תקציר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים" / שושנה צימרמן    רשם: יאיר גרוף

פרק א עוסק בתיאור של 'ממלכת אור האחד', הרוח הקוסמית הגדולה הבוראת ומקיימת את כל היקומים, וישויות האור המתקיימות בה. אור האחד ההווה בכל, אור אהווה, מביע את תשוקתו להתרחבות ולהתנסות יצירתית, והוא מציע לישויות האור שלו חוויה של נינו"ה – ניסוי, ניסיון והתנסות – חקר עצמי מרתק במימדים חדשים. ישויות אור רבות שמחות על ההזדמנות להכיר תודה לאור האהווה, לנוכח קבלת החסד התמידית של אור החיים ממנו, והבושה על היעדר נתינה מצידן, וכן עולות בהן כמיהות למימוש עצמי, התרחבות פנימית והגשמה עצמית, שיאופשרו בהתנסות ייחודית, הרחק מחוץ לממלכת אור האחדות, במימד שייחווה במכוון כמימד הפרדה, חשוך אור, אף כי לאמתו של דבר – הכל אחד.

רעיון נינו"ה – ניסוי, ניסיון והתנסות, מתרקם ועולה במחשבת האור הגדולה: ניסוי – ביצירת אנרגיה חדשה של אחדות במימדים חדשים, עתירי אנרגיה של הפרדה-כביכול. ניסיון – של העמדה למבחן את עוצמת התחושה והאמונה באור האחד, אור האהווה הטמון בישויות האור, ואת קשרן עימו, בתוכן-עצמן ובזולתן; וכל זאת בתוך שדה התנסות המזמן חוויות חדשות ומימוש פוטנציאלים נרחב במימד הנחווה כהפרדתי, מימד המצריך שיכחה ואשליה של פירוד, לשם קיום הניסוי.

במהותו בא הניסוי לבדוק האם תוכל ישות האור במימדי הפירוד-כביכול, בעולמות השיכחה המכוונת, לגלות את עצמה מחדש ולזהות את מהותה האמיתית; והאם תוכל בבוא הזיכרון לגעת בפנימיותה – באור האהווה שבה, לתכלל את האור עם חשך-האור ולהגביה עצמה לאהבה ללא מיצרים, ואז – לשוב בענווה למקומה, טהורה ומוארת. התכנית מצריכה אם-כן שיכחה, ברמות שונות, לשם איפשור חוויית ההיזכרות והלמידה מחדש: שיכחת 'מי אני' ו'מניין באתי', שיכחת דבר הניסוי ושיכחת אור האהווה, על-אף היותו נוכח תמידית בישות ומחוצה לה, בכל היש והאין.

עולמות הניסוי-ניסיון-התנסות הולכים ונבראים, לרבות כדור הארץ – זירת הבריאה העיקרית של החומר המוצק, על אינסוף הפוטנציאלים הטמונים בו.

