על פרשת השבוע – 'לך-לך', בראשית, יב–ז

 

בראשית, יב/א וַיּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.  ב וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה בְּרָכָה. 

 

לֶךְ-לְךָ, כלאדם,

מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ:

לך-לך מאזורי הנוחות שלך,

מן המקום הארצי-הגשמי שבו אתה נמצא כעת –

מֵאַרְצְךָ;

לך-לך מן המקום שאליו נולדת, מן החסר חשוך-האור

הנקוט בידי הרבים –

מִמּוֹלַדְתְּךָ;

לך-לך אפילו מהוויית משפחתך, מאמונת מולידך-מחנכך –

מִבֵּית אָבִיךָ –

אל ארץ חדשה, אל מולדת חדשה אל בית חדש

אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. 

 

והיא הראייה והיא ההארה,

היא תעצים אותך להיות בתוכך עם רב, גוֹי גָּדוֹל.

ואני,

בהימצאי בעומק לבך, בקולך הפנימי –

אֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ.

 

ובכל אברכך, עד כי אתה בעצמך תהפוך מכוח ברכתי לברכה –

וֶהְיֵה בְּרָכָה.

וכל בני האדם, כל בני האדמה, קרובים ורחוקים,

מכוח 'הכל אחד',

יתברכו באורך שהוא אורי:

וְנִבְרְכוּ בְךָ כּל מִשְׁפְּחות הָאֲדָמָה.

הֲלוֹא יָדַעְתָּ –

על ההפטרה לפרשת השבוע 'לך לך' – ישעיה, מ/כז – מא/טז

ישעיה מ/כז  לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב, וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל: נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵיְהוָה, וּמֵאֱלֹהַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר .  כח הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם-לֹא שָׁמַעְתָּ, אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה, בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ–לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע: אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ.  כט  נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ; וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה .  ל  וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ; וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ . לא  וְקוֹיֵ יְהוָה יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ.

פסוקי ההפטרה מציגים בפתיחה את שאלת השאלות – מדוע יאמר אדם מישראל שדרכו נסתרת מאלהים? תובנת הנבואה המובאת כאן היא שהידע, אף אם אינו חווית היחיד, שריר וקיים: האל, אלהי העולם, בורא הארץ, אינו מתעייף לעולם ואין מי שמבין את תבונתו, ומכאן גם את יכולתו הבלתי מוגבלת – לתת. שכן בכל עת האל נותן עוצמה ואנרגיה (כוח) לכל מי שעייף ולמי שחווה חוסר (אין אונים). האדם שאינו מחובר לידיעת האל הוא המאבד מכוחו, ואפילו נערים ובחורים במלוא אונם מגיעים לקצה כוחם. לעומתם  "ְקוֹיֵ יְהוָה [ המקווים אל האל ] יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ". כלומר, אלה המודעים – קווי ה' – המחוברים כביכול ב'קו' אל אלהים, מייחלים ומקווים להעצמתם מן הבורא – מחליפים כוח, נדמים לנשרים, ואפילו "מרוצתם והליכתם", כדימוי למאמציהם הגדולים, אינם מתישים אותם.

על פי תובנות המודעות הרוחנית ה'ריבונית'-'חילונית' (להבדיל, עם כל הכבוד – מן ה'רבנית'), קבלת האנרגיה מן המדרגים הגבוהים, כלומר, מכוחות האל, המלווה באמונה ובתקווה היודעת את הכוח האלוהי לתת, היא המנחה אותנו נכונה בבקשת אור והעצמה. בקשה כזו מתמלאת, ממש בהתאם לכתוב בהפטרה, דהיינו בתנאי שהחיבור קיים ושהאדם אכן יודע, בידיעה שמעבר-לידיעה, שהקו המחבר ממנו כלפי 'מעלה' הוא יציב ותמידי, ושלכן דרכו, דרך הרוח בבשר, אינה נסתרת מהאל.

פסוקים אלה מחזקים אפוא במובהק את עקרון ה'דומה מושך דומה': מי שמניח לאל להיכנס אל לבו-ידיעתו מלכתחילה – מאפשר לעוצמת האל לתמוך בו בכל מסלול ומאמץ.

'הבחירה החופשית' הראויה של "קווי ה' " (ואין הפסוקים שבכאן מדברים על קיום מצוות אלא רק על ידיעת כוחו וחסדו של האל, או ה"יוניברס") –

הבחירה המומלצת על-ידי הנביא, היא להאמין ולדעת, להתמסר באמונה ל'קו' המחבר בין הפיסי (גופנפש) למטאפיסי, ולחיות, כתוצאה מכך, חיים של חופש-מחוסר, חיים של אונים ועוצמה.

לרשימת כול פרשות השבוע