מוקדש באהבה לאנשים שיש לי / הייתה לי / תהיה לי – הזכות להנחותם אל אור-עצמם (שוש)

הכל משתנה / ברטולט ברכט

הַכּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.
אֲבָל מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. וְהַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ לְתוֹךְ הַיַּיִן, לא תּוּכַל
לִשְׁפּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה.

מַה שֶּׁאֵרַע, אֵרַע. הַמַּיִם
שֶׁמָּזַגְתָּ אֶל-תּוֹךְ הַיַּיִן, לא תּוּכַל
לִשְׁפּךְ אוֹתָם בַּחֲזָרָה, אֲבָל
הַכּל מִשְׁתַּנֶּה. לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
יָכוֹל אָדָם בִּנְשִׁימָתוֹ הָאַחְרוֹנָה.

א.

'אור' פירושו כאן: מודעות רוחנית, שהיא חיים של מחשבה, רגש,דיבור ומעשה – מלאי אהבה וחמלה, שמחה והרמוניה, אחדות ואמפטיה. 'תורת האור' היא תורה שלמה, אינסופית, של 'איך להגיע לזה'… 'לחיות באור' פירושו, ב"סלנג" שלי, לאפשר לרוחני שבך מקום נכבד, ולבסס קשר משתפר-כל-העת בתוכך, בין האני-היומיומי שהינך לעצמי-הגבוה שלך ("נשמתך").

הנה תשובות אחדות ל"חידה" –  מדוע קשה לאנשים לבחור באור?

התשובות כאן משפרות את השאלה ורואות בה גם נוסח כזה: 

מדוע קשה לגופנפש, ולעיתים אפילו לניצוץ הנשמה בגוף, לבחור באור הרוחני?

• פחד מ'האור' עלול להיות פחד מאובדן שליטה, מאובדן עצמי; חשש שתהיה התמסרות טוטאלית לרמה ממעל, ומכאן – חשש להתמוסס.
• פחד של המהות הגבוהה, הנשמה, לפגוש יסודות שלולי אור מעברה המולטי-ביוגרפי.
• פחד משינוי.
• כשיהיה אור, האדם יצטרך לבחון את החולשות שלו. אין הסתרה. בחינת החולשות זו משימה כבדה, אך מתגמלת!
• פחד מהצלחה. כי אחריה אולי תהיה התרסקות. אתה חשוף ל"מיוחדות" ונתון לקנאה כשאתה מצליח בתחום הרוחני. אנרגיית הקנאה היא אנרגיה קשה…
• הבחירה באור יוצרת מחויבות. אתה צריך לשמור על זה, זאת אחריות.
• כשאתה בוחר באור אתה עלול לאבד קשר (חלקית) עם הסביבה שלך, אם במעט ואם בהרבה. אפילו עם בני המשפחה הקרובים. סוגיית ה'מה יגידו/יחשבו עליי' קשורה לכאן.
• ערך עצמי משובש (גאווה ונחיתות לחילופין) לא מאפשר את המשפט הפשוט: "יש לי מה ללמוד מן הזולת!".
• להיות באור פירושו להיות בנתינה גדולה ולפעמים נמצא האדם בחסר… באי-יכולת ובאי-מוכנות לתת. נתינה מן האגו אינה נחשבת.
• כשאתה בוחר באור אתה רגיש יותר לצד השני שלך, הלא-מואר. כלומר – לבחור באור פירושו להיות נתון בתהליך רצוף קונפליקטים פנימיים מצד אחד, ותהליך מאתגר של החזרת חובות קארמטיים, מצד שני.
• בבחירה אמיתית באור אתה אמור לא לנצל אף אחד, ולא לקחת מאף אחד אנרגיה… יש אנשים שהם "שודדי אנרגיה" – מדעת ומבלי דעת…
• הפחד לבחור באור האחד מצוי בלא-מודע של ניצוץ נשמה שהוכה או הוכרע למוות בקיום אחר עקב ידיעת סודות האור. לדוגמה, בתקופת צייד המכשפות (הנטורופטיות של ימי הביניים) או בתקופת האינקוויזיציה.
• האני-הלא-ראוי-בעיני-עצמו חושש שהאור יתנכר לו, משום ש'לא מגיע לי להיות באור'. כאן פועלים רגשות אשמה ובושה שמקורם בדרך-כלל בקיומים קודמים.
• תקופת חיים של 'לא-אור' נקבעת לעיתים במובהק בתכנית הנשמה, ולפיכך ישנם כאלו ששעתם היפה ביותר טרם הגיעה. "טוב", אומר המורה הרוחני לנוכח תלמיד כזה, "נחכה בסבלנות…". אכן, הסכם נשמה (טרום-לידה) מאוד יוצא-דופן מעמיד תנאי לניצוץ (מכמה סיבות): אי-כניסה לאור! במקרה כזה לא רק שקשה לבחור באור אלא שיש יחס של התנגדות נחרצת כלפי מדורים שונים בחכמת המודעות הרוחנית.

הרוחניות היא תורת ההתנהלות הנמ"רית (נכון/מתאים/ראוי) שיש בה הלכה ויש בה מעשה, והיא באה להקנות ידע לשם איזון אנרגיית החיבור-האהבה שבאדם עם אנרגיית ההפרדה-הפחד שלו באמצעות יצירת אנרגיה של 'אחדות הניגודים'. המודעות הרוחנית באה לאפשר בחירות ב'אור'. זאת אחת ההגדרות של 'רוחניות'.

כשאתה בוחר באור ומבצע את פעולותיך מנקודת מוצא זו (שופך אור של תובנת-אחדות על כל מחשבה/רגש/דיבור/מעשה ומנטר אותם היטב, בכל עת) – הרטט של האני היום-יומי שלך מגביה עוף, מתרומם ונוגע ברוח, ואז הוא יותר מקושר לאני-הגבוה, לאור הנשמה.

לאור זאת מאשרת אותך נשמת האם שלך, ואז אתה 'מאושר', בכפל-משמעות: אתה חווה שמחה שהיא איזון, הרמוניה ונתינת אור לעולם, ואתה פתוח ו'מאושר' על-ידי המדרגים הגבוהים שלך, שמנחה אותך.