ישויות האור המתנדבות לניסוי יוצאות למסען ועוברות דרך מסך אש של שיכחה, מסך חורך זיכרון. הניסוי הנועז, בן מיליוני השנים, יוצא לדרך.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ב בעברן את מסך האש, עקב עוצמת האחדות והמגנוט ההדדי שביניהן, הופכות ישויות האור למעין דבוקה ענקית, דמוית גוף אדם, דמות אדם הראשון. אנרגיית ההפרדה של החומר המוצק עולה מקוטב האדמה אל קוטב השמיים, חודרת אל דמות אדם הראשון ומחלקת אותה לאורכה: חלק מאין-ספור ישויות האור בדמות מתקבץ למלוא האורך, בחזית, והמחצית השנייה – מאחור. בכך נזרעים בישויות האור זרעים ראשונים של רכיבי הפרדה – בין שמיים לארץ, בין רוח לחומר, בין זכר לנקבה, בין טוב לרע. אנרגיית ההפרדה, בדרגתה הראויה, היא חלק בל ייפקד מן האחד, ולכן גם מכל בריאה, והיא מאפשרת את מרחבי הניסוי, ובמיוחד את פלנטת נינוה המוצקה. באיזונה עם אנרגיית האחדות היא תומכת חיים ומדגישה את טובו של אור האהווה, אך בעת יציאה מאיזון, היא מפצלת, מקריסה וממוטטת את נדבכיו של הקיים. במירעה היא יוצרת כאוס וסבל, והתכחשות עיקשת לאור האחד.  גוף אדם הראשון מתפרק לחלקים, למספר יחידות – צבירי משנה אדירים. כל ישות וישות ממשיכה ומחזיקה בתוכה את שני רכיבי מהותה כפי היותה בטרם התפרקות: אנרגיה של אחדות, הטמונה עמוק בנקודה הפנימית הבלתי-מחיקה, היא אנרגיית עץ החיים ואור האהווה במלוא גובהו, מול אנרגיית ההפרדה על ריבוי פניה, פרי המחשבה היחסית, המפצלת, אנרגיית עץ דעת טוב ורע, חשוכת אור האהווה, ברב או במעט. אתגר ישויות האור בכדור הארץ הוא להתמיר הפרדה לאחדות ולהמליך עליהן את תדר האחד, את אור האהווה באיזונו.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ג ישויות האור ממשיכות לנוע אל משימת הניסוי-ניסיון-התנסות. מכוח הימצאותה הסמויה של נקודת אור האהווה בכל אחת מישויות אור, הן דבקות כל העת בתהליך הפענוח של זיקתן לאור, הסובב אותן ואצור בתוכן, למרות שיכחת "מי אני, מניין באתי ולאן אני הולך". ומשימה אחת חדשה נוספת עם התפרקות גוף ישויות האור – תיקון, שהוא טיהור וזיכוך עצמי מאנרגיית התאווה לחומר, מפצלת הצביר, מהחשיבה ההפרדתית, "דעת טוב ורע", ומכל מה שנספח אליהן כתולדות שלהן. בזכות מילוי משימות הטיהור והתיקון תוכלנה הנשמות להתעלות מעולם ההפרדה, לשוב אל האור המאוחד, השלם, ולהוסיף עליו את אורן הייחודי, החדש. ישויות הניסוי (נשמות אם) מקרינות מעצמן ניצוצות אור שיחוו בגופי אדם, לפי מטרות פרטניות של תכנית חיים, תיקון וייעוד. כל ניצוץ נשמה, הבא מישות האור – נשמת האם, קשור בה כל העת, מקבל ממנה ונותן לה אנרגיה של מידע והתפתחות. הניצוצות בני אותה נשמת אם מקושרים זה לזה וקשורים כולם לבית מוצאם, ובין כולם השפעה הדדית. נשמת האם מתכננת ומתווה את פעולותיהם של ניצוצותיה במשימות הניסוי ויוצרת עימם את "תכנית ניצוץ הנשמה בגוף", בהתאם לצרכי חוויותיה ותיקוני שיבושיה.

ניצוץ-שליח מיוחד מטעם נשמת האם – "מדריך אור", מלווה את הניצוץ בקיומיו-גלגוליו כאדם על כדור הארץ, בעזרה ובתמיכה.

ניצוץ הנשמה נכנס לגוף של אדם בהיותו עובר, לכדור הארץ הוא אמור לתרום במשך חייו תרומה ייחודית המכונה "יעוד", ובהגיעו למועד עזיבת הגוף, הוא אמור לעזוב את הפלנטה להתנסויות נוספות במימדים שונים, בדרכו לשוב ולהתכלל בבית מוצאו – בנשמת האם.

היות שהניסוי-ניסיון-התנסות בכדור הארץ מצריכים קבלת החלטות עצמאית במובהק של ישות האור וניצוצותיה, וכן חיונית תפאורה מובהקת של הפרדה כביכול, משתכן המתנסה-הניצוץ בגוף פיסי הנתפש כנבדל לעצמו.

