העליונים. במילים אחרות, הוחלט לאפשר לניצוצות אנרגיה היורדים מאחדות העולמות העליונים, להתנסות בהפרדה, ברמות שונות ובממדים שונים, על מנת לאתגר את עצמם בבלתי מוכר ובכך ליצור ולהתפתח. התפתחות זו משודרת סלולרית כל-הזמן אל שולחיהם-מקריניהם של הניצוצות, ובכך מאפשרת אף להם התפתחות, וגם למעלה מזה: הבורא עצמו מתפתח.
לשם איפשור התנסותם של ניצוצות הנשמה בהפרדה נבראו מישורי הפרדה, שעולמנו, עולם החומר (=הפרדה) הוא אחד מהם, ונקבעו חוקים הבאים לעזור למעין-ניסוי רב-אנפין שכזה להתקיים כאן.
השאלה המרתקת בניסוי היא: האם הנשמות תעבורנה להיות אנרגיות נמוכות-תדר, יחסית, בהשפעת התדר הנמוך של עולם החומר, או שהן תזכורנה את עצמן ותצלחנה להיות בתדר גבוה, תדר מימדי מוצאן, למרות היותן בסביבה נמוכת תדר. זכירת עצמן אמורה לאפשר לנשמות לכונן קשר עם תודעת גופן היומיומית (הנפש). לשם קיום הניסוי היה על הנשמות לקבל על עצמן, מרצון, שיכחה של 'מי אני ומהו באמת התדר שלי' ("מנין באתי ולאן אני הולך"). למעשה, מדובר כאן בניסוי אישי במסגרת קבוצתית ('חברתית'), ששאלת החקר שלו היא: האם תתבצע בנשמות הדחקה עד מחיקה של זיקתן ל'אחד הגדול' ואי-הכרתן בו, או האם, בעת הצלחתן להיזכר, זיקה זו תשוב ותהיה אמת מובהקת עבורן, ואילו מציאות עולם החומר תתחוור כאשלייתית.

לשם קיום הניסוי נחקק עיקרון הבחירה האישית-העצמאית, שמשמעותו היא זכות בלתי ניתנת לערעור (אף כי ניתנת להפרה) של כל ניצוץ חווה בגוף אדם, לקבל את החלטותיו בעצמו, ובכך לעצב את חייו על הפלנטה. ההבנה היא שכל ניצוץ אמור להשיג השגות והישגים שונים במסגרת נינו"ה (ניסוי, נסיון, התנסות), מתוך עצמאות מובהקת. זהו עקרון מספר אחד במסע הניצוצות. עיקרון זה גם חשוב לפיתוח הפוטנציאלים האישיים של כל נשמה, ולכן, כפי שכולנו מרגישים בהתאם לאנרגיית יסוד הטבועה במהותנו: חשוב ש"אף אחד לא ישפיע עלי, לא יגיד לי מה לעשות ומה לחשוב, ולא יכפה עליי או ימשוך אותי לכיוון שאינו נמ"ר לי (נכון, מתאים וראוי)".

*