על חוק האיזון

חוק האיזון חל על כל העולמות, לרבות עולמנו. החוק קובע שככל שנקצין בכיוון אחד כך תעבור המטוטלת לקצה השני.
חוק זה מסביר מדוע מתפתחת בנשמה אנרגיית 'מקרבן', מטראומה המייצרת עבורה תדר של 'קורבן', ולהיפך.
חוק האיזון מחובר לחוקי הבחירה והאחריות.

יישום החוק מבקש מאיתנו לחפש ולמצוא את דרך האמצע – נתיב האיזון. פיתוח מיוחד לנתיב-חוק זה, הרווח בכתבי חכמים בני כל הדורות, נמצא בתורת הסוד העברית, ותמציתו מובלטת במושג – "אחדות הניגודים".
חשוב לזכור ש'איזון' מופיע בשונה אצל כל אחד ואחד והוא תלוי תיקון וייעוד.

האיזון מתייחס לתחומים אנושיים רבים, כגון: נתינה וקבלה, פרספקטיבות ומערכות יחסים, זכריות ונקביות, חומר ורוח. נוכל למצוא את חוק האיזון ברוב תחומי פעילותו של האדם, לרבות התחום היצירתי ותחום ההתנהלות החברתית.

האיזון אמור להיות ממומש באדם – בגופו, בפנימיותו וכלפי סביבתו. האדם המאוזן כבמאזני-צדק נקרא בעברית 'צדיק'. מעלת המשיג איזון כזה מובלטת בתואר הכבוד, המדגיש את חשיבות האיזון ואת תוצאתו באדם .

כשאנחנו מברכים אדם בברכת 'אור ואהבה' אנחנו יכולים לייחס בלבנו, למילה 'אור' (אנרגיה), את הביטוי 'אור האיזון'. יוצא שבברכה זו נאחל לאדם 'אור-איזון ואהבה'.