ההבנה העצמית השגויה של הניצוץ, הכבול-מבחינתו לגוף-חומר ומזהה עצמו עימו כ'אני-אדם', מייצרת פחד מקשיים-כביכול הנובע מחוויות של חוסרים-כביכול: חוסר באהבה ובכבוד, חוסר בשפע ובפרנסה, חוסר בשכל ובחוכמת ההישרדות, חוסר בעונג או ביחס חם ותומך…

אירועים מולטי-ביוגראפיים וביוגראפיים שונים בחיי הניצוץ-שבאדם, ובעיקר מצבים טראומטיים המתרחשים בקיומים שונים ובילדות, מקבלים פרשנות משובשת עקב מוגבלות ההשגה של הניצוץ, והם עלולים להפוך לחוויות מכוננות קשות, הנתקעות, ככיסים של אנרגיות הפרדה, בגופי האור של האדם. כיסי אנרגיה שלילית אלו ממגנטים אל האדם שליליות, ושוללים ממנו משיכת אור-חיים עוצמתית וחזרה תקינה הביתה, ולעתים עליו לשוב ולהתנסות בקיום-גלגול נוסף, ממרק.

וכל זאת – פרי קליטה אשלייתית של המציאות כמפורדת, על פי מה שמתוכנן מראש לצורך הניסוי.  כהצלחה בניסוי תחשב חשיפת הזהות העצמית האמיתית של חלק מסוים, זעיר אך קובע, מתוך צביר הישויות בעולם החומר, והזרחת אור האחד, המוטבע בכל ישות אור. בבוא העת, הצפויה מלכתחילה, משוקללת כל מודעות ניצוצות-בני-האדם בכדור-הארץ כבישות אדירה אחת, וכך מתקבלות תוצאות הניסוי ומתגבשת הערכה מסכמת שלו.

במקיצים מן האשליה עוברת, בהדרגה, הכוונתן היומיומית של הכרת האני ופעולת הגוף מן האגו, המכוון את הרצון ואת הפעולה מתוך חששות ופחדים, ללב, הנפתח לרגשות גבוהים של חמלה, אהבה ושמחה.

הבחירה האישית, העצמאית, של כל אדם ואדם – האם 'להתעוור' אל תוך אשליית הנפרדות או 'להתעורר' ממנה – היא נשמת אפה של נינוה – כדור הארץ.  ישות האור, מצידה, בהתנסויותיה בבחירה עצמאית באמצעות שלוחותיה – עשויה לחוות את כוחה, ללמוד לבטוח בעוצמתה, ואף להרגיש חמלה וקבלה כלפי עצמה וכלפי זולתה, ובכך לממש את נטייתה החבויה להאדיר את זיקתה לאור האחדות. אכן, גילויי החמלה בבני האדם, כמו גם הנתינה-באיזון לזולת, על ריבוי פניה בכדור-הארץ – לפי דגם הנתינה הזורמת-תדיר של אור האחד, הם דרך המלך במסעה של ישות האור אל חשיפת האחדות במחוזות הפירוד. בחמלה ובנתינה טמון סוד גילויו-מחדש של אור האחד, הטבוע בנשמת האם ובניצוצותיה מטבע בריאתם, וסוד המגע הפנימי עם אור האהווה.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ד ניתן להבחין בעולם הפירוד-לכאורה שלנו, בשני סוגי אנרגיות עיקריים המגיעים לכדור-הארץ, נינוה – כאנרגיה קוסמית, סולארית: אנרגיית האחדות, התומכת בכל כאחד, ואנרגיית החשך-באחדות, המתחזקת את בדידי השלם כפריטים-לעצמם – אנרגיית ההפרדה. אור האחד, בורא כל העולמות ומקיימם, ממזג את שני אבות-האנרגיה האלה לאור מאוחד – גם זה וגם זה. כל הנבראים בעולמנו נושאים את שתי האנרגיות האלה, במינון, בעוצמה וברטט ייחודיים להם, מתוך שאיפה מתמדת לאזן ביניהם.

אנרגיית החשך-אור נוטה לקבל-לקחת, להתכווץ, להגביל, ואנרגיית האור – להעניק ולהעצים, להתפשט, להתרחב. בניגוד לאנרגיית ההפרדה, אנרגיית האחדות מורגשת בדרך-כלל כאנרגיה זורמת ומענגת, טובה ונעימה לאדם – זוהי האנרגיה המכונה "חיובית", אנרגיה של "ואהבת לרעך כמוך", המעניקה תחושה של התרחבות, פתיחות ושמחה.

