מודעות רוחנית אסלית

 

א.

הדרך הרוחנית הוותיקה מציעה לנו ברובה מגוון נושאים ומושגים דואליים, מנוגדים או מקוטבים, הלקוחים מן האנרגיה הישנה: חומר מול רוח, טוב מול רע, שכר מול עונש, גופנפש מול נשמה, זכר מול נקבה ועוד ועוד. נראה לי שכדאי וראוי לנו להתקדם אל שימוש עדכני, ברוח האנרגיה הרצויה, החדשה, בת-תקופתנו: אנרגיית אחדות ההפכים – או, בלשון הספר נינוה, 'האחדות השנייה'. "אחדות ההפכים" המבטלים זה את זה אהדדי, מוצעת כבר בדורות עתיקים ואף קרובים יותר אלינו, אך דומה שעדיין אין הטמעה רחבה של המושג והרעיון בקרב רוב המורים הרוחניים בארץ ובעולם.

ניתן לומר בוודאות: הקריאה להתפתחות בתורת המודעות הרוחנית החדשה ברוח 'אחדות ההפכים' אינה מהפכנית. מושגי היסוד ישארו, אך הפרספקטיבה של בחינתם על ידי הנגדתם – תשתנה!
לשם כך, כדי להשיג פרספקטיבה חדשה זו, נראה לי שיפה נעשה אם נרחיב את הלב ונסנכרן אותו עם השכל, על-מנת להכיל את הניגודים ולאחדם, להאיר את הזוקק הארה ולחוות אהבה וחמלה כלפי הכל. כל זאת תוך ראיית הדברים המנוגדים והמקוטבים כשייכים כולם לשדה האנרגיה המאוחד – ה'אחד'.

כפועל יוצא מן האמור לעיל אוסיף גם, ש"המודעות הרוחנית האסלית" יודעת דבר חשוב מאין כמותו ואף עובדת על-פיו: האדם, הגופנפש, אינו מכיל בקרבו נשמה, אלא הנשמה היא היוצרת ומכילה את הגופנפש. כשמישהו עומד לפנינו, אין זה 'אדם עם נשמה', אלא 'נשמה במלבוש אדם'.

זאת ועוד – כל לקויות ה'אני', בגוף ובנפש, כל הכאבים הבאים מחסימות שונות, מתהווים לטובת הנשמה, ומזכירה לה, לעיתים מתוך כאב רב, את התיקון שבאה לבצע בקיום הנוכחי. לימוד בתחום המכונה "לימוד רוחני", הבודק את מקור הלקות, וחוקר, מתוך אחריות והתמדה, את שיבושי הנשמה הפרטית ואת התיקון המתבקש על-ידה – הוא אבן-יסוד בהחלמה השלמה, בשינוי המיוחל. המודעות הרוחנית האסלית – רואה את ה'דמות הראשית' שלה לא ב'אדם' אלא ב'נשמת האדם'.

וכן הדבר בקשר לתיקוני לקויות ציבוריות, חברתיות ופוליטיות. כשמדובר על התפתחות קולקטיבית של כול נשמות האנושות, צביר נשמות הפלנטה – מדובר על כולנו-כאחד, ועל השגת "תיקון" של יותר אור ואהבה בנשמות העולם כולו.

ב.

האחד הוא בכול,

הכול הוא באחד.

שום אדם, שום מעשה אנושי,

שום נמצא על הפלנטה –

אינו זר לי, גם

אם איני בוחרת להיות איתו, או בעדו.

אני – הכול,

הכול הוא אני.

החיפושית, הפרח,

האדמה,

הגנן ובת-הגנן שאבדה לו –

נושמים כאחד

במרחב ובזמן

האחד;

השגתי אותם ואת עצמי נפרדת

אבל הרחק מעבר לה

וקרוב מכל קרוב –

כולם,

ואני איתם,

א ח ד

*

תגובות: 

*** תודה לכותבת השיר עוקף השכל וחודר הלב, המאפשר לבוחרים, להיזכר במהותם הפנימית. יחד עם זאת נראה שהשיר מחזיק בתוכו משוואה המכוונת גם לשכל. "האחד הוא בכול" – "אני – הכול" ז"א האחד הוא באני. "הכול הוא באחד" – "הכול הוא אני" – זאת אומרת: אני הוא באחד. לכן, אם האחד הוא באני ואני הוא באחד – אזי, אני חלק מהאחד, כלומר "אני הכול" "והכול הוא אני". כמה יפה ומרגש! / איילת פרנקל  *** שוש מקסים! נותן תחושה של שייכות ל"אחד" – לתודעה האין סופית. / קרינה

*