על פרשת השבוע 'מטות', במדבר, ל/ב-לב/מב

במדבר, ל/ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.  ג אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ-הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל-נַפְשׁוֹ–לֹא יַחֵלּ [יחלל] דְבָרוֹ:  כְּכָל-הַיֹּצֵא מִפִּיו, יַעֲשֶׂה. 

פרשת השבוע מטות, מתייחסת, בין השאר, לנדר ולשבועת איסור, כלומר, לאיסורים שאדם מתחייב לגזור על עצמו, במעמד מיוחד, יוצא דופן, בעת שמתחוללת התרחשות קשה מסוימת, או כאשר ברצונו להיחלץ מסיטואציה בעייתית מאוד. 'נדר' פירושו פעולת אמירה, או אפילו רק מחשבה, לפיה אדם מוותר או אוסר על עצמו, או על זולתו, שימוש בחפץ (או משהו) מסוים. כלומר, השם הוא 'נדר' משום שהאדם מדיר (מוציא) את החפץ, בהכרזתו, מכלל שימוש. בנדרים כאלו דנה בתלמוד "מסכת נדרים".

גם השבועה, שמקור שמה הוא במילה 'שבע' – לאות קשר עם בורא העולם בשבעת הימים ובדרך-כלל תוך איזכורו המפורש, היא מחוייבות לעשייה מסוימת, או באה לתת אישוש רב-עוצמה לדברי האדם או לאמת שבפיו, למשל, בעת כריתת ברית או בעת תיקוף חוזה. שבועת איסור דומה לנדר איסור אך ההדרה כאן היא של האדם עצמו מעשייה ספציפית או מהנאה ייחודית.

קיום נדר נמנה על  'מצוות עשה' מן התורה, ומי שעובר על מימוש הנדר עובר על מצוות 'לא תעשה' (!!!) לפי "לא יחל(ל) דברו" – שצוטט לעיל מן הפרשה שלפנינו. לעומת זאת מי שעובר על שבועתו אינו נמצא במצב כה חמור, אך הוא נמצא חייב בעונש מלקות או שעליו להקריב קורבן.

נושא הנדר מעסיק אותי מדי פעם, כאשר מגיע תלמיד למסלול של הכוונה רוחנית, ואני מזהה שמצבו הבעייתי בהווה הוא פרי נדר שלו בעבר. לעתים, ברור שהנדר ננדר בקיום קודם, אך הוא חל גם על הקיום הנוכחי.

למשל, 'נדר נזיר', שלפיו ניצוץ הנשמה מתחייב שלא להינשא: יום אחד הגיעה אישה (שנשארה איתי למשך חמש שנות עבודה רוחנית אינטנסיבית…). סיפורה של האישה היה עצוב: היא הייתה בת ארבעים ואחת  וכל מה שעשתה על-מנת לבוא בברית הנישואין לא נשא פרי. ברגרסיה טרנספרסונאלית (שיחזור גלגול) יכולה הייתה האישה לראות את הסיטואציה שבה נדרה נדר: היא הייתה נזירה בכנסיה הנוצרית באיטליה, והנדר שנדרה – 'להינשא' לישו בלבד, היה חריף ותקיף במיוחד. מיד לאחר ריפוי הגלגול והתרת הנדר ננקטה פרוצדורה של שיקום, ובתום התהליך, שהיה כרוך גם בהגשת בקשה מיוחדת לזימון גבר לנישואין – שכן תכנית הנשמה לא כללה זאת, התגשמו נישואים ולזוג המאושר נולדו שני תאומים-בנים.