מכלול התדרים של אור האחדות מביא עמו לכדור-הארץ פוטנציאלים רבי עוצמה: שפע – כתדר של העצמת משאבים וממון, אהבה – כתדר יכולת הנתינה והקבלה, תדר האחווה, יצירתיות – להתפתחות עצמית וסביבתית ולמעשי אמנות ויצירה, וחוכמה – חוכמת האיזון העצמי והבנת העולם והדרך הראויה לבחירה, ברוח ובחומר. כל ניצוץ-אדם מוזמן לספוג את מירב הכוחות האלה, להטמיעם ולבטאם, באיזון, בחיי היומיום שלו.

כאשר הניצוץ, שליח ישות האור, שבמהותו הינו אור האהווה, מתגשם בגוף-אדם וחווה את חוויותיו בכדור-הארץ, הוא משגרר כאן, לרוב בבלי דעת, את אנרגיית האחד – אותה אנרגיה גבוהה מכל גבוה, היודעת את אחדותה-בכל בהווה מתמיד, בשלוש רמות אפשריות, שונות-תדר: אהווה – אחווה – אהבה.

האנרגיה של העצמי המודע ('הנני'), שהשגתה היא מטרתו הנכספת של הניסוי – גבוהה יותר מזו של העצמי הלכוד בחשיבה דואלית ('אני'), וכוללת אותה. תנועה מודעת, מענגת, של תודעת "אני-הנני" מאוזנת, המנותבת בגמישות ובקלילות מן המודעות לחומר אל המודעות לרוח ובחזרה, מניבה פירות מתוקים אין-ספור בחיי הניצוץ-באדם.

רגש האהבה – בזוגיות, במשפחה, בחברה ובכל – מאפשר שיעורים ושערים מובהקים אל מודעות גבוהה יותר, הפועלת מן הלב ומרחיבה את מידת ההכלה של אנרגיית האהבה. מדרש המילה אהבה עשוי להיות: א'הבה – "אחד הבה נהיה", והוראתה – קריאה להיפתח אל אור האהווה, אור האחד, בתוכי, בסובבים אותי ובמרחב-כל.

עם הצלחתו לתדר אנרגיה גבוהה ולחוות אהבה, עצמית וזולתית בעוצמה, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך" לאור האחד – עשוי ניצוץ הנשמה באדם להיפתח לאנרגיה של התדר השני – תדר א-חווה – אחדות בחוויה, אנרגיה של סולידריות חומלת ללא תנאי, המוענקת לכל הנמצאים בעולם – דומם, צומח, חי ומדבר. אנרגיית האחווה היא התדר של נשמת האם במיטבה.

תדר האור השלישי, תדר מלאכי האור הגדולים ותדר מלכות האור המאוחדת, תדר אחדות כל היש והאין של אור האחד – כולל את שתי המדרגות הקודמות ומצוי בתוכן, והוא תדר חמלת הכל, תדר האהבה ללא מיצרים, תדר האהווה. יחידי סגולה נפתחים אליו, בשלמות, לאורך כל חיי המין האנושי, ובהיפתחם – הם מתדרים לאנושות, בענווה, את מתנת אור האהווה.

אנרגיית האהווה השורה במאוזן באדם, באה בו לידי ביטוי בשמחת חיים רבה, ביצירתיות מאושרת ובתואם עם הנעים והחיובי שבזרם החיים. ונדגיש – בכל שלב בחייו, יכול אדם להתעורר מן האשליה, לעצב בתוכו את התשוקה ל'יותר' כלימוד חווייתי של הרוח, ולהמריא אל עצמו באור האהווה.  אכן, כולנו 'מוארים' פוטנציאלית, בזכות האני-המלאכי, בן מלכות האור, שאנו חלק ממנו והוא חלק מאיתנו.

בדרך-כלל אמור האדם, המעוניין בגילוי אורו, להשקיע משאבים של רצון ודבקות, זמן ואולי גם ממון – בלימוד רוחני, בתירגול ובעבודת טיהור – על מנת להיפתח לחוויה ולהפנמה של אור האחדות בעולם הפירוד. במקרים נדירים הדבר פשוט מתרחש, ללא רצון מיוחד או עבודה כלשהי. בעיה פיסית או קושי נפשי מציק, כמו אי-יכולת לחוות רגש של אהבה, אך גם תשוקה מובהקת לדעת את אור האחד ולהתנהל על-פי חוקי הניסוי – חוק האהבה והנתינה, חוק הבחירה החופשית וחוקים אוניברסאליים נוספים – הם, על-פי רוב, המניעים ללימוד מודעות רוחנית, והמאיצים המובהקים בדרך להתפתחות באור.

