'שלושת הגדולים' בגידול ילדים

 

כבוד, אמת, איזון – לאור שלושת ההיבטים האלה ראוי לדעתי לגדל את ילדך מהתחלה.

כבוד – הכוונה כאן לכבד את הנשמה שהגיעה לגוף התינוק, ולא לקחת כמובן מאליו את ההבנה שאני, כהורה, יודע/ת מה נכון וטוב בשבילה, מעבר להאכלה, החלפת חיתולים ועוד ממכלול הטיפול הסטנדרטי. להבין שבעצם האיפשור לנשמה היה להיוולד דרכי ולגדל אותה באמצעותי, אבל הנשמה היא לא שלי, אלא היא של  הכול, של אלוהים כביכול, היא של עצמה, היא שוות ערך לי, אנחנו שתי נשמות שוות-ערך, והמחויבות שלי היא לאפשר לה לגדול לאור האמת והאיזון.

אמת – בהקשר שלנו כאן הכוונה היא ללמד את הנשמה לכבד את האמת, על-ידי כך שאני, כהורה, מתייחס/ת אליה, כשהיא בגוף הילד/ה שלה, תמיד לאור האמת. למשל, כשהיא בת חמישה חודשים בגוף, לא "להעלם לה" כשצריך להיפרד בגנון, שזה מעין-הערמה, אלא להגיד את האמת: עכשיו אבא/אימא הולכים, וחוזרים אחר-כך. לא ליצור הסחת-דעת אלא לדבר בצורה ישירה על המציאות כפי שהיא, ולאפשר לנשמה להבין מגיל מאוד צעיר מהי אמת, בלי גניבת דעת / מניפולציות / הערמות. האמת היא הדברים כמו שהם, ולפיה הדברים אמורים להתנהל. אין צורך 'לכופף' את המציאות, או להמציא מציאות שקרית, או לחכות למה שיתרחש בעתיד, עד כדי כך שרגע ההווה מתבזבז ונגוז לאור העתיד עוד בטרם נחווה כראוי.

איזון – פירושו, מסר אחד בעל השתמעויות אין-ספור, הקשורות ב'צדק', בתהליך חניכת הנשמה-הילד: ***אני חונך/ת אותך באיזון ומלמד/ת אותך איזון כדי שתהיה מאוזן בחייך, בכל תחום, שכן 'איזון' הוא מפתח לאושר ולשמחת-חיים. ***לאור תובנות האיזון נעשה איתך "צדק" על-פי גבולות מסומנים-מוסכמים, על-פי חוקים של איזון. ***האנרגיה שלך והאנרגיה שלי חשובות ולכן לא נרוויח, או נבזבז, או נשלול – אנרגיה א' שלי ביחס לאנרגיה ב' שלך. ***"זה לא צודק לטרטר אותי". ***"זה באמת לא צודק שאני מקפח אותך למול אחותך, אשתדל מאוד לאזן את חלוקת הגלידה בפעם הבאה. אכן, יש מקרים של חוסר איזון ועלינו ללמוד מהם להשתדל ולאזן כמיטבנו". ***"זה לא מאוזן שאתה מקבל (ארוחת ערב) ולא נותן (עזרה בהסרת הכלים, שאכלת בהם, לשיש), ולכן הבה נתקן את חוסר-האיזון. חוסר-האיזון קודם-כל יתוקן אם תקום מהשולחן ותגיד (תתן) "תודה". ההודיה היא כלי מאזן מן המעלה הראשונה, וחשוב מאוד ללמד מגיל ממש צעיר את מלת הפלאים 'תודה'!".

האיזון מוטמע בנשמה בהיבראה ולכן כל-כך חשוב ליצור עבורה (כשהיא בגוף ילדך) סביבה המושתת על איזון בכל המישורים. 'איזון' קשור בעברית העתיקה במלה 'צדק', באמצעות השימוש במושג 'מאזני צדק'. מדובר אם כן בשקילה – שיקול דעת, 'שקילת אנרגיות' זו מול זו ושאיפה להשוות ביניהן לשם 'עשיית צדק'.

האיזון מוכתב על-ידי מידות, גבולות; לא נוקשים מדי אבל ברורים. למשל, בגיל חצי שנה אם הנשמה בגוף של התינוק לא אוהבת להתרחץ (מפחדת ממים, ואולי הסיבה נעוצה בחיים קודמים), האיזון כאן, איזון הפחד באהבה, מציב גבול באהבה, כאשר הגבול הוא המסגרת: בשעה X מתרחצים (או בשעה Y אוכלים, וכדומה). או, למשל, בגיל 9-10 חודשים מקפידים ומאזנים ולא מרשים לעשות משהו שהוא לא ראוי שיעשה, כמו, למשל, להשליך אוכל מכיסא הפעוט בארוחתו, על הרצפה. כאן יש גזילת אנרגיה מהאימא (שצריכה לנקות) "כדי שאני, הפעוט, אתבדר לי".