נדר אחר שטיפלתי בו, המכונה בתלמוד 'נדר מצווה', ננדר כאשר בן-זוגה של תלמידה שלי ישב עם משפחתו, מוכה הלם, בחדר ההמתנה בבית החולים, בעוד בתו החולה מתמודדת בחדר הניתוח עם התערבות כירורגית פתאומית, יוצאת-דופן ומסוכנת מאוד. "אם תצא בתי חיה מכאן", נדר האב בינו לבינו, בפנותו לאלוהים, "אתן רבע מרכושי למטרות צדקה". שנה לאחר מכן, לאחר שהבת עברה בהצלחה תהליך מורכב של שיקום, נתדרדרו עסקיו של האב, וכאשר נפגשנו לראשונה, היו כל הפרוייקטים שאותם הקים וניהל במצב של ירידה מתמשכת. כאשר סיפרתי לו שזה מה שהתקבל, רק אז – נזכר בנדר וביקש לנקוט תהליך של התרת נדר, שהביא לתחילת ההבראה של עסקיו.

כדוגמה שלישית ואחרונה אזכיר כאן את א"ג, שבהיסח הדעת נדרה לשחזר, לשפץ ולטייב, בתשומת-לב רבה, בית עתיק שהורישה לה סבתא, אך שכחה את נדרה ובחרה למכור את הנכס. הנכס לא נמכר במשך שש-עשרה שנה, עד ששוחחנו  בנושא והיא עברה תהליך ייחודי של כפרה על הפרת הנדר.

לאור הכתוב בפרשה בעניין הנדרים, ועקב ההשלכה הברורה של הדברים גם בימינו-אנו, החלטתי לבחון את הנושא ולהבינו לעומק. השאלות שאני שואלת הן שונות, אך בעיקרון נוכל למצותן כך: מדוע משפיעה אמירה של אדם באופן כה דרמטי על מציאות חייו וכיצד הדבר מתרחש מבחינה אנרגטית? מהו תהליך התרת הנדר לעומקו?

התשובות לשאלות אלו נעוצות בהבנת חיי אנוש על הפלנטה כחיים במסגרת הניסוי-ניסיון-התנסות, נינוה. בלב הניסוי נמצא חוק הבחירה החופשית של כל נשמה-אדם, ולכן אפילו נשמת-האם (אשכול הנשמות, ה'חיה') אינה יכולה להתיר את קשר-הנדר; רק ניצוץ-הנשמה הנודר יכול להתירו ורק על כדור הארץ.

ואיך מתרחש הנדר מבחינה אנרגטית? בעת נדירת הנדר, בעיקר בגלל המצוקה והלחץ, יש חיבור עוצמתי של אמונה ויראת-האל בין ניצוץ-הנשמה למדרגים הגבוהים, ונוצר מעין תפס-אנרגטי חזק. נדירת הנדר שולחת את 'חץ הרצון' גבוה 'למעלה' והבקשה נחרטת-ננעצת עמוק בשדה הפוטנציאליות הטהורה. העלאת האנרגיה של הבקשה-תפילה ביחד עם אנרגיית האמונה, יוצרת – עם אמירת הנדר וההבטחה לתת משהו (בתנאי הנדר), מעין התחייבות אנרגטית: "אני אקבל משהו (שדורש אנרגיה קוסמית רבה לביצועו) מיידית, ואתן בהמשך משהו (מעין שווה-ערך) בתמורה".

הנודר מתחייב אם-כן על התמרה אנרגטית מסוימת, ועליו לעמוד בהתחייבותו. היות ש'צד אחד' כבר נתן אנרגיה (בדרך-כלל מיידית, למשל, הבת הנ"ל הבריאה) אין אפשרות להחזיר את הגלגל אחורה, כסנקציה –  עד שישולם (ימומש) הנדר. משום כך חייב הנודר לקיים את הנדר, או, לחילופין, להתירו, ו"החוב" שריר ועומד גם אם מדובר בקיום (גלגול) אחר.

התרת הנדר היא פעולה מורכבת של התרת קשרי-החוטים האנרגטיים ה'תפוסים' ברמות הגבוהות, שחיברו בין האנרגיה שהתקבלה בעבור הנודר לבין אנרגיית התשלום (שעליה הצהיר הנודר שיוותר או יתן).