כאשר ניצוץ-האדם בוחר לפקוח את מודעותו, להעיר בתוכו את אור האהבה ולחוות את אורות האחווה והאהווה – ראוי לו להתחיל ולעבוד את עבודת ניקוי העומק הפנימי שלו, שהיא עבודת טיהור וריפוי של חבלות שנוצרו בקיומיו במימדים שונים, בזמנים ובמקומות שונים, ובביוגרפיה האישית שלו. לאורך ההסטוריה האנושית נצברו בעולמנו אין-ספור דרכים להשגת שינוי במצב האדם הלא-מאוזן, לניקוי ולטיהור של גוף הכאב, שהוא סך כל אנרגיות ההפרדה באדם – באמצעות טיפולים חיצוניים וגופניים במערכת האנרגטית, שינויים בהרגלי החשיבה, ומניעת פעולות משובשות המחזקות את החסימות.

אך הדרך העוצמתית מכל לחולל שינוי היא דרך האהבה. גילויה של האהבה, העצמית והזולתית, טיפוחה, העמקתה והרחבתה, מאפשרים את האצת ההיזכרות של האניצוץ-שבאדם באור האחווה שבתוכו ובאור האהווה שהוא הינו, שהוא הכל. אכן: תחושת האהבה במיטבה עשויה להוליד בניצוץ-האדם את אנרגיית האחווה, וזו עשויה להוליד את אנרגיית האהווה.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ה  המילה 'חשך', המציינת את קוטביותה של המילה 'אור', מצביעה על חסך אור: חסך – כחסר, כהיעדר. ואמנם הכינוי 'חושך' – לאנרגיה אנושית, מכוון לחסך, יחסי עד כמעט מוחלט, של אור האחדות. שתי האנרגיות האלה, אור וחושך, במינונים משתנים, כלולות כאחת באנרגיה הקוסמית, באור האהווה. זיהוי אנרגיות של הפרדה בעולם האנושי מתייחס למה שנחווה באדם כ'לא נעים לי', כ'לא מורגש לי נכון', וכן הכוונה לאנרגיות הגורמות, לאדם או לזולתו, לשלילת האחדות. ואולם זאת יש לזכור: כל האנרגיות שלולות-האור מאבדות, בתהליך איטי או מהיר, את כוחן, ומתמוססות – באור המודעות הרוחנית ובאורן המציף של האהבה, האחווה והאהווה. אנרגיית האחדות ואנרגיית ההפרדה חיוניות לקיומו של כדור-הארץ ולתחזוקת האשליה האנושית בדבר עולם הפירוד. שתיהן קוטביות זו לזו, אך נובעות ממקור אחד – מאור האחד. אנרגיית ההפרדה, חשוכת האור, זורמת בכדור הארץ, ללא הפסקה, מקוטב-ארץ ומקוטב-שמיים, ומאפשרת את קיום כל היש-הפיסי בעולם הפירוד. בתחומי הרגש והמחשבה חיוניים כוחות ההפרדה, ביוצרם תודעת 'אני' מגובש ותחום, היודע את גבולותיו, אך השפעתם באופן קיצוני, עקב פחדים וכאב, אינה רצויה, שכן הם תורמים לפיצולים ולהפרדות, בתוך האדם וביחסיו עם נמצאי עולמו, ומשבשים בכך את זרימת האנרגיה, החיונית לבריאות ולאושר. האדם המודע עשוי לחולל תמורה בכוחות ההפרדה, ולהפכם לכוחות של אחדות, על-ידי דחייה מכוונת של פיתויי הפירוד: דרך הארתה-במחשבה של הנטייה לפעילות חשוכת-אור, או, של הנטייה להיענות להזמנה לפעילות כזאת, מעצב הניצוץ-באדם פעולה של אור, עולם של אור.

