על שיבושים ביחסה של הנשמה לחומר

 

ההתייחסויות של הנשמה לחומר, לרבות התייחסות הנשמה לגופנפש שלה, מורכבות מאוד. בעיקרון, התנגדות וחסימה במערכת יחסים זו גורמות לחריקה צורמנית בגלגלי החיים של האדם. חסימה כזו מאותרת בדרך-כלל באנשים שנשמותיהם חוו קיום שכלל התרחשות קשה מאוד של כפייה, שהייתה מלווה בביזוי והשפלה, כמו קיום שקרה בו אונס, או קיום בתקופת השואה. 

הקשיים בתחום רב-חשיבות זה מבוססים על הבנות מוטעות של הנשמה, לפיהן 'מה שקרה לי בגלגול מסוים, כקורבן או כמקרבן, הוא ב"אשמת" החומר או הגוף-חומר'. ככה מתגבשת תפישה מוטעית, וזהו מקור היווצרותו של השיבוש בנשמה, שעיקרו ערך עצמי משובש המבקש תיקון, וכן גם קושי לקבל את הגוף ואת אילוצי ההתקיימות הפיסית בעולם (עבודה, לימודי מקצוע וכיו"ב).

במצב קיצוני, כשנוצר סבל ניכר בעבר (גם בעבר ה'עכשווי', בילדות ובהתבגרות, ולא רק ה'גלגולי'!) יכולים להיווצר בהווה דחייה ושאט נפש כלפי עולם החומר. זוהי חסימה בעלת משקל רב, ואפילו משקל מסוכן לאדם, היות שבמסגרת ה"ניסוי" בעולם החומר, התנסות במגע יצירתי ואחראי עימו היא רבת-חשיבות, וחשוב מאוד לתקן יחס כזה.

אנשים שצועדים בנתיבי מודעות רוחנית אסלית, יכולים להתגבר על חסימה כזו, גם אם היא מאוד קשה, וכן על חסימות רבות נוספות, באמצעות עבודת מודעות רוחנית, שתעניק לנשמה תובנות חדשות ותעודד אותה להתנסויות ברוח האור. ההסברים והחוויות, הבאים מהתנסויות-הצלחות כאלה, יבהירו לנשמה את שיבושיה השונים ויחוללו שינוי חיובי עד כדי תיקון משמעותי בתפישותיה.