הבעייה העיקרית ב'נדר' לא-מקויים היא שניצוץ הנשמה אנוס 'להתגלגל' פעם נוספת לכדור הארץ לשם קיום הנדר – גם אם שאר מעשיו זיכו אותו ביציאה סופית מכאן. היות שהמדרגים הגבוהים עושים הכול על-מנת לאפשר לנשמה להשתחרר מתדר כדור הארץ ולהמשיך במימדים הבאים את התפתחותה, מוכרות שלוש דרכים להתרת נדר במסורתנו: א. בהבאת מנחת כפרה לבית המקדש; ב. בהליך מסוים המונחה על-ידי רב (כיום, גם על-ידי מורה רוחני); ג. בתפילת כל נדרי ביום הכיפורים, כאשר יש הרשאה להתפלל עם "העבריינים" – מותרים אז, על-ידי שליח הציבור, כל הנדרים שלא קויימו. ההבנה שלי היא שההתרה הקולקטיבית מתבצעת  ג ם  משום שלא ראוי שבקהל המתפללים ביום הכיפורים יהיה תדר כה קשה כ'נדר שהופר', כלומר, לשם שידרוג התדר הקולקטיבי בבית-הכנסת.

מן האמור לעיל, ברור לנו שחשוב להיזהר מכול סוג של הבטחה, שבועה או נדר ("אם… אז…"). ניטור התחום הזה משמעותי וחשוב – בכל זמן ובכל מקום.

*

הנדר כהלוואה של אנרגיה

 

'נדר' – בחילוף אותיות – מאפשר לנו הקשר מעניין לשורש ד.ר.ן. כלומר: דורון (מתנה). מדובר אם-כן ב'נדר' כסוג מסוים של נתינה: נתינה על-תנאי.

הנדר הוא אמירה, או לעתים אפילו רק מחשבה, של התחייבות לנתינה, בכוונה יתירה. ההתחייבות לנתינה על-תנאי, באה בדרך-כלל (ויש יוצאים מהכלל) מתוך כוונה לתת דבר-מה חשוב לאלוהים, תמורת נתינה מסוימת של אלוהים לנודר הנדר. למעשה, מבוצעת הדרה של דבר חשוב זה מן האדם הנודר.

ניקח לדוגמה את הנדר של יעקב, הבורח מבית אביו, יצחק:

וַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. – בראשית, כח/כא  

כלומר, יש כאן הבטחה מצד יעקב, לנתינת אמונה לאל תוך הדרת נטיות אחרות לאמונה בעליונים, תמורת תנאים שאמורים להתממש קודם-לכן בנתינת האל ליעקב. יעקב מעמיד חמישה תנאים, חמש בקשות שאלוהים מתבקש למלא: שיהיה עמו, שישמור עליו, שייתן לו לחם ושייתן לו בגד, ושיחזירו בשלום לבית אביו. יעקב מוכן לתת לאלוהים תמורה משמעותית על כל אלה: וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה, יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ. כלומר, יש כאן חילופי נתינה אנרגטית: 'אתה תתן לי ואני אתן לך'. שטר החוב הזה מגיע לכדי פירעון כאשר יעקב, שעתה כבר אמור להאמין באל ובדבריו (לפי נדרו  -שתנאיו התמלאו – וְהָיָה ה' לִי לֵאלֹהִים), מצווה כעת לעזוב את לבן הארמי ולצאת חזרה לארץ כנען:

אָנֹכִי הָאֵל, בֵּית-אֵל, אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה, אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר; עַתָּה, קוּם צֵא מִן-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וְשׁוּב, אֶל-אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ.– בראשית לא/יג

כלומר, כעת, על יעקב לממש את נדרו ולתת נתינה של אמונה לאלוהים, באמצעות ביצוע מעשים המעידים על אמונתו (לקום, לצאת, לשוב אל מולדתו).

