על-אודות 'נשמות תאומות'

(תמלול סרטון קול – קטע משיעור)

נשמות תאומות הן נשמות שבאות מאותו אשכול נשמות – מ"הבית". התחושה היא תחושה של "להיות בבית". הגבר מקבל את האישה כמות שהיא, האישה מקבלת את הגבר כמות שהוא. החוויה ש"מישהו מקבל אותי בשמחה ובאהבה, על כל מה שאני מביא/ה" – היא חוויה יוצאת דופן, גם ביחס להורים, איך שהם קיבלו אותי, והמשפחה, וגם ביחס לאנשים אחרים וגברים אחרים. החוויה המינית היא חוויה של חיבור, שמאוד מקדם את המיניות של האישה, וגם של הגבר. הגבר מעניק לאישה את זה ועוד הרבה דברים טובים אחרים, והאישה מעניקה לגבר בעיקר ביטחון עצמי, וסוג של אהבה שהיא קבלה, ומין אהבה שהיא בעצם אהבה ללא תנאי. אין שום תנאים באהבה. לכן המתנות ההדדיות האלה מאוד חזקות, והמיגנוט, כתוצאה מזה ששנינו באים מאותו התדר, הוא גדול מאוד.

החוויה של שתי נשמות תאומות שנפגשו היא חוויה של "לגעת בבית". לגעת במה שאנו אולי יכולים לכנות גן עדן. הנשמה בגוף על-יד הנשמה התאומה שלה, מרגישה את אותו התדר המיוחד שמעורר בכל אחד מאיתנו, לפעמים, בעיקר בשעות של לבד, או בשעות של מדבר, געגועים המכונים געגועים סתומים. זה הגעגוע של הנשמה הביתה, כשהיא מסתכלת על הכוכבים דרך העיניים של הבשר ודם. שתי נשמות תאומות לפי הבנתי נפגשות כדי, בעיקר, לפתוח את הלב לאהבה ולקבלה עצמית. הערך העצמי עולה והיכולת להכיל את עצמי ואת הסובבים סביבי – כל אלו במגמת עליה מאוד חזקה כאשר שני האנשים (שתי הנשמות התאומות) נמצאים בכפיפה אחת.

לפי ההבנה שלי ככל שהמגנוט הוא חזק, ישנה בין שתי הנשמות התאומות גם אנרגית הפרדה חזקה, משום שכאשר אנו חושבים על אשכול, אנו מבינים שיש בו, בכל עינב ממנו, אותה אנרגיה, אבל מצד שני – בין כל שני ענבים, וזה הדימוי של הנשמות, יש גם אנרגיה חזקה של הפרדה, על-מנת ששני הענבים לא ידבקו זה לזה, כמו שלפעמים רואים בבננה שהיא בעצם בננה כפולה.

לכן אחת הבעיות היא במפגש בין שתי נשמות תאומות, ש הנשמה של האישה בדרך כלל, ולפעמים גם של הגבר, חווה חוויה של היבלעות, ולכן מגיעות חוויות ותחושות אובססיביות, זאת אומרת "אני לא מרגישה את עצמי עד שאני לא נמצאת בכפיפתו או בכפיפתה". האנרגיה של המשיכה-דחייה פועלת כך, משום ששתי הנשמות התאומות נפגשות על כדור הארץ על-מנת לעזור אחת לשנייה להתקדם, להכיל, לאהוב , לצמוח. לפי הבנתי, הן לא נפגשות על-מנת להיות בזוגיות קבועה. אין אפשרות להיות בזוגיות קבועה בגלל אנרגית ההפרדה ביניהן.

האפשרות היחידה שאני מכירה להיות ביחד, היא כאשר שני בני הזוג נמצאים במודעות רוחנית גבוהה, אבל בדרך כלל הגבר מפגר אחרי האישה בתחום הזה, וכאשר הוא לא מפגר הוא עלול להיות חשוף לשליטה שמופעלת עליו מצד האשה, שתובעת סוג של בעלות על-מנת לבודד אותו מהתנסויות אחרות, משום ש"האוצר" הוא כל כך גדול, עד שאין רצון בכלל לאפשר לגבר ללכת למקום אחר, וכל אישה שחולפת על ידו מהווה מעין סכנה או איום על הגן-עדן הזה. לכן השליטה יוצאת לאור גם אצל נשים מאוד לא שתלטניות. הקנאה באה גם מצד הגבר.

החוויה של נשמת האישה היא תמיד אינטנסיבית ועוצמתית הרבה יותר, פשוט משום שהיא נשמת אישה, שהרגש אצלה הוא מאוד מפותח יחסית לנשמת גבר. אנחנו יודעים שנשמות של גברים שיצאו לשדות הקרב או לשדות הצייד, ובצייד למשל הם היו צריכים להרוג את האיילה המקסימה ולפרנס בבשר שלה את כל המשפחה הנמצאת במערה, והם היו צריכים לסגור את הלב, וכמובן לסגור את הלב בשדות הקרב האין סופיים של האנושות. בעוד שהנשים היו צריכות לפתוח את הלב כדי לגדל את הדור הבא, להבין את הצרכים שלו ולדאוג לכל מה שנמצא ב"עורף" של הגבר – ב"בית". לכן האשה, כששתי הנשמות הללו נפגשות, היא הרבה יותר בחוויה מועצמת, יחסית לגבר.

