משבר הוא הזדמנות לקפיצת מדרגה
בעבודתי בייעוץ רוחני אני פוגשת לא פעם אדם שבא לפגישה עקב משבר, "קטן" או גדול, בחייו: בעבודה, במשפחה, בזוגיות, בנכסים, או אף בבריאות גופו. באמצעות עשרות רבות של מפגשי לימוד וייעוץ בנושאי משברים, יותר ויותר מתחוור לי שמשבר הוא בעצם מתנה, הזדמנות להתפתח ו'לקפוץ מדרגה'. זאת, בתנאי שנבין, למרות הכאב, הסבל, ה"עצבים", החששות ואי-הביטחון, שאמירתו המובהקת של המשבר היא: לשנות – לצאת ממצב או תפישה שגויים, לא-ראויים (או לא-"מוארים"), כלומר לא-נכונים בהתאם לתחושותינו ובהתאם לחוקי היקום, וביציאה זו להשיג התפתחות ותיקון בעלי חשיבות רבה לחיי היומיום, הפיסיים-נפשיים והרוחניים, ולמה שמעבר להם.
נראה שההבנה שמשבר מגיע על-מנת לעזור, נכון שתוביל לחשבון-נפש, להסתכלות פנימה, לעבודה של מודעות. הנכון הוא לא לתלות את הסיבות למשבר באנשים אחרים, אלא לברך עליו ולחקור את המסר שלו לגבי עצמי, שכן רק בעצמי אני יכול בעצם לשנות. החלק המקובע שבי, שנשען על תפישה ורגש שאינם חיוביים, ושמסרב לערוך שינוי, בכל תחום שהוא, מובל בעת המשבר לקריסה מסוימת (שביטויה ברגיל הוא: "ככה אי אפשר להמשיך…"). ההתארגנות-מחדש לאחר תהליך קצר או ארוך של שיקום, ובעקבותיה – השינוי החיובי שעשוי להתרחש, יכולים להתקיים גם ללא מודעות, אבל ההבנה והמודעות ובעיקרהעבודה הפנימית, החוקרת את התובנות שהופקו ומיישמת אותם בחיי היומיום – תורמות לכך שמשברים נוספים מסוג ספציפי זה, וכאבי לב מסוג זה – לא יחזרו על עצמם.
אכן, זהו טיבם של החיים: דינאמיות, התנסות, וגם מתנות המחופשות למשברים כואבים…
בעת משבר נחוצות אם-כן חקירה עצמית וגישה-אמונה בסיסית האומרת גם ובעיקר עמוק בלב: "הכל (אבל הכל…) לטובה!". ונכון, יש לחפש את ה'טובה' הזאת, לעיתים בנרות ממש… אבל כל תהליך של חיפוש ומציאה הוא תהליך של גדילה וחתירה להתעצמות פנימית (ובעקבותיה – התעצמות 'חיצונית'), תהליך שראוי לו להיות מונע וזורם מכוח גלי האהבה – לעצמי ולזולתי.
ההבנה שלי, הנסמכת הן על התנסות אישית בעבודתי והן על קריאת אין-ספור טקסטים איזוטריים, אומרת שמהותו הפנימית הגבוהה של האדם מזמנת לו (בדרך כלל בהסכמתו הלא-מודעת!!) את מה שעשוי לאפשר לו, או אפילו לשבטו/לעמו, התפתחות וגדילה – ולכן, 'הכל לטובה'.
ברמת הגופנפש, כידוע לכולנו, מתרחשים לעיתים אירועים קשים של כאב וסבל. אך בפרספקטיבת המהות הגבוהה של האדם, מה שמכונה 'רמת הנשמה' (שהיא לדעתי הגיבור המרכזי של חיינו) – הם באים כדי לעורר מקיפאון, ל'הדליק את האור' ולצאת ממקום מאובן, נטול-התפתחות. הבנה זו נסמכת על ההנחה שמשימתנו בחיים היא, בין השאר, להתנסות על-מנת ל ה ת פ ת ח, ולעתים רבות גם על דרך השלילה.
דרך השלילה מושכת לחקור, להתבונן וליישם תובנות אישיות כדי לעלות על דרך החיוב, או לפחות להשתדל… היא מעוררת להתמודדות עם "הפחות-ראוי-לי" לטובת ה"יותר". היא מתניעה תהליכי שינוי, ולכן, כל התרחשות, ולו גם הכואבת-ביותר נחשבת לפי תפישה זו ככלולה במסגרת – 'הכל לטובה'. האמת הצרופה היא, לדעתי, שגם קיפאון ואפילו 'עשיית רע' נכללים במסגרת זו, שכן הם מהווים 'דגירה' ו'התבשלות' לקראת פעולה. ברוח תובנה זו אני מכלילה לאמור: כל פעולה, כל התרחשות – היא 'לטובה'.
