פטירה ואבל
מחזור חייו של האדם מסתיים במוות, אבל מקור החיים של האדם, הישות שהנשימה אותו, אינו בא לידי חידלון. לכן ניתן לומר שהחיים אינם מסתיימים במוות. מותו של גוף האדם מהווה, עבור האנרגיה הנצחית שהנשימה אותו – הנשמה, התחלה חדשה.
הנשמה היוצאת מן הגוף אוספת את אורה (האנרגיה שלה) ממנו ומתכוננת ל'עילויה' – 'עילוי הנשמה' למימד שאליו נאספות נשמות שנפטרו (יצאו) מגופיהן לעת קריסתם. הצלחת הנשמה להיאסף למימד זה תלויה בגורמים רבים, ביניהם: מודעות האדם למהות המוות, רמת התדר הכללי של האדם, אופן הפטירה ועוד. מתוך העמקה בגורמים אלה ניתן להבין שיש חשיבות רבה למודעות האדם ונשמתו לעת הפטירה. מודעות האדם ונשמתו בעת הפטירה קובעת את המשך דרכה של הנשמה לאחר הפטירה.
לפיכך, תרבויות ודתות רבות מנחות אותנו לקראת המוות, וההבנה היא שחשוב להתכונן אליו ורצוי מאוד, גם לאחר יציאת הנשמה, לעזור לה בעלייתה.
*
מדיטציית הכנה למוות עבור הנשמה
המדיטציה אמורה להרגיע את הנשמה וליצור בה ביטחון ושלווה, היות שבדרך-כלל קיים פחד וחשש של הנשמה מפני עזיבת הגוף ומפני הבלתי-ידוע (הבלתי-זכור) לאחר המוות.
ניתן לבצע את המדיטציה באופן אישי, או להציעה למי שזקוק לה ומבקש אותה. כאשר המבקש מקבל את ההנחיה למדיטציה, הוא מבצע אותה בעת הקראת הטקסט, בקול רם, עבורו.
מהלך המדיטציה
יש להיכנס למצב מדיטטיבי ולנשום נשימות עמוקות, מרגיעות.
כעת ניתן לדמיין ציפור הנמצאת בארמון בעל שבע קומות, גדול מאוד וגבוה. הציפור עפה בו לעתים, וגם, לעתים, היא נמצאת בו במצב של נמנום ושקט. למרות שהארמון יפה ואהוב על הציפור, היא חווה אותו לפעמים ככלוב המגביל את תנועותיה.
עתה היא מרגישה שהארמון-הכלוב הזה נסדק והולך והיא רוצה לצאת ממנו ולהיות חופשיה…
הציפור עפה בין חדרי הארמון כדי להיפרד מהקומה הראשונה, ומתחילה את מעוף הפרידה שלה מן החדר התחתון ביותר, שצבוע בגווני חום-אדמה, וגם כל תכולתו היא בעלת גוונים של דבש, חום, אדום. הציפור מעופפת בחדר במעגל רחב שלוש פעמים ועולה ממנו, כלפי מעלה –
לחדר הצבוע בצבע הכתום…
ומשם ממשיכה אל חדר מואר בצבע צהוב
ועוד למעלה היא מתעופפת אל חדר נוסף בארמון הצבוע בצבע ירוק
בריהוט ובוילונות שזורים גם כתמי ורוד וחוטי זהב….
החדר הבא אליו נכנסת הציפור הוא החדר הכחול, וכאן היא מתעופפת אל החלון ורואה את הכחול של הים….. ואת הקירות הכחולים בחדר הארמון .
מן הכחול ממשיכה הציפור אל החדר הסגול: גוונים רבים ושונים של סגול מצויים בחדר הזה ….היא מביטה בכל גווני הסגול ונושמת את האוויר הסגול אל תוכה בהודיה,
וממשיכה לעוף כלפי מעלה – לחדר הלבן, חדר הקריסטל… החדר מלא בזוהר ומאיר כולו באור יקרות בהיר מאוד.
החלון פתוח והיא משתחררת מארמונה – מתעופפת בקלילות אל החלון, מבעד לוילונות הלבנים המתנופפים… וממריאה אל החופש…
כעת –
הציפור עפה ומקיפה במעופה שלוש פעמים את הארמון בו התגוררה
וממריאה גבוה למעלה… יותר ויותר גבוה בכל פעם.
הצבעים מן הארמון קוראים לה לשוב
ולמרות קריאתם היא ממריאה אל החופש…
היא זוכרת כי הארמון עומד לקרוס ולהיטמן באדמה…
היא רוצה להתפתח בחופש… להמשיך את דרכה אל ארצות הציפורים החופשיות – – –
כעת יכולה הציפור להבחין מעל לראשה בצינור אור, מעין סליל אור זוהר, שבא לאפשר לה עלייה מהירה ובטוחה אל החופש, והיא מתמסרת לכוח האהבה והאור, שכאילו שואב אותה ברוך וברוגע, על-מנת להכניסה אליו. היא בוחרת להיכנס אך משתהה לרגעים כדי להיפרד מארמונות אחרים שסובבים את ארמונה, שבהם ביקרה ואותם אהבה מאוד.
לאחר הפרידה מאפשרת הציפור לעצמה הישאבות בוטחת ומודה. הציפור מרפה את המשיכה שלה למטה ומתמסרת לצינור האור, כשהיא מעופפת כמו במנהרה עולה של אור, בהודיה ובשמחה.
לסיום המדיטציה אפשר ורצוי לדבר אל הנשמה (אל עצמך-הגבוה) מתוך מדיטציה עמוקה, להודות על הזכות לשרת אותה, ולבקש סליחה ומחילה "אם פגעתי שלא בכוונה".
ניתן לסיים ולומר: זה רצוני, זו בחירתי, זו שאיפתי – לאחד בתוכי: גופנפשרוחנשמה, שהם "אני-הנני", והכול – אחד!
הרגע הזה
כולנו הולכים
בדרכים רבות אל
רגע הגמר,
ורק מי שיודע באמונה ואהבה את
משמעות ההליכה ואת
סוד ההתחלה המחודשת של
הרגע הזה,
הולך והולך
מאושר
על-ידי מעלתו-בתוכו, ושמח
*
לנושא המוות בהיבט רוחני חלק נכבד בשיעור על שירו של נתן אלתרמן "שיר על דבר פניך"
מילות השיר מובאות כאן