לתת שלא על-מנת לקבל: מדוע?

הרצון לתת עובר דרך הרצון לקבל.
הרצון לקבל עובר דרך הרצון לתת.
מפני שאם לא יהיה לך רצון לקבל
איך תדע את הרצון של זולתך לקבל,
ומכאן – איך תדע לתת לו.
וגם: אם לא תדע את שמחת הקבלה איך תדע לתת על-מנת לשמח…?

כל אחד מאיתנו יכול לבדוק אם יש בו איזון
של שני הרצונות והפעולות הנובעות מהם,
בהתאם לחוק הנתינה והקבלה,
שממליץ לטפח היטב את שני צידי המטבע.

ומהי אחדות הניגודים בסוגיה זו?
לקבל על-מנת לתת.

ולמה לא: לתת על-מנת לקבל?
משום שנכון לסנכרן את שני הניגודים
כשידה של הנתינה, האחדות –
על העליונה.

אכן, ראוי תמיד להעדיף את האחדות, החסד, גם במיזוג קטבים.
וזאת מדוע? משום שטבעה המובהק של הנשמה הוא
נתינה, ללא תנאים,
ולכן,אם 'לתת על-מנת לקבל' מדבר על נתינה אינטרסנטית,
מדובר על מה שהנשמה אינה מעוניינת בו.

נכון לנו אם-כן לתמוך בנשמה בהגשמת עצמה,
ולאפשר לעצמנו נתינה 'נקייה', כמו 'מתן בסתר'.