אנו נושמים-קולטים, תמידית, את האנרגיה הקוסמית, ובוחרים בפעולה – פעולת מחשבה, רגש, דיבור, מעשה. בחירה חופשית של האדם, נקייה מהשפעה חיצונית מכוונת, היא ציות ראוי לחוק מספר אחד על הפלנטה, חוק הבחירה העצמאית, המקודש עקב טיבו של הניסוי. ניתן לנסח את אופי הבחירה העקרונית שלנו על הפלנטה, בחירת כל רגע ורגע, כך: האם נתמיר – מלשון תמורה, שינוי – את האנרגיה הקוסמית המגיעה אלינו כל העת, באמצעות פעולה ברגע ההווה, במחשבה, רגש, דיבור, או מעשה – לאנרגיה של הפרדה, או, מוטב – נתמירה לאנרגיה של אחדות, אנרגיה של "אחד הבה נהיה". אל אדם בעל תדר גבוה ומאוזן, מתמגנטת אנרגיית אחדות ביתר שאת, ומעשירה אותו ביכולת הכלה, באהבה, במיקוד, באושר ועושר. אדם בעל תדר הפרדתי, מופר-איזון, ממגנט אליו יותר הפרדתיות: גורמי פחד וחרדות, קשיים שונים, מצב רוח משובש. כל מחשבה, כל רגש, כל דיבור וכל מעשה שפועל אדם, תורמים לעיצוב רמת התדר שלו: תדר נמוך, הנשלט על ידי הפרדה, תדר גבוה של אחדות, או תדר 'בינוני' – שלושתם בתת-דרגות אין-ספור, דומות ושונות, אך כל תדר – ניתן לשיפור ולשינוי! 

ישויות אור רבות בחרו-התנדבו לשחק את המשחק על לוח הניסוי של הפלנטה, בפירוד, "בפנים קודרות", כשהן עומדות כביכול על המשבצת הכהה. ואולם, בלעדיהן לא היה הניסוי מתאפשר, לא היתה אפשרות לבחור בין אחדות לבין הפרדה.

חווית החומר במימד כדור-הארץ, ב'עמק הבכא' שפירושו עמק הבכי – תדר של עומק וכאב, נומך וסבל, היא, כידוע לכל, מאתגרת ולעיתים קרובות קשה מאד. הקושי מתחייב כאמור ממערכי הניסוי-ניסיון-התנסות, ומעיוורונו של הניצוץ-באדם לאחדות-בכל. כוח סיוע אנרגטי רב-עוצמה הוקם, וזורם לכאן כל העת, על-מנת להביא שלל עצות, הנחיות ותמיכה, לניצוץ החווה בגוף האדם. אך כל זאת רק בהתאם לחוק הבחירה האישית – בהתאם להבעת בחירה ספציפית, ברורה ומובהקת, מצד האדם, לקבל עצה וסיוע. מכאן נובעת חשיבות עבודת המודעות העצמית של האדם, ושכלול תכונות כענווה וצניעות, לשם שיפור המסוגלות להתפלל, להתמסר, לחוות בקלילות כניעה וקבלה מוחלטות של החיים ושל עצמו, ובכדי לפנות מקום לאנרגיה גבוהה, חומלת ורבת חסד, הבאה לסייע.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ו   על חלק זה נמנים מספר סוגיות יסוד, שהוסתרו לאורך ההסטוריה האנושית, אך טופטפו כידע אזוטרי, במשורה, כאשר מגליהן מבקשים למסור עליהן לזולתם:  לכל אדם – ניצוץ נשמה בתוכו, המוקרן על-ידי נשמת האם, שהיא הגיבור הראשי של דרמת החוויה בכדור-הארץ. נשמת האם מנחה באהבה את ניצוצה במסעותיו, ומסנכרנת, לפי הצורך, בינו לבין אחיו במימדים השונים, בהתגשמם בגוף וגם בהיותם ללא גוף. כל ניצוץ-באדם מופקד על התנהלות מכלול חיי-אדם וביצוע תכנית החיים שלו, ועל הרחקת אנרגיות הפרדה שדבקו בו, בהנחייתה של נשמת האם.  רק במקרים מיוחדים, תמיד לשם שיעור ולימוד, מקבל הניצוץ על עצמו, במתכוון, לפי מהות הנשמה-האם שלו ותוכניתה, הפצת שליליות מסביבו.  כל ניצוץ אחראי לא לגזול מחברו אנרגיה, בשום צורה, וגם לא להפסידה לו, אלא בעת פיקוח נפש. זהו הבסיס המוסרי לחיי אדם בחברה. בכל ניצוץ יש גוף הפרדה של התנגדות-לאור, המורכב מהשפעות שונות ומתדרים חשוכי-אור שנאצרו בגופי האור שלו, לפני לידתו כבן אנוש ולאחריה. גוף ההפרדה מתנגד, באין-ספור דרכים, להיפתחות הניצוץ לאורות האהווה-אחווה-אהבה, והוא מכונה 'גוף הכאב', או, במקורות ישראל – 'יצר הרע'. באמצעות הסבל הנגרם מגוף הכאב, מדורבן הניצוץ-באדם לתקן את שיבושיו, שכן על-מנת להתפתח במסע אמור הניצוץ-באדם לטהר ולמזער גוף זה, לשנות את רישומיו השליליים, שלולי-האור, ולהיפתח יותר ויותר לתדר אור האחד, לחמלה ולאהבה עצמית וזולתית. אם לא עלה הדבר בידי הניצוץ הנפטר מן הגוף – יחזור לקיום משפר, כאן ובמימדים נוספים.

