על הנשמה-החונכת והנשמה-החניכה

(הרשומה מבוססת על סיכומי שיחות פרטניות)

אם-לעתיד יקרה, התלמידה העיקרית בשיחות שלנו היא הנשמה שלך. ההתפתחות שלה כנשמה-חונכת כבר מעכשיו, באה להכשיר את הקרקע של מכלול הנשמה להורות טובה. הנפש שלך, רמתה היומיומית של נשמתך, אמורה אף היא ללמוד את עיקרי הדברים, בהיבט רוחני, על-מנת לסייע לנשמה הגבוהה (העצמי-הגבוה), לתמוך בה ולמנוע שיבושים. לכן את צודקת מאוד בבקשתך לדבר על הדברים הקשורים בהריון ובלידה כבר עכשיו; הקליטה שלהם אכן מתבצעת בהדרגה, מכיוון שלוקח לנשמה ולך, כנפש הנשמה, זמן מסוים לספוג ולהטמיע את המידע שנדבר עליו.

בעיקרון, נוטה נשמתו של אדם שאינו במודעות רוחנית אסלית, כלומר, שאינו בעל התכוונות יתרה ליצור מגע עמה – לנמנם רוב הזמן או אף לישון ממש… (זהירות, דימוי!). מעין "הטבעה" בנשמתה של האם-לעתיד, ברמתה הגבוהה, המנמנמת, מאפשרת לה להתעורר במידה מסוימת בעת הענקת חיים חדשים לגוף הנשמה-החניכה, הרך הילוד. הנשמה-הגבוהה שבה ונרדמת, לאחר זמן קצר, כשאין בה עוד צורך, ובוודאי כשאין התייחסות כלשהי אליה, וגם כשהנפש, דרגתה היומיומית-פיסית של הנשמה, "משתלטת" על מטלות הטיפול בתינוק, ברמה הפיסית.

שיעורי ההכנה שלנו מאפשרים לנשמתך להיות יותר ערה ומעורבת במשך ההריון והלידה, ולהיזכר, אם כי במעומעם, באימהותה בגלגולים שונים. כמו-כן מתאפשר לך לבחון היבטים שונים שקשורים בתקופה חשובה, גם מן ההיבט הרוחני. סביר להניח שלאור תובנותיך לגבי 'העצמי הגבוה' שלך, כלומר, על נשמתך, ולאור התייחסותך העקבית אליה, ישתפר מאוד המגע ביניכן, מגע ה'אינטואיציה', ובכך תהיי, כבעלת הכוונה גבוהה, לאם טובה יותר לילדך.

נעלה ביחד נקודות שונות ונעיין בהן:

יש נטייה לאמהות לתלות את התינוק/ת עליהן במנשא ולהסתובב כך זמן רב. באופן כזה לעתים האימא מרגישה יותר נחוצה, חשובה, 'נראית'. הבעיה היא שבדרך זו, 'עקרון הרצף', האימא מפתחת בילד את התלות בה, וכתוצאה מזה הוא תלוי בה ועליה גם כשהוא הולך לישון וגם כשהוא מתעורר בבוקר. במצב כזה צריך להחזיר לנשמה-החניכה את "הכבוד האבוד" שלה כבלתי-תלויה. נכון לך לראות את עצמך כנותנת שירות לנשמה, שהיה לך, כביכול, "הכבוד והעונג" להיות בית היוצר של גופה, אך בשום אופן היא לא "שלך". הגופנפש שלך נמצא בתפיסת התינוק כ"שלי", אבל רוחך מוזמנת להתרומם מעבר לזה.

הורות מאוד מפתה לשליטה. יש נשים שזה מפתה בהן גם את המקרבן ואת הקורבן שבגוף הכאב: "בגללו אני…", הן אומרות על תינוקן (או חושבות…), ולחילופין: "אני בשום אופן לא מרשה שלו!" (ניסוח שמעיד על שליטה, שחבל שהיא צצה, גם היא "מוצדקת"…).

מומלץ לקחת בחשבון שבשלב מסוים התמסרות האם עלולה להגיע למעין ביטול עצמי, עד כדי הפרת האיזון והצהרה גורפת בנוסח: "טובת הילד באה בכל מקרה לפני טובתי". גרעין הנשמה-כקורבן מצוי כאן וחשוב לחסום אותו מיידית. לכן חשוב, כבר בתחילת ההריון לא להתלונן, לא בפני עצמי ולא בפני בעלי. השדר לבן הזוג מומלץ שיהיה שדר של נועם, שלוה ושמחה; אך יש אימהות שאנרגית הקורבן שלהן כל-כך חזקה, עד שהן הופכות עצמן לקורבן ההריון והתינוק. יש משהו מדהים ביכולת של הנשמה החונכת (נשמת האם) להתמסר לנשמה-החניכה, ולכן נשמות-אימהות רבות חוות את התיקון להיותן סגורות-לב בסוג של התמסרות עד כדי התבטלות, בעיקר בחודשים הראשונים של התינוק. החוכמה היא להכניס את עצמך לתשומת-לב כללית וספציפית לתינוק, מבלי לאבד את עצמך. אימא חכמה יודעת שכאשר היא נותנת לעצמה היא בהחלט נותנת, בעקיפין, לתינוק.