יחד עם הבנת הגבולות כחיוניים, כמאזנים, חשוב להשתמש כמה שפחות במילה 'לא', כדי שיהיה לה משקל, אחרת היא תיתפש כמטבע-לשון קטן, חסר משקל, מטבע עובר-לסוחר בקלות רבה… אם לא משתמשים בה יותר מדי, ה'לא' נשמרת כמטבע מובהק ואפקטיבי המצביע ברורות על הגבול החיוני לילד ולהורה גם-יחד. לדוגמה, אם נזרק אוכל (מן הפיסקה הקודמת) לרצפה, חשוב להרים את האוכל, ואפשר גם לומר בכנות, ללא כל כעס, 'חבל'; כמובן, לא ראוי לתת לילד לאכול את מה שהושלך לרצפה, אבל ניתן לשים את הדבר במקום אחר, ולהגיד לנשמה-לילד: עדיף היה לאכול את זה, זה ניתן לך בשביל לאכול (כלומר, לימוד הנשמה: זה לא מאוזן לקבל משהו חיוני ולזרוק אותו). והכול ברוח טובה, ללא דרמה. חשוב להימנע מאמירות ציניות, בסגנון "זה לא אוכל לרצפה", או "הרצפה לא ביקשה ממך לאכול"; להימנע מדיבורים שעוברים "מעל לראש" של התינוק.

דיבורים מהסוג הזה, ש"עוברים מעל לראש" של הילד, הם קטע שרוב ההורים נכשלים בו, כי הוא מאפשר ל'ילד/ה הפנימי/ת' של ההורה "לתפוס תחת" ולהרגיש גובה (כמובן, אשלייתי ומזויף!) ביחס לנשמה-שבפעוט , שעדיין לא יודעת דברים, או עדיין לא למדה להפעיל את הגוף שלה ביעילות ולהבין מה טוב ומה לא טוב. מדיבורים כאלה חיוני להימנע, כי זה לא צודק ולא מאוזן להבליט עליונות של נשמה (אימא) על נשמה (בן או בת).

'צדק', או פעולה מתוך איזון, פירושו שאתה לא לוקח אנרגיה מאחרים ולא מאפשר לאחרים לקחת ממך אנרגיה. אפשר לראות את המושג 'צדק' ביותר מורכבות כשיש ילד נוסף בבית. ה'נכון' וה'לא נכון' נעשים יותר מורכבים. להיות 'ילד יחיד במשפחה' פירושו בעייתיות לא-קלה לנשמה הגדלה ללא-אחים. אגוצנטריות, חוסר-נתינה וצורך בהתמקדות באחרים לשם שאיבת אנרגיה, הם רק חלק מן הבעיות.

מה שחשוב במושג 'כבוד', הלכה למעשה, זה לכבד את עצמי ולכבד את ההורה השני. זוהי אנרגיה בין שני מבוגרים, שברוב הזמן זקוקה לטיפוח ולשימור, לליבון ולתחזוקה. כל תחושה של זלזול כלפי עצמי או כלפי בן/בת הזוג עלולה להדהד בתינוק כ'ראוי ונכון לזלזל'; וכבר הדגשנו – ההתייחסות בכבוד תלויה בהתייחסות בכבוד לעצמי, קבלת עצמי, הבנת עצמי כ'ראוי/ה' לכול טוב הארץ; חיוב עצמי בניגוד לשלילת עצמי. רוב האנרגיות האלה, הכרוכות ב'ערך עצמי' עוברות בדרכים סמויות מהעין לתינוק; כלומר, הערך העצמי שלו תלוי במידה רבה בהשפעה של לימוד וחיקוי, בדרכים סמויות מן העין, של הנושא שהוא לימוד אנרגטי רב-פנים.

בעיקרון, אם אתה מזלזל ברעייתך או אם את מזלזלת באישך, התינוק לומד זלזול ומפנים את זה על עצמו, מפני שאבא ואימא הם חלק ממנו ממש, לפעמים יותר מיד ורגל, ואם הם מזלזלים אחד בשני, או 'אחד בעצמו', זה לימוד לא מילולי. לכן, גם עבור תקינות ונקיות ההילה שלך ובעיקר בעבור ילדך –  מאוד חשוב לכבד את עצמך ואת השותף/ים שלך בגידול הילדים, לרבות הורים, שהם סבים וסבתות.

כבוד לפעוט משמעו גם אי-פלישה ואי-חדירה אך בהחלט כן קשב ודיבור אל המהות הפנימית הגבוהה של הפעוט. תינוק כבן שנה נגיד, לא ממש יכול לתמלל את מה שהוא רוצה; למזלנו, ידוע לנו רבות על בסיס רצונותיו, כי מה כבר הוא יכול לרצות? מה שהוא רוצה לקבל מההורה זוהי אהבה הבאה בתשומת-לב, קשר פיסי וטיפול בצרכים הפיסיים. לכן, מומלץ לדבר אל הנשמה ומההתחלה פשוט לשוחח איתה; בגלל חוק הבחירה החופשית כדאי להימנע מלשאול אותה שאלות ולענות עליהן במקומה; אם אתם משום-מה כן עונים במקומה, תגידו בדיאלוג – "אני משער שהתשובה שלך היא כזאת וכזאת". כי לכבד פירושו לתת אוטונומיה לנשמה-בגוף, והאמת היא שאנחנו לא יודעים בדיוק מה עובר לה בראש; אנחנו כן יודעים מה התפקיד שלנו: לתת לפעוט אהבה, שפירושו לאחוז בו, לגעת בו – וזה, ברגוע, נותן ביטחון ואהבה, חמלה וקשב.