נשמת האם המעצבת טרם-לידה את חייו של הניצוץ, במשותף עימו, מקרינה את הניצוץ אל גוף העובר (המוקרן אף הוא על ידה), כשהיא בוחרת עבור משימותיו והתנסויותיו הנצרכות לגביה, את הדנ"א הנכון לו, את הוריו ואת פרשיות חייו העיקריות, במסגרת תכנית הנשמה. התכנית מתארגנת בהתאם לתיקון וליעוד שנקבעו עבור הניצוץ, ובהתאם להשגת מירב השיפור ביכולתו לתת ולקבל אהבה. ההדרכה של נשמת האם לניצוץ הנשמה, שלוחה על הפלנטה, מתאפשרת הודות לליווי של נציגה, מדריך-הרוח, המתדר עם הניצוץ, והודות לדיאלוג ישיר בינה לבין הניצוץ, הנוצר במנוחת-שינה ובחלום בהקיץ. מן הניצוץ-האדם, משדות האנרגיה של הגוף הפיזי, הרגשי והרוחני – קולטת נשמת האם דיווחים-תדרים של חוויה ומחשבה, בשידור ישיר מתמיד. תכנית הנשמה, "החוזה המקודש", של הניצוץ-באדם, מתנהלת גם בהתאם לקו המנחה של משימות הניסוי: העשרה במגוון חוויות ושידורן, בעת התרחשותן, מהניצוץ אל נשמת האם; מילוי מירב תכנית החיים, לרבות מועד ומקום הלידה והמוות; מילוי מירב היבטי התיקון – בעיקר לגבי שיבוש מרכזי, ומילוי היעוד – התרומה לכלל. משימה נוספת, מהותית לניסוי, היא חיזוק היכולת לאהוב ולהעניק אהבה, תוך גילוי חווייתי הדרגתי של אורות האהבה-אחווה-אהווה. משימה חשובה מאד, אחרונה, היא משימת השחרור מהגוף והעילוי-העצמי של ניצוץ הנשמה, לאחר המוות. היציאה הנכונה מארצות האדם, לאחר שהניצוץ נפטר מן הגוף, חיונית ביותר לנשמת האם ולשלוחה – בכדי שהניצוץ לא ייתקע בעולם החומר, או במימד נמוך אחר, ועל-מנת שהוא ונשמת האם המקרינה אותו, לא יתעכבו, וימשיכו במסלול התפתחותם באור האחד – אור האהווה.

קבוצה מיוחדת של ניצוצות נשמה – מאפשרי-אור שליחי-ציבור, הפועלת משחר האנושות על הפלנטה, למרות הגבלות הניסוי ובתואם עימן, הגיעה לגופי אדם, על מנת לשמר כאן, לאורך ההסטוריה האנושית, את גחלת הזכרון של אור האהווה, על יפעתו ועל שמחת החיים הנובעת ממנו – באמצעות עבודה רוחנית ואנרגטית מסוגים שונים, לרווחת הפרט והכלל.