האנרגיה של ההפרדה, בין שתי הנשמות, יוצרת – במוקדם או במאוחר – התרחקות, שבעצם מביאה לתסכול ולחוסר, במובן הזה ש"אתה חסר לי", או "את חסרה לי". אבל מצד שני בני הזוג מרגישים שלא נכון להם לפרק מסגרות אחרות, והם בידיעה-לא ידיעה מבינים שאין כאן מקום לזוגיות "תקנית". במרכאות כפולות.

לכן, ככל שהאהבה והאושר מזדמנים לזוגיות הזאת על ידי קשר נשמתי מאוד הדוק (שלפי דעתי מתוכנן לפני הלידה של שני האנשים), ישנה גם אנרגיה חזקה של הימנעות, והגבר הוא זה שבעיקר נמנע כאשר הוא פשוט בחוויה קצת פחות מועצמת. זה לא אומר שהחוויה שלו לא גדולה מאוד, אבל בהשוואה לבת הזוג היא נמוכה יותר. לכן לאהבה מצטרף כאן בהמשך גם כאב גדול, תסכול, סבל וצורך כמעט בלתי-נשלט שמגיע למחשבות אובססיביות –  "להיות עם… להיות קרובה אל…".

המושג "פאם פטאל" מתממש במלוא הדרו כאשר הגבר מרגיש שהוא מונע על-ידי האישה, כשבעצם הוא מונע על-ידי הצורך שלו להיות בקרבתה ולעשות כרצונה. מצד שני זה מפחיד אותו, ואז הוא מתרחק.

החשש להיבלע בקשר הזה, שהוא מאוד מאוד אינטנסיבי ותובעני, הוא חשש בעיקר של האישה, אבל גם של הגבר. האישה חוששת לאבד את עצמה ולהיות בשלב מסוים, כמו שראינו, בננה דבוקה לבננה. היא פשוט מפחדת לאבד את עצמה. לכן האהבה מהולה, בהמשך המערכת הזאת, בכאב. לא רק זאת אלא גם כאשר המדרגים הגבוהים מפגישים את שתי הנשמות הללו, הם "דואגים" לכך שאחת מן השתיים, לפחות, אם לא שתיהן, מנועות מלכתחילה מליצור את הקשר הזוגי ה"תקני", במירכאות כפולות.

מי שחווה אהבה של שתי נשמות אחיות-תאומות, בנות אותו אשכול נשמות, חווה גם לא רק אהבה, אלא גם דחייה. משיכה אדירה ודחייה בהמשך הדרך, וחשוב שנדע גם איך לצאת מהקשר הזה, משום שכאמור הוא לא נועד לקשר זוגי – בגלל ההפרדתיות, וזאת בניגוד לאגדה הסוברת ששתי נשמות תאומות כשהן נפגשות זאת הזוגיות המושלמת. היא ממש לא מושלמת, בגלל אנרגית ההפרדה שהאשכול מייצר, על-מנת "לא לגדל שתי נשמות אחת בתוך השנייה, כמו שתי בננות דבוקות זו בתוך זו, עד שהקליפה היא אותה קליפה".

לצאת בטוב מהקשר הזה פירושו לצאת ללא פגיעה או "שריטה". במירכאות כפולות. ההבנה צריכה להיות כזאת: א) להודות על כל המתנות שקיבלתי; ב) להודות על כל המתנות שיכולתי לתת ונתתי; ג) להבין את מה שנוצר כיצירה מתוכננת מראש על-מנת לאפשר פסיעה רחבה ובטוחה בנתיב של התיקון.

יש לראות את הקשר הזה כקשר שהוסכם עליו על-מנת להתפתח ולצבור תאוצה בנתיב הזה שאנחנו מכנים "תיקון". למשל, אם האישה אינה בטוחה במיניות שלה ואין לה ביטחון עצמי בכלל, הערך העצמי שלה "מתנדנד" – אנחנו יכולים לראות בוודאות שהמתנה של הקשר הזה היא בכיוון של איזון הערך העצמי ואיזון החוויה המינית, ש"אני קיבלתי ואני נתתי", ובעיקר: פתיחת הלב.

ההיבט האחרון כאן, בעת פרידה, הוא ההבנה שהנשמות הללו – הנשמה שלי נגיד והנשמה שלך – תיפגשנה בבוא הזמן. בבוא העת המפגש בטוח יתקיים. הוא יתקיים במימדים אחרים, אבל הוא יתקיים, כלומר, זה לא סוף פסוק. בניגוד להרבה מאוד נשמות אחרות, שהיו מסביבי ועדיין מסביבי ולא בטוח עד כמה אני אפגוש אותן. ה"בית" הוא של שתי הנשמות, ושתי הנשמות ב"בית", ללא ספק, תיפגשנה. לכן, כל זה אמור לאפשר סיום נכון. כאשר היחסים מגיעים לאיזה שהיא נקודה שיש בה יותר הפרדה מאחדות, חשוב בנקודה הזאת לוותר, להרפות ולהודות.

ההודיה כאן חשובה, וההבנה היא שזו הייתה סדרה ארוכה של שיעורים שלמדתי… וכל הלמידה אינה אלא ממוקדת מטרה אחת, והיא – ההתפתחות שלי כנשמה בחומר, בכדור הארץ.

לכן, אין להתאבל על הקשר הזה. רצוי מאוד פשוט להודות לו, ולשבח את החוזה הנשמתי ששיבץ, במהלך החיים האלה, תאום אנרגטי – "שיכולתי לתת לו, יכולתי לקבל ממנו… תודה רבה והמשך מסע טוב".

(היבטים נוספים על-אודות 'נשמות תאומות' – יובאו לכאן בקרוב. שאלות? בבקשה…)