לנשמת התינוק, שזה עתה נולד, יש תהליך איטי של פתיחה פנימית, כמו מניפה, אבל אפשר לדבר אל הנשמה כאילו היא פרושה לרווחה גם כשהיא עוד עטופה.

יש למצב הרוח של האם השפעה חשובה מאוד על העובר, בעיקר במשך השליש האחרון של ההריון. חשוב שהאם תהיה שרויה במרבית הזמן בחדוות חיים ושמחה. זוהי אנרגיה שהנשמה זוכרת וחווה ומרגישה מיד מהתחלה. כדאי להשתמש בכל הטכניקות שאת כבר יודעת בכדי לאפשר לעצמך להיות שמחה. עצב גם הוא עובר בעוצמה ומשפיע וכדאי מאוד להימנע ממנו.

ראוי לשים לב לרגישות-יתר שיש בהריון ולאחר הלידה. תסכימי עם עצמך שלטובת התינוק אינך 'לוקחת ללב'… אם למשל עולה העלבון ממשהו, נכון מיד לומר 'זה לא שלי' – אם מישהו פועל בגסות רוח זה שלו. אגב, נוצרת בך רגישות-יתר, בין השאר כדי לחוות את הנשמה שמגיעה אליך, וממך החוויה הזאת עשויה ל'עבור' וירטואלית ולזלוג לבעל, להורים, לעולם.
בערך בסוף החודש השלישי, או ראשית הרביעי, הנשמה נכנסת לגוף העובר. בהתחלה הנשמה יוצאת ונכנסת אבל אחר-כך היא שוכחת את היכולת הזו. זהו שלב חשוב של התאמת תדרים.

מדהימה היא הבחירה החופשית – אפילו ברחם. מצב של הפלה הוא לעתים מצב שבו הנשמה ומדריכיה, המלווים אותה, מחליטים עקב תקלה מסוימת, לצאת מן הרחם (למשל, כשמשהו לא תקין בהתפתחות הגוף, או שמשהו בהורים נעשה פתאום לא-מתאים להצלחת התיקון שהנשמה באה לתקן), ואז הנשמה יוצאת ושוב לא נכנסת. במקרי הפלה נפוץ מצב שבו אחד ההורים לא באמת רוצה את התינוק, ויש לפיכך באנרגיה המשותפת של בני הזוג אנרגיית דחייה והדיפה של ההריון. אפשרי גם מצב שההורים "מרעילים" אחד את השני במריבותיהם, ולפיכך הנשמה בוחרת לא להיות שרויה בסבל כזה, לא בהמשך ההריון ולא לאחר מכן.

בשלבי ההריון נמצאת בעובר "נשמה עוברית" (של טרום לידה) והיא יודעת מעט על סביבתה העתידית; לעתים היא מחוברת עדיין למימדים שמהם באה. הנשמה התינוקת כבר לא מחוברת לידע הקדום שלה בגלל השיכחה שנוצרת על-ידי מעברה במימד מסוים, קרוב אלינו, ובעיקר על-ידי כוח המשיכה של כדור הארץ. בגיל צעיר מאוד השיכחה כבר כמעט מושלמת. מעט אחר-כך, כשאין שום התעניינות רוחנית בילד, נרדמת-למחצה תודעתה הגבוהה של הנשמה, ותודעתה הנמוכה, הנפש, 'מנהלת' את הגוף. כשהנשמה נכנסת לגוף העובר וגם לאחר הלידה, היא עדיין סגורת צ'אקרות, כדי לא להיחשף יותר מדי לאנרגיות של הסביבה, למשל לרגשות הפרדתיים מובעים בקול, של ההורים.

מה שחשוב לנשמה להרגיש, בהריון ואחרי הלידה, הוא אנרגיה של אהבה. ואכן, לאור צורך זה מופרש "הורמון אהבה" אצל האישה בזמן ההריון, וביתר-שאת אחרי הלידה.

הצעה להתנהלותך – לעסוק בהיבטים שונים של סידורים בבית; בעיקר ניקוי ופינוי מגרות וארונות; מבחינה אנרגטית זהו איתות לנשמתך ולנשמות סביבך, להתכוונן ולהיערך לקליטת 'דייר/ת חדש/ה' בקן המשפחתי.

שיהיה במזל טוב ובכייף גדול!

 

על האחיזה המומלצת להרגעת תינוק בוכה – עד גיל 3 חודשים, ראו נא כאן

על 8 חששות נפוצים של הורים טריים ודרכים להתמודדות, ראו נא כאן