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")

פרק ז  ידיעת מהות הניסוי-ניסיון-התנסות והתפישה הגורסת שתקופת הניסוי הולכת ומסתיימת כעת, בעידן החדש, האמיץ – מעניקות גוון חדש לסיפור-משל על נינוה התנ"כית, שאנשיה "שבו מדרכם הרעה", בהתמירם אנרגיות של הפרדה לאנרגיות של אחדות, ושופכות אור חדש על המתרחש כאן בימינו. סימן קריאה חוגג, אופטימי, לגבי העצמת אור האחדות בעולם ותכלולו עם אנרגיות ההפרדה – הולך ומתגבש כעת ברחבי נינוה המודרנית, הגלובאלית. יותר ויותר מורגשת התפתחותו של כוח שלישי בכדור-הארץ, בנוסף לכוח האחדות ולכוח ההפרדה, בזכות המודעות העצמית-הרוחנית, ההולכת ומתחזקת ברחבי העולם.  מסרי הרוח אל האדם – בעיצומה של תכנית הניסוי – בכתבי המורשת המנחה-לאור של עמי העולם, מורים: דבוק באור האחד, בתוכך ומחוץ לך, וזרום באור האהווה-אחווה-אהבה, לחוד וביחד – עם הנמצאים שמסביבך. מסרי הרוח כיום, בהתגלות סוד הניסוי, וכפי הנראה לעת סיומו – פונים אל הניצוץ הבוחר לשוב ולהיזכר, ואומרים לו מפורשות: אתה הוא בעל-הבית של גופך, מחשבותיך, רגשותיך, דיבורך ומעשיך – שחרר כל מחשבה המתנגדת לריבוניותך זו; אתה ניצוץ נשמה רב-אור בגוף-אדם ויכולותיך הן אדירות. בחר להבין שויתרת על הידיעה הזאת על-מנת לקחת חלק בניסוי, ניסיון והתנסות – כדי לבדוק, ביחד עם חבריך: האם ברחבי עולם הפירוד והריבוי יתאפשר לך לשגרר את האחדות, באהבה, ללא פחד, וליצור אחדות שנייה, מתכללת אור וחומר; האם ניתן יהיה לך לחוות את קולו של אור האחד שבך ובאחיך, והאם תרצה ותוכל לחוות את עצמך, על שלל היבטיך ומורכבויותיך.  דע כעת, בהתגלות סוד הניסוי, לפעול מתוך ויתור על פעולות של הפרדה, של שליטה והישלטות, ביקורתיות ושפיטה, והתנהל מתוך בחירה באחדות ובהגברת האור; למד לאזן את שיבושיך ותקן את תיקוני הקארמה שלך ברום תדריך, והודה לחושך מבליט-האור ולהחטאה מבליטת המטרה הראויה. פעל עם עצמך וסביבתך מתוך מודעות, בחמלה ובאהבה, ולא מתוך בורות וכאב. בידיך בלבד הבחירה והעשייה – להגברת אורך, אור האהווה.  כלי התעבורה הפותחים נתיב אל הנקודה הפנימית, אל אור אהווה בלב הגן, הם רבים ושונים: רצון לשיפור בזוגיות ובמשפחה, בעבודה, בבריאות או בתחום אחר בחיים, וברמה אחרת – תשוקה לחיבור רוחני, התעוררות לאור מפגש עם תורות רוחניות מן המזרח ומן המערב, התמסרות למתן שירות, מפגש עם השונה בחוץ-לארץ ומפגש עם ה'עצמי' בארץ הפנימית. למרות קשיי איבה ומלחמה וכלכלה, למרות קיצוניות דתית וכיתתית, למרות תאי שתלטנות ועוינות בעולם ולמרות אימת ה'פצצה' – יותר מאי-פעם בתולדותיו הכתובים של הניסוי, אור האהווה נושם בנשמותיו – כאן, על פני האדמה, והוא פונה ושואל כל ניצוץ-נינוה בדממה: "אייכה – באור האהבה?"

(לתגובות לספר ולתקציר-הספר "נינוה – אור האהבה ומשמעות החיים")