מהתבוננות בפרוצדורות הנדרים, לרבות אקט הנדירה, ההפרה וההתרה שלהם, אנחנו לומדים שחילופי אנרגיה של הבטחה ומחויבות הם דבר מקודש, לגבי כל אדם שמבטיחים לו, ובוודאי לגבי אלוהים – שכן הנדר עם שם אלוהים נותן תוקף אנרגטי מאוד חזק. הדבר ניכר למשל בביטוי, "חי ה' " –  המופיע פעמים רבות במקרא, ומערב את 'שם השם' בשיח האנושי שיש בו ארגיה של הבטחה.

בעצם, במהותו הנדר הוא סוג של הלוואה: הלוואת אנרגיה. למשל, בסיפור יעקב – האנרגיה היא כוחו של אלוהים כשהוא מתועל לטובת הנודר. חובת החזרת הלוואת-האנרגיה לאלוהים, החלה על ניצוץ הנשמה-שבגוף האדם יכולה להתפרס, עד ההחזרה המלאה, לא רק על גלגול אחד שלו אלא על כמה גלגולים. זאת משום שניצוץ הנשמה מלווה אנרגיה עוצמתית מהאל כדי שיתממש משהו שהוא רוצה בו מאוד, בעת מצוקתו. בעת המצוקה מהדהד הנדר ביתר עוצמה ונקלט היטב על-ידי כוחות האור האלוהי, כבמקרהו של יעקב הרוצה להינצל בבריחתו מעשו ולשוב למולדתו. ככל שהנתינה האלוהית עוצמתית כך גם ההחזרה היא עוצמתית, משום שיש להחזיר את החוב האנרגטי במלואו.

זהו עיקרון יסוד: יש להחזיר חוב אנרגטי במלואו!! אם כומר מסוים עזר לי להימלט מן המוקד (כשהייתי "נטורופתית" בתקופת ציד המכשפות בימי הביניים באירופה), והדבר עלה לו באנרגיה רבה (מאמצים רבים  וסיכון נפש), "בגלגול הזה" על נשמתי להחזיר לנשמתו חוב אנרגטי (להינשא לו וללדת "לו" ילדים). רבים מאיתנו עשו ועושים זאת. ואולם, הנדר הוא ממש התחייבות חד-משמעית שאינה ניתנת דווקא בין א' לב' אלא בעיקר בין א' לבין מחסן האנרגיה הקוסמית האינסופית ("אלוהים"). זאת, משום שבנדר לאל משכתי אנרגיה אדירה, יחסית למשיכה היומיומית המוקצבת לי מתוקף היותי ניצוץ נשמה בגוף… והחובה שלי היא להחזירה ל'אלוהים' באיזשהו אופן – באמונה באל, בביצוע צו אלוהי, בהקדשה לנזירות, בתרומה וצדקה, או במילוי ההבטחה שהבטחתי – תהא אשר תהא הבטחה זו

חילופי האנרגיה או שינוע האנרגיה 'מכאן לשם' באמצעות כוונה יתירה, 'נרשמים' כביכול – לשם קיום האיזון האוניברסלי – באופן מאוד מוקפד, ולכן – 'אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה'. מסיפורי הנדר המקראיים וממה שמתבאר בפרשת 'מטות', ניתן להבין שיש אפשרות למשוך אנרגיה לביצוע מיידי, אבל גם שניתן וחשוב להחזירה.

כדי לקיים את העולם יש אם-כן להקפיד על שינוע אנרגיה מדויק, בזמן ובמקום. לכן ההפרה של הנדר היא חמורה ומילוי הנדר הוא חיוני ביותר, גם כדי שהניצוץ לא יצטרך להתגלגל שוב לגוף אדם, על-מנת למלא את הנדר. זאת בהתאם להבנת היסוד לפיה עלינו לעשות את המקסימום כדי לא להצטרך לשוב למימד האנושי – על מנת להמשיך ולהתפתח במימדים נוספים ועל מנת לשוב 'הביתה', לנשמת האם – בשלום.

התרת הנדר מתאפשרת ברמת הנשמה כאשר האדם מתחרט על נדרו-שהופר, משלם על ההפרה ונסלח לו, או שהוא מגיע לתובנה שבעצם כבר שילם את חובו; האדם חף מנדרו גם כשהוא מבין שנדר נדר שאינו בר-ביצוע, או כאשר הדבר כרוך בקושי לאנשים אחרים זולתו. ביטול הנדר נתפש כאילו הושב איזון אנרגטי מסוים בין שניים או יותר, והמצב המאוזן הקודם-לנדר-המופר חזר לקדמותו. לניצוץ-הנשמה-באדם יש אפשרות (מעין-זכאות) לבטל את נדריו ואף להחזיר את המצב לקדמותו, אם מעשהו הזיק למישהו או לעצמו, עקב אי-קיום ואי-התייחסות לנדר.

לפי ההלכה התרת הנדר נעשית לפי חומרת הנדר, בדרך-כלל באמצעות תלמיד חכם הבקי בהליך או עם שלושה "פשוטי-עם".

מנסיוני, ההצלחה של התרת הנדר תלויה בשאלה עד כמה הבין האדם, ועד כמה קלטה נשמתו, את השיעור החשוב שקשור באירוע שבו הנדר התבצע. אדם שעובר תהליך כזה נכנס, מרצונו או שלא מרצונו, למודעות עצמית ורוחנית, למעמדים של הפלאה והשתאות, לסיטואציית 'אכן יש משהו מעבר לכל הנראה'.

כמו במקרה של נדר יעקב – ניתן לומר שהחזרת החוב ל'רוח הגדולה של היקום' חשובה, משום שהיא מסייעת לתובנות רוחניות להדהד באדם הנודר. אדם זה נמצא בהליכים אנרגטיים מואצים, התורמים ליותר היפתחות לאמונה, ליותר קשב רוחני – וזהו הישג משמעותי למי שכאילו סירב עד כה (בקיומים שונים) להכיר ולגעת ברוח. במקרה יעקב, לכאורה, מוחזר החוב לאלוהים. למעשה, יעקב עצמו מפיק את המירב מנדרו בהתקרבותו לאל ובחזרתו למולדתו. נראה כאילו חלק ממנו, העצמי הגבוה שלו – ביקש ממנו נדר כזה על-מנת שיתקדם ברמת האמונה שלו…

הפרוצדורה השלימה של התרת נדר דומה לערכאות משפטיות של שחרור מהתחייבויות. עם זאת, כידוע, מתבצע שחרור קולקטיבי של עם ישראל מכל נדר בפשטות רבה ובקיצור. זוהי פרוצדורה 'לשם ביטחון', פרוצדורה קולקטיבית, הנעשה בראש השנה בתפילת 'כל נדרי'. פעם בשנה בטלים ומבוטלים כול הנדרים הזוטרים, כביכול נדרי 'כסף קטן'. מסיבה זו, ולאו דווקא מסיבת 'החזן המפליא ביכולתו' – מקפידים רבים כל-כך להיות נוכחים בעת אמירת 'כל נדרי' בבית הכנסת.

בעיקרון, חשוב להיזהר מנדירת נדר ולא לומר אפילו ב'צחוק' נוסחי נדרים או שבועות. אני מאמינה שהיות שכל אחד מאיתנו הוא "חלק אלוה ממעל" – כדאי ובטוח יותר להבטיח הבטחות ל'עצמי', ולבקש עזרה בלתי מותנית מן 'המדרגים הגבוהים' – בזהירות, ובעיקר מתוך אהבה ויראת כבוד.

 

בדרך-כלל קוראים את פרשת 'מטות' עם פרשת 'מסעי' שאחריה, פרט לשנים מעוברות מסוימות, כשנת תשע"ו. בשנת תשע"ז קוראים את מטות ו-מסעי ביחד.